Speak to Me / Breathe

[ציףציף1000]

ואם למישהם יש תמונה של זה

נשמח אם תעלו.

 

[thezanani]

קצת יותר צעיר,

אני מקווה שזה לא מפריע.

 

[ציףציף1000]

תודה ../images/Emo140.gif

 

[vegetable man]

וכעבור 90 שנה...

 

[dondons]

נגיד שעניתי לך...

שניהם ניגנו ומנגנים ככה בהופעות...הוו עושה את זה בעמידה גילמור בישיבה הם לא מפיקים ממש אותו סגנון של צליל אצל הוו זה הרבה יותר קרוב לצליל המקורי של הכלי הזה...

 

[FunkyMonk]

ד"א,

עכשיו כששמעתי את האלבום, breathe הזכיר לי כאילו מוזיקה טרופית כזו, בהילוך איטי... כל פעם האלבום הזה מדהים אותי מחדש בתיחכום שלו, ולדעתי על הליריקה ניתן לעשות דוקטורט בפילוסופיה.

 

[oribarak]

רק לנשום היתי אומר...

שיר מדהים, רגוע, מהפנט, מסמם, ממסטל... המילים יפות ומובנות סוף סוף, אבל אין לי כוח להתייחס אליהם המוזיקה בשיר הזה היא הגורם הדומיננטי, זה כל כך רגוע..כאילו אין צרות בעולם, אין משהו אגרסיבי אחד ואיך אפשר לדבר על breath, בלי להזכיר את הרצף אקורדים הכי יפה בעולם המוזיקה... הרצף שמחבר בין הפזמון לבית...וואו, כל פעם שאני עושה אותו, כל המערכות בגוף שלי כושלות

 

[The Walrus]

הפרשנות שלי לשיר, מאוד מושקע...

הדיסק מתחיל בשיר Speak To Me, שמשלב בתוכו הרבה מהיצירות שנמצאות בדיסק... מתחיל בדפיקות לב, שזה מין פתיחת מעגל שייסגר בEclipse. הדיסק מדבר על החיים בכלליות ולכן מאוד מתאים שהדיסק יתחיל בדפיקות לב שהולכות ומתחזקות, וייגמר בדפיקות לב שהולכות ונחלשות - לסמן את תחילת החיים ואת המוות. קולות הכסף מסמנים כמובן את Money. הדיבורים על השיגעון שנשמעים ברקע מסמלים את Brain Damage, כמו הצחוק המטורף. ואז נכנסת קלייר טורי בצרחה כזאת, והכל מתחזק, והרעש נהיה בלתי נסבל, ואז - נרגעים. מוזיקה איטית, לא ממהרת לשום מקום, כאילו כדי לתת לנו זמן להירגע, לנשום אוויר. שתי אקורדים אחד אחרי השני, פשוט ככה, ביחד עם גיטרת סלייד מהממת ואורגנים מעולים... גילמור מתחיל לשיר, בקול רך ויפה. "תנשום, תנשום אוויר...", תירגע. אחת השורות היפות ביותר בשיר לדעתי היא "Leave, but don't leave me", שלטעמי מסמל את הרצון להתחדש מול הפחד מהדברים החדשים: התחושה שאתה רוצה לנוע הלאה, לעזוב, להגיע למשהו חדש, אבל מפחד להישאר לבד, מפחד ממה שתמצא שם... 'תעזוב, אבל אל תעזוב אותי'... הפחד להישאר לבד... הלחן משתנה, ועוברים לסולם דו מז'ור, בקטע בעל מילים מדהימות ביותר: "כמה שחייך יהיו ארוכים, כמה גבוה שתעוף; החיוכים שתתן, הדמעות שתבכה; וכל מה שאתה נוגע בו וכל מה שאתה רואה; זה כל מה שחייך אי פעם יהיו" אבל המוזיקה מתחזקת. חוזרים לאקורדים הראשונים, אם כי הפעם האורגן נכנס בצורה עוצמתית יותר, השירה מתחזקת. "תרוץ, ארנב, תרוץ! תחפור את הבור הזה, תשכח את השמש!" השמש. זוהי הפעם הראשונה שהשמש מוזכרת בדיסק. השמש מסמלת את הכיף בחיים מול הירח שהוא השיגעון: ואם חושבים על זה, היא מוזכרת בכל שיר בדיסק שיש בו מילים מלבד Money וUs and Them. ובחזרה לבית, הוא מסמל את הפחות טוב בחיים. שכן למרות הפתיחה האופטימית והמרגיעה, החיים הם לא כאלה: צריך לעבוד ולהשקיע. תרוץ, ארנב, תשכח את השמש ותעשה מה שאתה צריך: תחפור את הבור. וזה ממשיך כך: 'וכשסוף סוף סיימת את העבודה, אל תנוח זה הזמן לחפור אחד נוסף'. צריך לעבוד ולעבוד, ואכן יש אנשים שעבודה זה רוב החיים שלהם. אנשים מתפרנסים מזה, ובשביל להתפרנס טוב צריך לעבוד עבודה קשה וארוכה, עוד ועוד ועוד, ולשכוח מה'שמש'. ואז אולי לבית המדהים ביותר בשיר, שמתחיל באותה צורה כמו הבית הקודם אם כי מתפתח אחרת: "כמה שחייך יהיו ארוכים, כמה גבוה שתעוף; אבל רק אם תרכב על הגאות והשפל; מאוזן על הגל הגדול ביותר, המרוץ שלך לכיוון הקבר המוקדם" ובכך מסתיים השיר. מה הכוונה בבית האחרון? 'רק אם תרכב על הגאות והשפל'. אוי, כמה גרוע זה נשמע בעברית, אבל לא מצאתי מילה יותר טובה - המילה המקורית היא tide. גאות ושפל זה עליות וירידות: לכולם יש כאלה. צריך 'לרכוב' גם בעליות וגם בירידות, לעשות כל מה שאתה יכול, וגם אם תהיה על הגל הגבוה ביותר, ועוד בצורה מאוזנת, בסופו של דבר תגיע לקבר. מין ניגוד כזה. "מאוזן על הגל הגבוה ביותר" - זה פחות או יותר הכי טוב שיכול להיות. אתה בגל הכי גבוה, ואתה מאוזן ויציב ואתה לא תיפול, אבל אז באה השורה הבאה ומציינת שבסוף גם אתה תמות, ואולי אפילו מוקדם מהרגיל: כל מה שעלה חייב לרדת. מי שעלה הכי גבוה בסוף ירד הכי נמוך, לקבר מוקדם, מין ניגוד כזה. ואז מתחילים הצלילים של on the run... שעליהם אני ירחיב בשרשור שיוקדש לשיר הזה. אז זוהי הפרשנות שלי לשיר, מאוד השקעתי בזה אז אני אשמח מאוד אם תקראו ותגיבו... אני מתכוון לעשות כזה פירוש לכל שיר באלבום, מגיע לו...

 

[ecotest]

יש לציין

שהחל מאלבום זה ואילך, כל המילים נכתבו על ידי ווטרס, מה שגרם לכך שיתר האלבומים של ההרכב המלא, הפכו אלבומי קונספט. בד בבד, גם אופי ואחידות רמת ההלחנה עלו בהתאם.כנראה שהסרת עול הכתיבה מיתר החברים הביאה להתרכזותם בהלחנה. הדבר ניכר בעיקר על גילמור, שהחל לגבש את סגנון נגינתו הייחודי. אלבום זה מציין גם את תחילת תור הזהב של פינק פלויד שנמשך עד The Wall.