לא לא

../images/Emo85.gifלא לא

מה עושים כשיש לך אחד כזה בן כימעט שנתים בגן ששכח את עצמו בבית והביא במקום הילד את אדון לא לא לכל דבר שזו המילה היחידה ששומעים ממנו והתנועה הכי נפוצה שלו היא לא עם הראש,ההקלטות שלו אצלנו היתה קשה מאוד הוא רגיש, ניתפס מהר לבכי ולא יודע להוצי את עצמו כי זו בעצם צורת הביטוי היחידה שיש לו למרות שהוא השתפר מתחילת השנה,משתתף בפעילות,יושב בקבוצה. שלכם חנה גונן
 

נעה גל

New member
לא אז לא

בדרך כלל (מהניסיון שלי) אם הם אומרים לא (ולפעמים זה אפילו סתם לא) ואת ממשיכה בשלך - אם הם מעוניינים הם יצטרפו אליך. אני אתן דוגמא את יושבת עם כמה ילדים לשחק בפזלים. את מציעה ל"לא לא" להצטרף והוא אומר "לא לא". פשוט תניחי לו. אם הוא יהיה מעונין הוא יבוא ויעמוד לידך או יסמן לך בכל צורה אחרת שהוא דווקא כן מעוניין. יש לי שאלה (שקשורה לענין שלי אישי) - בתקופת הקליטה הקשה שלו בגן ידעתם את ההורים שלו שהקליטה קשה? הגננת או מנהלת המעון דיברה עם ההורים ואמרה להם "תשמעו, זה המצב - הילד מתקשה להיקלט?"
 
אתמול סוף סוף שמעתי אותו...

אומר מישפט שלם בחצר "אני רוצה את המוצצי"פעם ראשונה בכל הזמן שהוא בגן כניראה שמתחילה לחדור לו ההבנה שאי אפשר להתבטא רק על ידי מילה בודדת וגם ההכרח עוזר,הבעיה שלי היא לא כל כך לגבי הפעילות(הוא נהיה פעיל יפה) אלא לגבי התיקשור שלו עם הסביבה,הרי איך אני אבין מה הוא רוצה בשביל לעזור לו אם הוא כל הזמן לא ולא? לגבי ההורים אני לא דיברתי איתם אישית וזה גם לא התפקיד שלי בתוך המערכת של הגן אבל לפי מה שאני מכירה את הגן לא נראה לי שדיברו איתם כי אצלנו ההורים לא כל כך מבלים בהבנה הסברים שלילד יש בעיות שעלולות לנבוע מהבית. שלך חנה גונן
 

נעה גל

New member
לא תמיד הכל זה הבית

במסגרת השנה האחרונה פגשתי ילדה מקסימה שההתנהגות שלה במסגרת שונה באופן מהותי (ולא לטובה) מאשר בבית (ואם זה לא היה ברור מה שכתבתי אז - בבית טוב יותר מאשר במסגרת). למטפלת היה הרבה מה להגיד על איך ההורים מחנכים אותה ומה הם עושים איתה ומה לא, וזה היה מאוד מפתיע לגלות שכל ההתנהגות שלה נובעת באופן ישיר מהנוכחות במסגרת ולא בגלל ההורים. יש נטיה חזקה מאוד לצוות להאשים את ההורים והחינוך שלהם בכל מיני התנהגויות של הילדים ("הם לא יודעים להציב גבולות" זה המשפט הנפוץ ביותר) בלי לקחת בחשבון שלפעמים דווקא האינטראקציה עם הצוות, או עם הילדים הספציפיים בגן היא זו שמוציאה מהילד את ההתנהגויות האלה. בכל מקרה, אפשר (ולדעתי חובה גם) לדבר עם ההורים מבלי להאשים אותם (כי הרי זו לא המטרה) אלא להגיד להם באופן ישיר ולא שיפוטי שלילד קשה להקלט וצריך לעזור לו (ולחשוב יחד איתם איך להקל עליו). כמובן שזה לא התפקיד שלך חנה, אני חושבת שמנהלת של המעון צריכה לעשות את זה.
 
אני מסכימה איתך שאין כמו הבית

אבל בחיים אני לא אעיר להורים על דרך החינוך של הילד שלהם שהיא לדעתי ענינם הפרטי בלבד,גם כאשר אנחנו מדברות על הורים מסוימים ש"לא מציבים גבולות"זה תמיד בינינו לבין עצמנו אף פעם לא ליד ילדים או הורים ותמיד זה נובע מכך שאנחנו כבר מכירות את הילד זמן רב ויודעות מה הוא מקבל בבית או יותר נכון מה לא ולצערי בגן הספציפי שלי הקבוצה של ילדים שבאים עם חוסרים מהבית בידיוק מהבחינ שלנושא הגבולות היא יותר גדולה מהקבוצה של הילדים שההורים שלהם מאוד משתדלים ככה שכבר יש לנו ניסיון וטביעת עין בנושא הזה ,כמו כן חשוב לציין שהגן הזה מצוי בליבה של סביבה סוציו אקונומית שלא מטיבה עם הילדים באופן מיוחד אני לא טוענת שההורים של הילדים אצלנו לא אוהבים אותם נהפוך הוא אבל יותר מריך הוא אכל או ישן לא מענין אותם אז ככה שמצאנו את עצמנו עוסקות ממש בהצלת נפשות של ילדים שהגיעו אלינו הפוכים לחלוטין והרמנו אותם על הרגלים עם כ המשמעויות הנובעות מכך(ואלה רוב הילדים שדיברתי עליהם בפורום).בקשר לילד הספציפי הזה שברור לנו שהוא ילד נבון(זה פשוט קורן ממנו)היה ברור מההתחלה שהוא ילד רגיש,הוא נהג להסתובב עם הבקבוק לכל מקום אבל ממש לכל מקום גם לחצר וזה היה מלכלך לו את הבגדים,הנחנו לו ידענו שהוא זקוק לזה, לימדנו אותו שהבקבוק נועד לשתיה כשיושבים בכיסא,הראנו לו שיהיה לו יותר נוח בפעילות בלי הבקבוק ושאנחנו נשמור לו עליו מפני שאנחנו יודעות שזה רכוש שלו ואנחנו מכבדות את זה וזה לא היה קל כי הילד היה ממש מפוחד,כל דבר גרם לו לפרוץ בבכי היסטרי שהאדים לו את הפנים,הבנו שהוא בישן ורגיש וצריך ללכת איתו בקצב שלו ובאמת הוא נפתח והתחיל להיות יותר פעיל ואפילו להשתובב נישאר לו רק הענין הזה של הבכי, יש לי תחושה כאילו יש כאן פיצול אישיות שני ילדים אחד שהוא פעילו וסקרן והשני הרגיש שקשה לו להתבטא מילולית ולכן הוא משתמש בבכי. סוף נאום. שלך חנה גונן
 
