השימוש בבעלי חיים והמדע הביורפואי
שלום לכולם, הזכרת את אסון התלידומיד, למי שלא חי בתקופה, או שמע על האסון, 10,000 תינוקות נולדו עם עיוותים מולדים הכוללים גפיים חסרות או מכווצות, לאמהות שנטלו את התרופה כדי להקל על בחילות הבוקר שלהן, בין השנים 1957-1962. במגזין "Time", בגליון ה- 23 לפברואר 1962, הוצהר כי התלידומיד שוחרר "לאחר 3 שנים של מבדקי בטיחות בבעלי חיים". לאחר שהתרופה גרמה לכל הנזקים הללו, במקום למשוך אותה מהשוק החוקרים ניסו לשחזר את התופעה בבעלי חיים כדי "להוכיח" שהיא אכן מתרחשת. ללא הצלחה. החוקר ג'יימס ל. סצ'רדיין, שסקר את המבדקים שנערכו בבעלי חיים לאחר האסון, בניסיון לשחזר אותו, אמר: "בבערך 10 גזעים של חולדות, 15 גזעים של עכברים, 11 זנים של ארנבות, 2 זני כלבים, 3 זנים של אוגרים, 8 מינים של קופי-על ובמינים מגוונים אחרים כמו חתולים, ארמדילו, קביות, חזירים וסמורים אשר עליהם נבדק התלידומיד, השפעות טרטוגניות (עיוותים מולדים) ארעו רק לפעמים". Schardein, J.L., Drugs as Teratogens, 1976 הניסיון להוכיח כל דבר בבעלי חיים, הרגל שנמשך גם היום, עיכב בפירוש את משיכת התרופה מהשוק וגרם לנזק רב. ההסתמכות הראשונית על ניסויים בבעלי חיים כאינדיקטור לנזק שעלול להגרם לבני אדם, היא הגורם הראשוני לאסון. לפי מאמר מ- 1971 שפורסם בכרך 232 של נייצ'ר (עמ' 634), הנזק של התלידומיד יכל להתגלות במבדק המבוסס על תרביות תאים אנושיים. לצערם של רבים, זהו אינו מקרה בודד, ישן מיושן ויוצא מן הכלל. למען האמת, כתבה שפורסמה לאחרונה בוול-סטריט ג'ורנל, מפקפקת בצורה בוטה ביעילות של מחקר בבעלי חיים לחיזוי תרופות. להלן מספר ציטוטים מתורגמים מהכתבה "Physician Researchers Needed to Move Cures Out of the Rat Cage.", ה- 25 לאפריל 2003: הכתבת שרון בגלי פותחת את כתבתה כך: "מעטים האנשים שמקנאים במכרסם המעבדה, אך יתכן ונחפזנו יתר על המידה בגיבוש דעה זו". "עכברי מעבדה, אחרי הכל, הגיבו טוב למדי לחיסון ניסיוני נגד מחלת אלצהיימר, שחסם את היווצרותם של הפלאקים האמילואידים שנחשבים לאחראים לגרימת המחלה. חולדות מעבדה ששותקו עקב פגיעות בעמוד השדרה חזרו ללכת, גם אם בגלמוניות, לאחר שטיפלו בהם. וריפאנו את הסרטן במספיק מכרסמים, כדי למלא כמה מתחנות הרכבת התחתית בניו-יורק". "לאנשים, לעומת זאת, עדיין אין מרפא לפגיעות בעמוד השדרה, לאלצהיימר, פרקינסון, טרשת נפוצה, סיסטיק פיברוסיס, בריחת סידן, סרטן במוח או מסוגים אחרים והרשימה נמשכת. "הניגוד בין הצלחת המדע הבסיסי בטיפול במגוון מחלות בבעלי חיים (והוא אפילו טוב יותר בריפוי תאים במבחנה) והכישלון של הטיפול באותן מחלות בבני-אדם, מאיים לנתץ לגמרי את ההסכם החברתי בין הציבור והממסד הביורפואי. "מהותו של הסכם זה, הוא שמשלמי מסים ותורמים נדיבים מוציאים ברצון מיליארדים של דולרים על ביולוגיה תאית ומולקולרית, מתוך הנחת יסוד שחלק מהידע המצטבר יתורגם לטיפולים ותרופות לבני-אדם. "אך מספר מדענים עתה לוחשים את הבלתי יאמן. 'החולים', אומר האימיונולוג רלף שטיינמן מאוניברסיטת רוקפלר שבניו-יורק, 'היו סובלנים מדי אל המחקר הבסיסי'. "מירב החוקרים הטובים שלנו עובדים עם חיות מעבדה, לא עם אנשים. אך זה לא הוביל לטיפולי מרפא, או אפילו להטבה משמעותית לרוב האנשים". המאמר מקונן על המספר ההולך וקטן של רופאים-חוקרים המוסמכים לערוך מחקר עם מטופלים אנושיים. ג'יימס קרוגר מאוניברסיטת רוקפלר מצוטט באומרו: "קל יותר לכתוב בקשת מימון מוצלחת לניסויים בבעלי חיים". ביגלי מסיימת את הכתבה שלה בצורה הבאה: "מאז 1998 ועד לשנה זו, התקציב של משרד הבריאות האמריקאי הוכפל. בקשת התקציב ל- 2004 עומדת על 27.9 מיליארד דולר. מיליונים רבים נוספים של כסף פרטי יוזרמו למחקר הביורפואי. למרות המיליארדים הללו, אלו החולדות המשותקות ששבות ללכת. פתרונות, מישהו?"