SOYCD

[ציףציף1000]

../images/Emo79.gif SOYCD ../images/Emo79.gif

ובמעבר לגמרי לא מפתיע, אנו מגיעים ל-Shine On You Crazy Diamond, הקטע הפותח את האלבום הבא, Wish You Were Here, ושבמידה לא מועטה נראה כהמשך ישיר של השירים הסוגרים את DSTOM. באלבום Wish You Were Here, החלו המתחים שבעבעו מתחת לשטח בין הפלוידים, לבוא לידי ביטוי, והם ניכרים הן במילות השירים, והן בביצוע (רוי הארפר מבצע את Have A Cigar ולא גילמור או ווטרס). גם בחירת השירים לא היתה קלה, לאחר שגילמור רצה להקליט שני שירים שהלהקה עבדה עליהם בשנתיים הקודמות - Raving and Drooling ו-You Gotta Be Crazy - שניהם שירים עם שמות המרמזים על טירוף - אך ווטרס העדיף שירים אחרים, וזאת על מנת ליצור רצף תימטי לאלבום, היינו להפוך אותו לאלבום קונספט. השיר הפותח, שחולק לשני חלקים על מנת לתת מסגרת לאלבום, הוא גם שיא האלבום, ואחד משיאיהם של הפלויד. הקרדיט לשיר ניתן לגילמור, ווטרס ורייט. ווטרס היה אחראי למילים, גילמור ורייט, ללחנים ולעיבודים.

Shine On You Crazy Diamond Remember when you were young You shone like the sun Shine on you crazy diamond Now there's a look in your eyes Like black holes in the sky Shine on you crazy diamond You were caught in the crossfire Of childhood and stardom Blown on the steel breeze Come on you target for faraway laughter Come on you stranger, you legend, you martyr, and shine! You reached for the secret too soon You cried for the moon Shine on you crazy diamond Threatened by shadows at night And exposed in the light Shine on you crazy diamond Well you wore out your welcome With random precision Rode on the steel breeze Come on you raver, you seer of visions Come on you painter, you piper, you prisoner, and shine! part 6-9 Nobody knows where you are How near or how far Shine on you crazy diamond Pile on many more layers And I'll be joining you there Shine on you crazy diamond And we'll bask in the shadow Of yesterday's triumph Sail on the steel breeze Come on you boy child You winner and loser Come on you miner for truth and delusion, and shine!​

זוכר שהיית צעיר זרחת כמו השמש המשך לזרוח, יהלום מטורף עכשיו יש מבט בעיניך כמו שני חורים שחורים ברקיע המשך לזרוח, יהלום מטורף אתה נלכדת באש הצולבת של ילדות וכוכבות הועפת ברוח הפלדה בוא, מטרה לצחוק מרוחק בוא, איש זר, אגדה, קדוש מעונה, וזרח! הושטת יד לסוד מוקדם מדי בכית לירח המשך לזרוח, יהלום מטורף אויימת על ידי הצללים בלילה ונחשפת באור המשך לזרוח, יהלום מטורף שחקת את הגעתך [מלשון "שחיקה" - צ.] עם דיוק רנדומלי רכבת על רוח הפלדה בוא חולם, חוזה חזיונות בוא, צייר, חלילן, אסיר - וזרח! אף אחד אינו יודע היכן אתה כמה קרוב או רחוק המשך לזרוח, יהלום מטורף המשך להערים שכבות רבות נוספות ואני אצטרף אליך שם המשך לזרוח, יהלום מטורף ואזנתחמם בצל נצחונות האתמול נשוט על רוח הפלדה בוא, ילד מנצח ומפסיד בוא, כורה האמת והאשליות - וזרח!

 

[ramonsegev]

שיר מדהים שפותח דיסק מדהים

כמויות של רגש, פשוט יופי של מוזיקה! הצלילים של רייט וגילמור פשוט לוקחים אותך למחוזות שלא הייתי בחיים. פשוט אין מילים

 

[פינקי החזיר המעופף]

