SOYCD

itaikuskus

New member
לא קלפטון,לא הנדריקס

גם לא פייג' ובלקמור, אף אחד מהם לא נופל ממנו, לכל אחד יש את הקטע שלו.
 
השיר הכי טוב של פינק פלויד.

לדעתי. והשיר שאני הכי אוהבת באופן כללי שיר כל כך מרגש. כל כך נוגע. כל פעם שאני שומעת אותו בא לי לבכות.
 

Liorking

New member
שיר מדהים

*נופל מהכסא* מדהים! *קם מהכסא* אין לי מלים לתאר את זה *נופל עוד פעם מהכסא* יצירת המופת הזו מלוטשת כמו יהלום משוגע. גילמור במיטבו ומוכיח לגיטריסטי הבלוז שהוא גם יכול להיות אחד מהם אם הוא רוצה. הרגש והעצב פשוט נוטפים מכל הפינות של היהלום הזה , אפשר (אבל ממש לא רצוי) לחתוך אותם עם סכין. סולו הסלייד מרגש (במיוחד, כי ככה כל היצירה) עד דמעות. זו מחווה אמיתית לגיבור של טרגדיה פסיכדלית בריטית, פשוט מושלם. *בפעם האחרונה, נופל מהכסא*
 

Itai8

New member
קטע מצוין!

זה שיר מעולה! הפתיחה המצמררת והמרגשת של רייט ואז נכנס גילמור באחד הסולואים היפים והנוגעים ביותר ששמעתי! והשירה הערבה של רוג'ר עם מילים שרק הוא יכול לכתוב. אין שם משהו אחד שלא במקום! פשוט גדול.. אני מאוד אוהב אותו ולפי דעתי הכי טוב שלהם באותה תקופה (מהדארק סייד עד פיינל קאט אני מתכוון)
 
שאלה לגבי השיר

מה בדיוק החלק של כל אחד מהם בשיר? מי כתב? הלחין? מנגן? שר? איך בדיוק מחולקים החלקים?
 

itaikuskus

New member
כל מילה שאכתוב על השיר הזה

רק תגרע ממנו, אז אני לא אכתוב.
 
למי איכפת מה אמרו

ונראה לי שהכוונה היא שקלפטון הוא אלוהים, זה לא אותו דבר. בכל מקרה אני חושב שבשיר הזה גילמור מתעלה על כל שיר של קלפטון (אנד ג'סט פור דה רקורד אני מת על קלפטון).
 
אגב

שום מילה על זה שזה השיר אולי היחיד שכשאני שומע אותו אני עוד שנייה מזיל דמעה או פורץ בבכי מהתרגשות. טוב לצערי זה כבר לא קורה, אבל בכל זאת -פשוט השיר הכי מרגש שנכתב אי פעם.
 

holo

New member
קלאסיקה

הגענו לאלבום ולשיר שהפך עם השנים להיות ה-קלאסיקה של פינק פלויד. רוג'ר ווטרס, במפגן חד פעמי של רגשות וגעגועים לסיד בארט, חבר ילדות שהשתגע. הוא מביע פה מצד אחד צער וגעגועים לסיד, ומצד שני מעודד אותו לחזור לחיים שמחים, לזרוח. ווטרס גם מפגין כאן (כן, האיש הם האגו העצום) הערצה כלפי סיד. הביטוי "דיוק רנדומלי" הוא תאור של סיד לאחר ההדרדרות במצבו הנפשי. זה תיאור לגאונות שלו, שהלכה והטשטשה עם הזמן, הפכה ללא אחידה, אקראית. מחווה ענקית לסיד בארט. גם במוזיקה- הליין שגילמור מנגן מאמצע השיר, הוא הקטע הכי מוכר ומזוהה עם פינק פלויד. גילמור, בנגינה מרגשת ויוצאת דופן, מביע יאוש ועצב שהולכים ומגיעים לשיאים חדשים לאורך השיר. יחד עם רייט, השניים שוב יוצרים דואט מרשים, שמייחד כל כך את פינק פלויד- הקלידים הרכים של רייט שמלווים בצורה מושלמת את הגיטרה האיטית של גילמור.
 
למעלה