Welcome to the Machine

[ציףציף1000]

../images/Emo79.gif Welcome to the Machine ../images/Emo79.gif

הקטע השני באלבום WYWH ממשיך את התימה העוברת כחוט השני לאורך כל האלבום: הלחצים שמפעילה תעשיית המוסיקה האכזרית על אמנים רגישים, ומה שזה גורם להם.

Welcome to the Machine (Waters) Welcome my son, welcome to the machine Where have you been? It's alright we know where you've been You've been in the pipeline, filling in time Provided with toys and 'Scouting for Boys' You brought a guitar to punish your ma You didn't like school, you know you're nobody's fool So welcome to the machine Welcome my son, welcome to the machine What did you dream? It's alright we told you what to dream You dreamed of a big star He played a mean guitar He always ate in the Steak Bar Loved to drive in his Jaguar So welcome to the machine​

ברוך בואך בני, ברוך בואך למכונה היכן היית? זה בסדר, אנחנו יודעים איפה היית הלכת בתלם, העברת ת'זמן נתנו לך צעצועים, ופעילות ב"צופים" הבאת גיטרה כדי להעניש את אמא שלך לא אהבת את בית הספר, אתה יודע שאתה לא פראייר של אף אחד אז ברוך בואך למכונה ברוך בואך, בני, ברוך בואך למכונה על מה חלמת? זה בסדר, אנחנו אמרנו לך מה לחלום חלמת על כוכב גדול הוא ניגן בגיטרה מגניבה תמיד אכל בבר הסטייקים אהב לנהוג במכונית היגואר שלו אז ברוך הבא למכונה ווטרס מתאר כאן את תעשיית המוסיקה לא רק כמי שמנצלת את האמנים, אלא גם מי שמטפחת בקרב ילדים את החלומות על "כוכבות" ועל הצלחה, כמטרה בפני עצמה. היינו, התעשייה מייצרת "חיילים", עובדים של ה"מכונה", מלכתחילה. הם עצמם אינם יודעים שהחלומות שלהם, שכל מה שהם עשו, היה בעצם חלק מאותה מכונה, תוכנית-אב של מישהו אחר. זוהי תובנה חשובה, ונכונה כיום עוד יותר משהייתה לפני שלושים שנה, כאשר השיר נכתב. לדוגמא, הילדים של היום, גם בישראל, ניזונים מתוכניות טלוויזיה שמציגות הצלחה מסחרית ו"פירסום", כפיסגת ההצלחה וההגשמה האישית - במיוחד בתכניות "ריאליטי" לסוגיהן. ילדים וילדות חולמים להיות רקדנים וזמרים, לא לשם הביטוי האישי והאמנותי, אלא כי הם מאמינים שכך הם יזכו לפרסום ותהילה, שייתנו משמעות לחייהם. מעטים עוצרים וחושבים, כיצד הגענו למצב כזה - מי החליט שהופעה בתכנית טלוויזיה, למשל, היא ארוע מכונן באישיותנו? ולמה אף אחד - חוץ מווטרס - לא אומר משהו כנגד זה?

 

[dpghost]

אוי כמה שהשיר הזה מדהים

מרגש כל פעם מחדש קודם כל... אהבתי את הפרשנות נכונה מאוד לטעמי רק שלפי דעתי לא יודע למה השיר תמיד נשמע כאילו מישהו שכבר "נשאב למכונה" שר אותו... אולי בגלל השירה ואולי סתם זה רק אני... יומטוב דניאל

 

[ramonsegev]

שיר ענק!

אין מדהים מילים כל כל נכונות יופי שלי שיר!

 

[חי טובסקי]

שיר טוב, אבל...

הוא לא משתווה ל- Have a Cigar, WYWH, ובוודאי שלא ל- SOYCD! העניין הוא שהקטעים האחרים באלבום כל כך חדים ומלוטשים, עד שהשיר הזה, שהוא שיר ממש טוב, נבלע ביניהם ולא מקבל את הכבוד הראוי לו... מסכן, הוא נפל על אלבום "טוב מדי" ...

 

[holo]

לא יודע,

אף פעם לא המתקדתי יותר מדי במילים, אני חושב שזה בעיקר בגלל המוזיקה הכבדה ואף מעיקה. השיר יותר מדי מכני כזה, כבד מדי.

 

[חרטושה]