אין מילים בפי

ולכן אני אכתוב הכל- הסולו בהתחלה מרגש אותי כל פעם מחדש. מדהים, מקורי, מגוון, בדיוק עם הגוון צליל המתאים. ההד ששומעים בין תו לתו גורם אפילו לשקט להשמע מעניין. יש לקראת סוף הסולו בהתחלה שני חלקים די דומים ובחלק הראשון אתה כבר בטוח שהוא גומר ואז הוא שוב נכנס עם הגיטרה בצליל הטיפה פחות נקי וגורם לי תמיד לעצום עניים לרגע. זה לא שיר, זו יצירה מכל הבחינות- מוטיבים חוזרים קטעים הכל. בשיר אני חושב שהמטרה להסביר שסיד לא היה אשם. בהתחלה הם מזכירים את איך שסיד היה פעם- ואיך שהם רוצים שהוא יישאר כמו פעם. בהווה הוא הפך לבנאדם ריקני. יש שוב שימוש בירח כשיגעון ובשמש כדבר החיובי. לאורך כל השיר כמעט הם רק מחזקים את זה שסיד לא אשם בכלום והכל קרה לו ולא הוא עשה. את החלק השני של השיר אני פחות אוהב. לא יודע למה

 

[hubash]

אחת הפתיחות הטובות ביותר לדיסק

פשוט מעולה. שיר המורכב מחלקים רבים , מרגש מאוד עם מלודיקה מעולה ומילים מרגשות עוד יותר . שיר שפשוט מעלה דמעות בעיני המאזין

 

[FuryUri]

אהה!!! גאונות לשמה!!!

כניסת קלידים שקטה ורגועה.. סולו ראשון מעולה!!! ואז... אז מגיע הקטע שאני הכי אוהב... 4 תווים בודדים. בסה"כ 4 תווים!!! כל-כך פשוט!!! כל-כך גאוני!!! וההד... ההד... לא יודע למה, אבל תמיד כשאני שומע את ה4 תווים האלה, אני פשוט עוצם עיניים. ומה שתמיד עולה לי לראש ב4 תווים האלה זו התמונה הבאה: נער, חזות של נער כבן16-18 . שיער שחור חצי ארוך, עד לסוף הסנתר. לא חלק, חצי מתותל כזה... בסה"כ נער רוקיסט פשוט. יושב לו עם הגיטרה שלו בבקעה, על צד של אחד מן ההרים... פשוט יושב לו עם עצמו ומנגן 4 תווים. אבל מנגן עם כל הנשמה!!! ואז,כאילו באים החברים שלו, וגואלים אותו מהבדידות, עם כניסת תופים נחמדה...ומנגנים איתו ביחד. אחרי זה, עוד סולו מעולה וסולו קלידים לא פחות טוב, שנותן בסופו תחושה של "הנה מגיעים המילים!!!"... ואז סולו הגיטרה המעולה!!! פשוט סולואים מצויינים אחד-אחד!!! ואז...המילים... בהתחלה, כמובן, כמו תמיד, השמש. סיד מושווה לשמש. שיא השיאים!!! לא היה ולא יהיה כמו סיד...הרי הוא השמש ואז רצף המילים שחוזר: "shine on you ccrazy diamond " כלומר, כבר כאן אפשר להרגיש שמישהו הולך להישתגע...אחר כך בא ה black hole in the sky ןלאחריו, השפל, הירח...משהו פה הלך קפוט... איבד כיוון. you reched for the secret too soon -כלומר, אתה הנורמלי, אתה זה שפשוט הגיע לאן שכולם מגיעים בסוף, רק שאתה הצטיינת,והגיע ל"סוד" הזה מוקדם מדי... nobody knows where you are - כבר לא רואים אותך, לא שומעים אותך, לא יודעים לאן ברחת לנו...מחפשים,לא מוצאים... pile on many more layers'and i'll be joining you there -פשוט, שורה גאונית!!!אין מה להגיד...פשוט גאוניות... לא התייחסתי לפזמונים, כי לא היה לי כח כרגע...יש לי מחר טיול שאני צריך להכין...4 ימים של טיול בצופים ><

 

[wommer]

