כןןןןןןן.............
1)מה אתם עושים כשאתם כועסים? כועסת, מתעצבנת, מתחילה לדבר בציניות ולשים זין.. 2)איך אתם פורקים את העצבים שלכם?בדר"כ בצורה פיזית.. אם זה לשבור משהו [שברתי את משקפיי השמש שלי..

], או לעשות פעילות גופנית [אותי זה מאוד מרגיע... למשל היום הכעיסו אותי אז כל הדרך הבייתה הלכתי ברגל ובמהירות.. זה עוזר..] או בעזרת מוזיקה... לפעמים כשאני לא יכולה להראות את הכעס שלי מתוך כבוד לבנאדם מסויים או כל סיבה אחרת, אני שרה בראש, או חושבת מחשבות זדוניות... לפעמים תוך כדי "משחקת" עם הידיים...:| 3)כשאתם בדיכי, מה אתם עושים כדי להתעודד?מוזיקה, חברים, שתייה, בילויים, מקומות חדשים, חבר, אהבה. 4)מה הייתה התגובה הכי קיצונית שלכם כתוצאה מעצבים? ממממ... היו הרבה... למשל שיצאתי מהבית, שהתחלתי לצעוק על כל הבית.. שהרבצתי למישהו...
אני לא גאה בזה.. אני לא אוהבת להוציא ככה עצבים..
5)מה הזמן הממושך ביותר שהייתם בדיכאון? לא בדיוק ספרתי, אבל היתה לי פעם תקוםה של חודש או חודש וקצת כתוצאה ממשבר מסויים... 6)מה אתם זוכרים שהכי עצבן אתכם?כל פעם זה אחרת, כל פעם מגלים רמות חדשות ש"אף אחד לא עיצבן אותי ככה בחיים"... תמיד יש משהו.. אני בוחרת להתגבר ולשכוח... כזו אני.. לפעמים אני לא אוהבת את זה, כי לפעמים כשאני בעצבים אני חושבת "או.. ככה אני אנקום בו, ככה הוא יראה שלא עושים לי ככה וככה" [סתם דוגמא], ואני שוכחת, ואני עושה לבנאדם דברים טובים עד שהוא שוב כפויי טובה ואז אני נזכרת "וואי, איך יכולתי.. הוא פוגע בי, עכשיו תורי"... וזה כמו מעגל... אני שונאת את זה..:| 7)אתם מגדירים את עצמכם כטיפוסים עם "פתיל קצר", או כאלה שצריך שנים כדי לעצבן? לפעמים ככה, לפעמים אחרת.. יש לי פתיל קצר כשיש לי בעיות מסביב כשמתחילים לעצבן אותי, אבל בדר"כ אני סובלנית.. 8)אתם מגדירים את עצמכם כטיפוסים אופטימיים או פסימיים? אופטימית.. לפעמים יש תקופות שחורות, אבל אפילו בהן אני אופטימית..
זהו.