אם לחדד את העניין

זה לא הפרסום והתהילה כשלעצמם שמהוים גורם משיכה שכזה, אלא מה שהם מרמזים להציע, דהיינו, הצלחה כלכלית ואהבת ההמון. מכל מקום לשניהם ווטרס טוען שהוא בז, או אוהב לשנוא, או משהו כזה. ווטרס לא היה הראשון כמובן ולא האחרון שהביט בבוז על מה שכולנו קוראים לו תרבות ההמון, תרבות פופולרית או סתם "פופ" בקיצור. ליתר דיוק, יש לי 200 מכתמים כאן שטוענים בערך פחות או יותר אותו הדבר, אפילו באותו הנוסח, וזה מה שאני עושה כרגע, עוברת על כווווווולם. איזה כיף לי. התעשייה לדידו של ווטרס, אינה רק מנצלת את האמנים, היא גם משטיחה אותם ואת האומנות שהם מייצרים בגלל שהיא גוזלת מהם את הייחודיות ואת ההבעה האומנותית. נדמה לי שאני יכולה לתת לעצמי עכשיו 100 וללכת לישון בשקט, אבל לא לפני שאני אגיד בפירוש שכל השקפת העולם של ווטרס כפי שמתגבשת באלבומים המוקדמים של הפלויד, וכפי שמוצגת באלבומי הסולו המאוחרים שלו, כולה נשענת על השקפות ניאו-מרקסיסטיות, ועל אף השם המטעה, אף אחת מהן אינה בדיוק חדשה וגם לא הייתה כך אור לשנות ה- 70' המאוחרות או המוקדמות.

 

[ארנבון צבי]

אולי הוא לא חידש שום דבר

אבל הוא הציג את זה בצורה מעולה. כמו מטריקס לדוגמא שלא באמת הציג משהו חדש, אלא בצורה טובה

 

[חרטושה]

למה לא חידש?

מי אמר שלא חידש? זה לא עניין של לחדש או לא, אלא פשוט להציג תפיסות קיימות. ברור שווטרס חידש, עוד אף אחד לא כתב את השיר הזה קודם. (אולי למעט ח.נ. ביאליק.)

 

[ארנבון צבי]

הכוונה שלי הייתה ל

משפט הבא שכתבת " ווטרס לא היה הראשון כמובן ולא האחרון שהביט בבוז על מה שכולנו קוראים לו תרבות ההמון, תרבות פופולרית או סתם "פופ" בקיצור. ליתר דיוק, יש לי 200 מכתמים כאן שטוענים בערך פחות או יותר אותו הדבר, אפילו באותו הנוסח, וזה מה שאני עושה כרגע, עוברת על כווווווולם. איזה כיף לי." אני חושב שדי יש בינינו הסכמה בנושא הזה

 

[The Walrus]

ברוך הבא למכונה!

שיר ענק. אני חושב שמה שווטרס מנסה להעביר פה זה כמה שה'מכונה' - תעשיית המוזיקה - לא נותנת לאמנים להתבטא, מכתיבה להם איזה מוזיקה לעשות... 'אנחנו אמרנו לך מה לחלום'. תמיד אותה פוזה - כוכב גדול, גיטרה מגניבה, מכונית של יגואר ובר סטייקים. לא נותנים לאמן להתבטא. ואני יכול להיות בטוח שאם אמן מתחיל היה כותב שיר כזה, אף חברת תקליטים לא הייתה מוציאה אותו - לחן לא קליט, עיבוד מוזר ומכני - לא שיר שימכור, אלא אם כן יצא תחת שם כמו פינק פלויד. אין פלא שחברת התקליטים העדיפה לקדם את Wish You Were Here. ווטרס מעביר פה ביקורת על הפוזות המוכרות לנו - כמו שהיום יש ערסים, פריקים וכו'. 'אמרנו לך מה לחלום... חלמת על כוכב גדול עם גיטרה מגניבה' וכו'... האנשים גורמים לך לחלום להיות מה שמגניב, את המיין סטרים, במקום להיות מה שאתה ולהתבטא איך שאתה רוצה.

 

[DOCTOR ROBERT]

מסכים בהחלט

ועוד היום יש אנשים שחושבים שזה מאוד מיוחד- ישנה כרזת פרסומת לג'ינס, בה רואים המון רובוטים ולידם אדם עם ג'ינס. לידו כתוב 'BE SPECIAL'. העיקר להיות מיוחד, ובסוף אלפי אנשים עם אותו ג'ינס.

 

[frash22]

אהבתי מאוד את מה שכתבת ואני מסכים

 

[The Walrus]

למי כתבת את זה?

 

[°°°PeteR°°°]

להודעה הראשית

 

[שלום חן]

אני חושב שהשיר מאד מיוחד...

האפקטים של השיר מאד עושים את זה למיוחד, נכון אפשר להגיד עליו שהוא מאד חורג מהקו המוזיקלי של התקליט, אבל לטעמי זה מה שמייחד את השיר ועושה אותו למעניין ביותר ומושך אף יותר. אני גם אציין שהוא מאד גרם לי לאי נוחות ולקח לי זמן להתחבר אליו, כי הוא באמת שיר מאד לא קליט, אבל מסקרן ומעניין, שיר אם נופח מאד דראמטי לדעתי ואפקטים שמעצימים אותו,וגם מי שראה את הקליפ של השיר שמאד מזכיר את החומה בביזאריות של האיורים ובקו האיורי. בסה"כ שיר חזק ומעניין.