אחד השירים

שגרם לי לאהוב את מה שאני אוהב עכשיו לשמוע. השיר נפתח לאט לאט ובזהירות מגיע לשיאים ויורד ועולה. ממש כמו שיצירה אמיתי צריכה להשמע. גילמור בעזרתו של רייט סוחפים אותנו אל שיאים חדשים, שקשה מאוד למצוא אותם בלהקות אחרות. בשיר הזה אפשר לשמוע את היחודיות של גילמור, בצורת הנגינה שלו, מאיפה שזה מגיע, מהנשמה, מהלב, ובכך הוא מביע את הכאב על חבר ילדות ש"עזב אותו לעולם אחר לגמרי, והוא לא רואה אותו יותר. הגיטרה בוכה, הקלידים עצובים ועמומים בהתחלה. הסולואים שבאים אחרד אחרי השני, באים בצורה כל כך מושלמת וכל כך מדהימה שמצליחה לרגש המון אנשים, במיוחד אותי. אף פעם לא הקשבתי יותר מדי למילים. מתי שאני אקשיב למילים, אני אבין שעבודתו של עבדנו הנאמן שנקרא על שם ווטרס הגלמוד, ממשיך לתפקד כמו שצריך. מילים חדות כתער שמביעות בדיוק את מה שרצה להביע. חבל ששיתוף הפעולה שיצר יצירה מדהימה כזאת לא החזיקה מעמד כמו שצריך, ויכלה להביא עוד יצירות מדהימות כמו זאת...

 

[שלום חן]

אחד השירים שגרמו לאהוב את הלהקה...

מזיל דמעה ברגע שנכנסים לעומק השיר וקוראים את מילות השיר. שיר מדהים, נגינה סופר מדהימה ששוב מבליטה את כשרונו של גילמור על הגיטרה, כמובן שניתן מילים טובות ללחן של ווטרס והקלידן השקט רייט שגם בולט בשיר עם נגינתו המופלאה, ואני חושב שכולנו יודעים למה מייסון לא מופיעה בקרדיטים, חבל. בקיצור שיר מדהים בתקליט מדהים, שלא סתם לדעתי הוא אחרי "הצד האפל של הירח". לילה טוב

 

[ארנבון צבי]

ללא ספק השיר שגרם לי להיתחבר לפלויד

אחת היצירות העילאיות שהמין האנושי הצליח ליצור

 

[חרטושה]

רוג'ר וג'ורג'

לא מדובר פה רק באמפתיה למצבו של בארט או געגועים אליו, בשיר מובעת הזדהות טוטאלית איתו והערצה אליו. ווטרס הוא קודם כל מעריץ שפונה אל מושא ההערצה שלו על כל הרגשות הנלווים; האדרה של, הזדהות וזהות עם. אולי בגלל זה השיר הזה כל-כך ישיר, בלתי אמצעי, כי ווטרס יורד מהאולימפוס לרגע אחד והוא כל-כך כל-כך אנושי. הדימוי היחיד שעולה לי בנוגע למוסיקה הוא steel breeze.

והכל ביחד הוא חבילה אחת גדולה וכבדה של עצב מהול בתקווה (אולי רק ממרחק השנים אפשר לומר שהתקווה אבדה, אבל אני לא סבורה שאלו היו פני הדברים אז), לא בדיוק בגלל מה שקרה, אלא יותר בגלל מה שהיה יכול להיות. אני לא מכירה הרבה דברים עצובים כמו להיות "אתמול" ("ליד" ו"כמעט" מתקרבים לזה בהחלט).

 

[גיל מ]

יצירת אומנות

אין ספק, גאונות ושלמות בשיר אחד....

 

[פינקי החזיר המעופף]

למרות המתחים

השיר מראה מצויין את הדואט של גילמור ורייט ביחד

 

[חי טובסקי]

ללא ספק...

השיא של פ"פ בייחד עם הסולו השני של Comfortably Numb. יצירה שנאמר עליה כבר הרבה, הולכת ומשתבחת מהאזנה להאזנה. כמעט ולא מכיר מישהו שהשמעתי לו את השיר והוא לא התלהב, גם אוהבי היפ-הופ ובריטני ספירס. זה השיר שבאמת חיבר אותי לפ"פ. היינו שומעים אותו בצבא בשמירות (ששש... לא להגיד לאף אחד. רגע, מה אכפת לי? אני כבר מילואימניק בן 24...). אתם מכירים את זה ששירים מזכירים תקופות בחיים? אז לי זה מזכיר את התקופה של הצבא. הסיום טיפה מאכזב, אבל אם קופצים ישר לרצועה 5 מבינים את העניין. ככה אצלי לפחות... הזמן הכי טוב לשמוע את היצירה זה לפנות בוקר ברדיו דיסק של האוטו אחרי שחוזרים מפגישה טובה עם החברה(או החברים)... בעיקר במוצ"שים!

