דאנזיג
היה המנהיג של המיספיטס, אחת מלהקות הפאנק הבולטות, המיוחדות, והטובות באופן כללי. סגנון השירה היחודי שלו שילב בין הקשיחות המאפיינת את הפאנק ובין גוונים ווקאליים אה-לה סינטרה. דאנזיג מאוד הוקסם מההתעסקות עם התמותה, מוות, עולם הבא, ערפדים, גולגלות ומה לא, והמוסיקה היחסית שמחה של המיספיטס מסיתה את תשומת הלב של המאזין שלא פעם לא קולט שהשירים בעצם מאוד אלימים ורבויים בדם. את השיר mother כתב כסולן להקתו לאחר המיספיטס "דאנזיג" , זה השיר הכי נודע שלהם, הוא לא "כבד" ו"משמעותי" כשיריהם של הקולגות ווטרס ולנון, אך שיר חביב, בעיקר כשאתה משחק סאן-אנדראס. תסביכו של לנון קצת שונה משל ווטרס, שכן הוא איבד את שני הוריו, אימו מסרה אותו לדודתו והתאחדה איתו רק שנים אחר כך, כנער מתבגר, רק כדי להלקח ממנו שוב בחסות הקטל בדרכים. אחד השירים הכי חזקים של לנון, כשהוא מתבטא כילד עזוב וחסר ישע, קורא בגרון מלא לאמא לא ללכת, ולאבא לשוב הביתה. סוחט דמעות.