אני ממש מתקוממת כל פעם כשגננת או

מורה אומרים "ההורים שלו לא שמים לא גבולות". אין דבר כזה! לכל הורה יש גבולות אדומים רק שהגבולות של ההורה הם אחרים משלך. הילדים שלנו מאוד חכמים וכבר בינקותם הם לומדים שגבולות תלויים באדם ובמקום. הם מודעים לחוקי הבית (מה מותר ומה אסור), הם מודעים לחוקים המשתנים אצל סבתא, הם מודעים לחוקים הנוקשים יותר בגן. יתרה מזאת, גם בתוך בית אחד גבולות משתנים. אצלנו למשל מותר לקפוץ לאבא על הבטן. אסור לעשות את זה לאמא כי לאמא זה כואב ולא נעים. ילדים כן יודעים מהם גבולות! אם ההתנהגות שלהם לא מתאימה לשבלוניות של הגן, כדאי שהגננת תחשוב מה אפשר לעשות כדי שהיא תתקרב לילד והילד יתקרב אליה והם יפגשו באיזשהי נקודה שמקובלת על שניהם. הניסיון להתקרב לילד ולקרב אותו כרוך בעבודה קשה. הרבה יותר קשה מלשבת על הטוסיק ולהאשים את ההורים במצב.
 
מעולם לא טענתי שלילדים

לא יכולה להיות חוכמה או מודעות,אם תקראי שוב את הודעתי תוכלי לראות שאני לא באה בטענות לכלל ציבור ההורים,כל אחד ודרכו אלא להורים ספציפים של הילדים בגן שאני עובדת בו ובענין הזה את יכולה לחתום על כל מילה שאמרתי.
שלך חנה גונן
 

zimes

New member
הי! זה לא הוגן!

נשמע מדבריך כאילו הילד החליט עכשיו לדבר ביותר ממילה אחת. דיבור זה ענין של קצב התפתחות אישי! לא של "מתחילה לחדור לו ההבנה שאי אפשר להתבטא רק על ידי מילה בודדת"! גם בגן, כמו בבית, תפקיד המטפלים בילד הוא להבין מסרים שלו, גם כשהם לא מילוליים. לא יתכן שילד יפגע מזה שהוא עוד לא מדבר, כמו שלא יתכן שילד יפגע מזה שהוא האחרון ללמוד ללכת. > צימעס תובעת את עלבונם התיאורטי של ילדיה שהתחילו לדבר מאוחר <
 
לא טענתי שהבעיה היא של הילד אלא שלי

יש עוד המון ילדים שלא מדברים וגם עם זה אין לי בעיה(כן מתסכל אותי שהרבה פעמים אני לא מצליחה להבין אותם ולעזור להם אבל אין לי בעיה עם זה שהם לא מדברים)יש לי בעיה עם צורת התגובה שהוא בחר כתחליף לדיבור-בכי בטונים גבוהים אבל מאוד אפילו כל הפנים שלו מאדימות ומתכרכמות,הוא מכווץ את עצמו וסוגר את העינים וממש צורח,אני חושבת שבתוך תוכו זה לא נעים לו אבל הוא כבר התקבע במצב המסוים הזה והייתי רוצה להראות לו שיש גם אלטרנטיוות אחרות להתבטא שבהן הוא יובן יותר טוב ויתקשר יותר טוב עם הסביבה ומדובר בילד שכבר יודע להתבטא מילולית וכפי שצינתי אפילו אמר מישפט שלם. שלך חנה גונן
 
המון ילדים מתנהגים ומתפקדים אחרת

בבית מאשר בגן וזה בא לידי ביטוי גם בתחום השפתי. המטפלות בבית התינוקות בו שהה בני לא ידעו בכלל שהוא כבר אומר מילים ראשונות רבות ומלווה את כל הפעילויות שלו במלמול- למה? סביר להניח שהוא התנהג אחרת בגן. בשבילי זו היתה נורה אדומה. כשלא קשובים לילד או לא מכירים אותו מספיק ואז לא מבינים מה הוא אומר- אין שום סיבה שבעולם שהילד ידבר. לעומת זאת, בכי אימתני תמיד מעורר תשומת לב וצורך להרגיע את הילד. תארת תגובה שבאה ממקום מאוד עמוק אפילו הייתי אומרת חייתי. תגובות כאלו שבאות באופן עקבי מלמדות על מצוקה מאוד גדולה של הילד.
 
למעלה