 

[wommer]

אמממ מסכים איתך

אבל, אני לא יכול להסכים איתך, ועם עוד הרבה אנשים שחושבים שהסולו השני בcn הוא השיא של הלהקה. אז זהו שלא, אם כבר שיאו של גילמור, להביא למאזינים, סוג חדש של רגש, רמות שונות ומדהימות. שיא של הלהקה כולה? צריך לבוא בתקופה שלה, ולא בשיר אחד שמישהו אחד מהם בולט במיוחד.. \= אה ועוד דבר, למה התכוונת שהסיום מאכזב? על מה אתה מדבר? רצועה חמש? הכוונה לחלק השני של soycd?

 

[חי טובסקי]

תראה...

הסולו ב- CN הוא אמנם עבודה מדהימה של גילמור, אבל אסור להתעלם מההשתלבות והעוצמה של התופים ומהבאסים שמלווים את הגיטרה, לכן אני חושב שזה שיאה של כל הלהקה. בנוגע לאכזבה שלי מהסיום של SOYCD, התכוונתי לסוף של רצועה 1. זה ממש נחמד, אבל אחרי הרף שהפתיחה המדהימה הציבה לנו, הייתי מצפה לסקסופון לפחות ברמה של US AND THEM או MONEY...

 

[wommer]

אבל אמממ

אם תקשיב טוב תשים לב שהם לא עושים עבודה משהו טובה... הם בסה"כ חוזרים על עצמם בלום עד שגיחמור יסיים את ה"עבודה". לא ביג דיל. מצטער עדין לא מסכים איתך...

 

[vegetable man]

אחד הסיבות המרכזיות

למתחים בין גילמור לרוג'ר בחילוקי הדיעות המוסיקליים היתה הנושא של אלבומי קונספט. ככל שעברו השנים, גילמור שנא את הרעיון, בעוד שרוג'ר לא רצה להוציא אלבומים שהם לא אלבומי קונספט. אגב, האם רוג'ר לא היה מעורב כלל מוסיקלית בשום חלק של השיר הזה? אבל לא דיברנו על סיפור הופעתו הפתאומית והסוראליסטית של סיד באולפני ההקלטות. כששאלו אותו לגבי העניין הוא אמר שהוא ישב בבית ואכל המון כותלי חזיר, אבל אותי מעניין, עד כמה מקרי שהוא הופיע באלבום שמסמל יותר מכל געגועים אליו? לדעתי - זה היה מקרי, אבל לא לגמרי. התיזמון היה מושלם כדי ליצור את האירוניה הגמורה שבהופעת סיד: שמן, ללא גבות, סהרורי, פינק פלויד לא זיהו אותו בכלל. איפשהו זה נראה לי כאילו הוא רצה לתת חותם "מוחשי" לכתיבה של רוג'ר עליו במשך השנים, לכשפינק פלויד הגיעה ל"פריצה הגדולה". זה איפשהו גרם לו להראות את עצמו.

 

[ציףציף1000]

