אני דווקא אוהב את החומה
ואני משער שבמקרה של החומה, ההבדל בין לאהוב ללשנוא הוא מאוד דק, והוא מאוד תלוי בתפיסה של כל אחד. מה שבעיניך נתפס כרחמים עצמיים - בעיני זו היכולת להתחבר לרגשות ברמה שאמנים לא התחברו בסוף שנות השבעים. הלך הרוח הבכייני לכאורה, היווה השראה לאמנים רבים. אם מדובר בדבר רע, הרי שהאלבום גרם לנזק ארוך טווח לתעשיית המוסיקה ולאמנים שהושפעו ממנו, ואני לא חושב כך. בעיני עצם הרעיון לכתוב אלבום קונספט על חומה רגשית בין אדם לקהל, או בכלל בין אנשים, רעיון שנולד עקב היריקה ההיא במונטריאול, הוא די מבריק - וזאת הסיבה להצלחה ולרלוונטיות של האלבום גם היום.