אביר הקרנפים
New member
זו לא סתם נבואת זעם ואלו לא הזיות של כהנת דת
המלומדים מן המצודה מכירים אותה, אני מניח שרוב בני האצולה מכירים אותה מאחר והם רוכשים השכלה כלשהי. רוב הסיכויים שגם חלק מבני העם מכירים חלקים ממנה. באיזה שהוא מקום בספרים מוזכר שיר על הלילה הארוך ובסופו משמר הלילה רוכב צפונה לפגוש את האחרים בקרב על השחר. כולם יודעים שלפני שמונת אלפים שנה התקיפו האחרים וכמעט שהצליחו להשמיד את האוכלוסיה האנושית. העדות הכי גדולה לכך היא החומה ומשמר הלילה שמאז ניצבים בצפון בין ממלכות האדם והאזור המפורז. בוינטרפל ובמשמר הלילה יותר שומרים את הזכרון ומודעים לעניין. משמר הלילה נשאר גם לאחר שהאחרים נכחדו מווסטרוז בגלל הסבירות שאם הופיעו פעם, הם יכולים להופיע שנית. יש הרבה אגדות על הקיץ הארוך, על הלילה הארוך וכו'. פירורים שנמצאים פה ושם בספרים מראים שזה נושא שגם אם כיום הוא מיתוס, הוא מושרש עמוק במסורת אנשי ווסטרוז. קללות על אודות האחרים הם ניבול פה שכיח. "יקחו אותו האחרים. שהאחרים יזיינו אותו במחתה לוהטת. שהאחרים ינגבו את התחת בסחבה שאת לובשת. הוא פוחד כאילו האחרים באים. האחרים.. האחרים..." כמו שכתבתי, ההתנגדות הגדולה למליסנדרה היא בגלל העובדה שהיא מתעקשת ליצור את הסימנים כדי שהכל יתאים לפרשנות שלה. מעין אדם שהולך ישר וכל העולם, כולל המציאות ואיתני הטבע, הולכים עקום. האנשים היחידים שהולכים בעקבות מליסנדרה הם האנשים הקטנים והאומללים שאפשר למצוא בכל מקום. אלה שילכו תמיד אחרי מי שנראה להם שיביא להם הצלחה, נצחונות וכוח. אלה לא אנשים שהולכים אחר אידיאלים של הצלת המין האנושי. המלומדים מן המצודה שמכירים את הנבואה, מתנגדים אף הם למליסנדרה. הם יודעים שהסימנים אמורים לבוא מאליהם ושלא יוצרים אותם בצורה מלאכותית. אאימון המלומד שם לב כי חרבו של סטאניס בוהקת אך אינה בוערת. לא זוכר מי היה זה שראה בחזונו דרקון אבן ממריא מראש מגדל בטירה. זו מעין אזהרה. מליסנדרה רוצה להעיר דרקון מאבן, כי זה אחד מן הסימנים. אבל היא סתם תנפיש אבן. זה לא יהיה דרקון אמיתי. אז.. לסיכום. מי אוהב אדם עקמומי שמסלף את המציאות רק כדי שתתאים למה שהוא רוצה לחשוב ולהאמין בו ? זו מליסנדרה ואלה הם הנוהים אחריה.
המלומדים מן המצודה מכירים אותה, אני מניח שרוב בני האצולה מכירים אותה מאחר והם רוכשים השכלה כלשהי. רוב הסיכויים שגם חלק מבני העם מכירים חלקים ממנה. באיזה שהוא מקום בספרים מוזכר שיר על הלילה הארוך ובסופו משמר הלילה רוכב צפונה לפגוש את האחרים בקרב על השחר. כולם יודעים שלפני שמונת אלפים שנה התקיפו האחרים וכמעט שהצליחו להשמיד את האוכלוסיה האנושית. העדות הכי גדולה לכך היא החומה ומשמר הלילה שמאז ניצבים בצפון בין ממלכות האדם והאזור המפורז. בוינטרפל ובמשמר הלילה יותר שומרים את הזכרון ומודעים לעניין. משמר הלילה נשאר גם לאחר שהאחרים נכחדו מווסטרוז בגלל הסבירות שאם הופיעו פעם, הם יכולים להופיע שנית. יש הרבה אגדות על הקיץ הארוך, על הלילה הארוך וכו'. פירורים שנמצאים פה ושם בספרים מראים שזה נושא שגם אם כיום הוא מיתוס, הוא מושרש עמוק במסורת אנשי ווסטרוז. קללות על אודות האחרים הם ניבול פה שכיח. "יקחו אותו האחרים. שהאחרים יזיינו אותו במחתה לוהטת. שהאחרים ינגבו את התחת בסחבה שאת לובשת. הוא פוחד כאילו האחרים באים. האחרים.. האחרים..." כמו שכתבתי, ההתנגדות הגדולה למליסנדרה היא בגלל העובדה שהיא מתעקשת ליצור את הסימנים כדי שהכל יתאים לפרשנות שלה. מעין אדם שהולך ישר וכל העולם, כולל המציאות ואיתני הטבע, הולכים עקום. האנשים היחידים שהולכים בעקבות מליסנדרה הם האנשים הקטנים והאומללים שאפשר למצוא בכל מקום. אלה שילכו תמיד אחרי מי שנראה להם שיביא להם הצלחה, נצחונות וכוח. אלה לא אנשים שהולכים אחר אידיאלים של הצלת המין האנושי. המלומדים מן המצודה שמכירים את הנבואה, מתנגדים אף הם למליסנדרה. הם יודעים שהסימנים אמורים לבוא מאליהם ושלא יוצרים אותם בצורה מלאכותית. אאימון המלומד שם לב כי חרבו של סטאניס בוהקת אך אינה בוערת. לא זוכר מי היה זה שראה בחזונו דרקון אבן ממריא מראש מגדל בטירה. זו מעין אזהרה. מליסנדרה רוצה להעיר דרקון מאבן, כי זה אחד מן הסימנים. אבל היא סתם תנפיש אבן. זה לא יהיה דרקון אמיתי. אז.. לסיכום. מי אוהב אדם עקמומי שמסלף את המציאות רק כדי שתתאים למה שהוא רוצה לחשוב ולהאמין בו ? זו מליסנדרה ואלה הם הנוהים אחריה.