ווטרס השתתף גם בהלחנת השיר

אבל אין ספק שכמו ברגעים גדולים מוסיקליים האחרים של הפלויד, זה היה ה'דואט' של רייט וגילמור שנתן את הטון, ובוודאי 4 התווים, שהם המוטיב המרכזי בשיר, הם פרי חזונו של גילמור בלבד. באשר להופעתו של סיד באולפני אבבי רואד, במקום שהסיפור הזה יתבהר עם השנים, הוא רק הולך ומסתבך. בכל המקורות - כולל אצל שאפנר, אבל לא אצל מייסון - כתוב שאותו היום, ה-5 ליוני, היה גם יום חתונתו של סיד, ובקפטריה של האולפנים נערכה קבלת הפנים לאורחים. זו גם הסיבה שהיו הרבה מאוד אנשים במקום (שחלקם העידו על הופעתו) וסיד צולם, ליד בקבוקי יין (מייסון לקח את הקרדיט לתמונה, אבל קרוב לוודאי שלא הוא צילם). הסיפור זכה לפרסום גדול לראשונה בשנת 1978, כאשר כריס דילורנזו פרסמה את מאמרה המפורסם על סיד ב"טארוזר פרס" האמריקאי. במאמר, מצוטט ג'רי שירלי - שניגן תופים באלבום הסולו השני של סיד - כמי שהיה עד להופעתו של סיד באולפנים. הוא מספר שגילמור התחתן בבוקר ומכיוון שהפלויד היו צריכים לעבוד באותו ערב, EMI הכינו את קבלת הפנים עבור גילמור, בקנטינה של האולפנים (שבבעלות החברה, כמובן), בשעות הצהריים. לדברי שירלי, סיד ישב מולו בשולחן בקנטינה. שירלי לא זיהה אותו בתחילה, כי הוא נראה כמו "חסיד הארה קרישנה שמן". הם שוחחו בקצרה, לאחר שסיד זוהה. שירלי חזר גם על הסיפור הזה במקום אחר, שנים מאוחר יותר. ויש, כאמור, גם עדים נוספים, כולל פיטר ג'נר, שהיה גם הוא אורח בחתונה, מן הסתם. אם כך, מדוע גילמור טוען כיום - במאמר שהופיע ב-Mojo החודש - שאותו יום לא היה יום חתונתו, ושזו נערכה חודש לאחר מכן, ביולי, וסיד לא היה נוכח בה? ואם גילמור אומר אמת - מדוע הוא לא תיקן את הפרסומים האלו במשך כמעט שלושים שנה? היו לו מספיק הזדמנויות, כי כמעט בכל ראיון שואלים אותו אל הארוע הזה. ואם המאמר של דילורנזו אינו שגוי, ושירלי וג'נר והאחרים לא מתבלבלים, הרי שסיד נכנס לאולפן ההקלטה מאוחר יותר, לאחר קבלת הפנים, שנערכה בשעות הצהריים. אם שירלי זיהה אותו בשעות הצהריים - ומן הסתם היו שם עוד אנשים שזיהו אותו, וצילמו אותו - כיצד הלהקה לא ידעה שהוא שם, כמה שעות מאוחר יותר? בכל התאורים שלהם את הארוע, הם מספרים כיצד לא זיהו אותו כאשר ישב באולפן, וזאת במשך זמן רב (משך הזמן משתנה מעדות אחת לשניה, בין 15 דקות ל"כמעט שעה"). עד היום גם לא ברור מי היה ה"ראשון" שזיהה אותו; כל מי שהיו שם, מלבד רייט ו-ווטרס, טוענים שהם היו הראשונים. וזה עוד לא הכל: ווטרס רמז, בכמה ראיונות, שסיד הופיע באולפנים במשך יומיים רצופים: במשתמע, ה-5 וה-6 ביוני. ואם הסיפור אמיתי - ויש מספיק הוכחות לכך - וסיד באמת הופיע באולפנים בשעה שהם עבדו על האלבום (לא ברור על איזה שיר), איך זה קרה? אגב, השינוי במראהו החיצוני של סיד היה דרסטי. רק שנה לפני כן, ב-1974, ניסה פיטר ג'נר להקליט אותו באותם אולפנים ממש, ולדבריו סיד נראה אז נורמלי לגמרי, רזה עם שער ארוך. ההשערה שהועלתה לאחרונה היא שסיד קיבל תרופות פסיכיאטריות, שבאותה תקופה היו מסוג שגרר השפעות לוואי, שכללו גם השמנה (לא ברור איך התקרח. אולי גם זה מזה). מן הסתם סיד לא היה מודע לאפשרות של השפעות הלוואי, ולכן ייחס את השינוי במראהו, לאוכל. בכל מקרה, זה היה עצוב.

 

[NIR Y]

באמת עצוב

 

[wommer]

אמממ

יש לי בבית חוברת טבלטורה של האלבום. בהתחלה יש ראיון מיוחד עם רוג'ר לגבי האלבום כולו, איך הגיעו אליו וכו. אני בימים אלו קורא את הראיון ואנסה לתרגם אותו או חלקים ממנו, לפחות החשובים. אחד הדברים שקשורים לגבי ההלחנה של shine on, הוא זה שגילמור התחיל את ההלחנה עם הסולו בהתחלה והם התחילו לבנות על זה ביחד את שאר היצירה.

 

[וינסנטי]

זה כנראה...

השיר הטוב ביותר בכל הזמנים, כמעט ללא מתחרים. גילמור מראה שאין אף גיטריסט- לא הנדריקס, לא קלפטון, לא פייג', לא בלקמור, לא סנטנה- שמגיע לרמת הרגש שלו. באמת יצירה מושלמת. כל מילה- תגרע.