 

[צינו התותח]

../images/Emo45.gif

קודם כל היי לא הייתי פה הרבה זמן, צופים ושטויות. ולעניינו אני מסכים עם שלום חן ויוסיף למה שהוא אמר, זה השיר שממש בהתחלה די לפני כמה שנים הרתיע אותי מפינק פלויד וזה מאוד מרגש שאני כותב עליו עכשיו בור שיר באלבום שאני הכי אוהב של הלהקה האהובה עליי. ולמי שאמר שהמוזיקה מכנית או משהו כזה (לא זוכר בדיוק מי), אני חושב שפה המוזיקה היא כלי עזר למילים, זאת אומרת היא נותנת למילים משמעות של חוקים נוקשים ומציאות שהעתיד של כולנו ידוע, כולנו נגמור בתוך המכונה בין אם זה טוב או לא טוב. זה שיר שקשה לי לאמר שאני אוהב אותו אבל אני לא רואה את WYWH בלעדיו.

 

[Adidason326655]

אני לא אוהב את השירה. היא גבוה מדי

יש הרגשה שמי ששר (האם זהו גילמור?) שר מהאף. אבל זה טוב, הרי הוא מברך אותנו עם בואנו למכונה.

 

[vegetable man]

הנה אני בא..

הביטוי "ברוך הבא למכונה" תמיד מזכיר לי את האנימציה מהחומה שהילדים הולכים בטור ונופלים כמו קלפים למטחנת בשר ההיא. יש משהו מאוד מאיים בעיני בשירה של גילמור פה (אנחנו לא רגילים שהוא שר כך), וזה עוד יותר חזק כשהשיר נע בעיקר על 2 אקורדים (אגב, הקטע שהשיר עולה באקורדים עם הגיטרות מעט מזכיר את מטאליקה, או להפך). השירה שלו נשמעת לי קצת כמו סמכות עליונה כזאת שצועקת על נער (למשל מורה, או מפקד), וכשהשיר נגמר הכל כאילו נשאב לתוך חלל קטן ובלע לבסוף. אם להתמקד יותר בטקסט, אין לי הרבה מה להוסיף על מה שאמרתם (ויפה). אבל אם כבר התחלת לדבר על זה, ועל ווטרס, אז אני לא אחמיץ את ההזדמנות לעשות את הדבר שאני (ורוג'ר

) אוהב: ליילל. המוסיקה תמיד תהיה בשליטת אנשים שלא האמנות חשובה להם אלא הכסף, כמו שכרישי נדל"ן שפוגעים בסביבה ובטבע, כמו סתם פוליטיקאים מושחתים, או כמו אינספור דוגמאות אחרות (למרות שלכל דבר יש יוצא דופן). עד כמה זוהי אשמתנו שאנחנו נותנים לזה לקרות? מדוע בגלגל"צ למשל משמיעים מוסיקה איומה ונטולת מקוריות, וכולם פה שותקים (או יותר נכון מאזינים ושותקים)? מתי זה קרה, שריקי גל הפכה למד-אמנות, וחידוש של יהורם גאון ממלא את ניצנים ב-25,000 בני אדם? ובכלל, מדוע במדינה שלנו תמיד עושים אידאליזציה לתרבות האמריקאית המנוונת ולאו דווקא לאירופית? אף פעם המצב לא יהיה אופטימלי, מי שמספיק אכפת לו, יקבע לבד מה טוב לו, מי שלא, יסחף עם הזרם.

 

[חרטושה]

זה נכון בכלל

ובואפן ספציפי, זה נכון שמה שרוג'ר עושה נשמע דומה מאד ללילל. ציף שאלה קודם למה אין יותר אומנים שמביעים את דעתם בנוגע לתעשייה כפי שרוג'ר עושה והתשובה היא, כנראה, שהראש שלהם יתפוצץ. כלומר זו סתירה אימננטית לדבר בגנות התעשיה ולטעון כנגדה ובד בבד להיות שותף לה ולהנות ממנה תוך ידיעה ברורה שחייבות להיות אלטרנטיבות. אתה הבאת דוגמאות לשיתוף הפעולה של האדם הפשוט עם המכונה, וכאן אולי אפשר לטעון להקלה בעונש בטענה שלאדם הפשוט אין ברירה או שהוא פשוט לא מודע לאפשרויות וזה גם ובתנאי שמקטינים ראש, אבל מה יכול להגיד להגנתו מישהו כמו רוג'ר נשגב מבינתי. וכמי שגדלה על ברכי הקלאסיקה המצוירת "הדרדסים", אני מרשה לעצמי להרכיב פרפרזה על דבריו של גרגמל: אני שונאת דיסוננסים.

 

[vegetable man]

זה הראש../images/Emo45.gif

נדמה לי שאיפשהו כולנו (או רובנו) אוהבים את רוג'ר כי הוא קצת אוהב ליילל. ולמה זה ככה? כי הוא איפשהו באמת נהנה משני העולמות, באופן שיוצר סתירה לכאורה. החומה למשל, היא דוגמא מוקצנת לצורך העניין, עד כדי כך שלחלקינו זה גרם לאפקט ההפוך: חוסר הזדהות, חוסר אמינות. אבל בעיני הניגודיות הזאת לאו דווקא מעוררת סלידה; אני יודע שזה פשוט האופי שלו, מעבר לרקע האישי שממנו הוא בא.