Fearless

../images/Emo79.gif Fearless ../images/Emo79.gif

השיר השלישי באלבום הוא אחד הפייבוריטים של חברי הפורום, שיר שמעולם לא בוצע בהופעות - Fearless. השיר הוא מרתק, לפחות מבחינת המילים (שכתב ווטרס). הלחן, שנכתב ע"י גילמור, הוא פשוט יחסית, והביצוע העדין והשקט אולי לא תואם את הרגשות החזקים המובעים במילים.
You say the hill's too steep to climb, climbing You say you'd like to see me try, climbing You pick the place and I'll choose the time And I'll climb the hill in my own way Just wait a while for the right day And as I rise above the tree-line and the clouds I look down hear the sound of the things you've said today Fearlessly the idiot faced the crowd, smiling Merciless the magistrate turns 'round, frowning And who's the fool who wears the crown No doubt in your own way And every day is the right day And as you rise above the fear-lines in his brow You look down hear the sound of the faces in the crowd Walk on, walk on with hope in your heart And you'll never walk alone You'll never walk alone Walk on, walk on with hope in your heart And you'll never walk alone You'll never walk alone Liverpool!​
אתה אומר שהגבעה גבוהה מדי לטיפוס, מטפסים אתה אומר שהיית רוצה לראות אותי מנסה, לטפס תבחר אתה את המקום, ואני אבחר את הזמן ואני אטפס על הגבעה, בדרכי-שלי רק חכה קצת, ליום המתאים וכשאעפיל מעל צמרות העצים והעננים אסתכל למטה, אשמע את צלילי הדברים שאמרת היום ללא מורא עמד האידיוט לנוכח הקהל, מחייך ללא רחמים הסתובב אליו השופט, מזעיף פניו ומיהו השוטה שכתר לראשו ללא ספק בדרכך-שלך וכל יום הוא היום הנכון וכשאתה מתעלה מעל קמטי הפחד שעל מצחו אתה מסתכל למטה, שומע את צלילי הפנים בקהל "צעדי קדימה, צעדי עם תקווה בלבך ולעולם לא תלכי לבד לעולם לא תלכי לבד צעדי קדימה, צעדי עם תקווה בליבך ולעולם לא תלכי לבד לעולם לא תלכי לבד" ליברפול מה כוונת המשורר? השיר פתוח לפרשנויות שונות, ויהיה מעניין לשמוע את שלכם. קליף ג'ונס טוען שווטרס וגילמור כתבו את השיר על סיד בארט. הוא נסמך על ראיון שלכאורה נתנו השניים. לא מצאתי ראיון כזה, וג'ונס הוא מקור בעייתי ממילא, למרות שזה נשמע הגיוני. יחד עם זאת, כאמור, השיר פתוח לפרשנויות שונות. בבית הראשון ווטרס מתעמת עם מישהו שבעצם קורא עליו תגר, מישהו שאומר לו "נראה אותך". ו-ווטרס עונה לו כמו שווטרס יודע: רק תגיד לי מתי ואיפה, ואני אטפס. היינו, אני מוכן לכל אתגר, מסוגל להגיע לפסגה. הבית השני משנה כיוון. זה כבר לא עליו, על ווטרס, אלא על האדם השני: ה"שוטה" העוטה כתר, המחייך לנוכח הקהל המאיים והשופט העויין, השופט אותו לחומרה. השילוב של שירתם של אוהדי ליברפול בסוף השיר, השרים קטע מהמחזמר "קרוסל" של רוג'רס והמרשטיין, הוא טאץ' ייחודי אצל הפלויד. זה איננו בדיוק אפקט קולי כמו האחרים בהם השתמשו - זהו sample ממש, סימפול של שיר אחר, שמשמעותו, בהקשר של Fearless הוא ברור: קריאת עידוד למי שחושש מהטיפוס על הגבעה הגבוהה, מהתעמתות עם הקהל, עם השופט. מעניין להשוות גם את השיר הזה עם "החומה", שבה ווטרס הרבה יותר פסימי ומיואש מאשר כאן: האם היה מקום לשירת You'll Never Walk Alone במסגרת "החומה"?
 

Coon Jew

New member
../images/Emo99.gif

מה אני יכול עוד לבקש?! הלהקה האהובה עליי והקבוצה האהודה עליי.. השילוב הקטלני הזה של פינק פלויד וליברפול הופך את השיר הזה לשיר שלהם שאני הכי אוהב..לפני כמה זמן היה את השיר הזה ברדיו ואמרו שווטרס כתב את המילים אבל גם היה שותף ללחן עם גילמור... בכל מקרה אני חושב שהשיר הזה כן נכתב על סיד בארט..אני זוכר שקראתי משהו על זה באיזשהו מגזין עם ציטוט של ווטרס.. שוב אפשר לראות מה ווטרס וגילמור מסוגלים שהם לא רבים (או אולי כן?!)
 

wommer

New member
כבר ציינתי בפתח ניתוח האלבום

שזה האלבום שאני נראה לי הכי אוהב של הפלויד... ואני מעוניין לדעת כמה שיותר על השירים, הרקע וכו'... אז לי אין מה להוסיף חוץ מהעניין שזה אכן אחד השירים החזקים באלבום הזה(לא שיש כל כך הרבה שירים באלבם הזה...
) הריף הפשוט והעדין הזה של הגיטרה מוד מושך את האוזן. השירה של גילמור, פשוט מדהימה בעייני בשירים האלו... אחחח אני אוהב את השיר הזה... :)
 

חרטושה

New member
בדיוק מה שרציתי לומר.

המשפט האחרון ז"א. הנושאים בהם ווטרס עוסק, ההדים המוכרים שאחר כך חוזרים שוב בחומה. בכלל, לפעמים נדמה לי שכל האלבומים המוקדמים של הפלויד הם רק הכנה לבאות, ושבעצם החומה התבשלה במוחו של המשורר הרבה הרבה זמן, בחלקים קטנים, בפיסות,שברירי רעיונות, לבנה ועוד לבנה שנוספו זו לזו במשך הזמן עד שלבסוף התמזגו והותכו יחדיו ביצירה אחת. וואו, כבד. You זו כמובן פניה שקצת קשה להבין ממנה את מינו של מושא הפניה. אני תמיד חשבתי על אישה דווקא , ובמיוחד בהקשר של החומה זה נראה לי נכון. אני גם תמיד חשבתי על השורות: You say the hill's too steep to climb, climbing You say you'd like to see me try, climbing You pick the place and I'll choose the time And I'll climb the hill in my own way שהן משהו בסגנון: You say jump I ask how high? כלומר נדמה לך שאני "שפוט" שלך, אבל חכי, חכי (תנועה איטלקית מגונה)... היית רוצה לראות אותי מתאמץ ומנסה, ואני אכן אתאמץ ואנסה, אני נענה לאתגר, אבל *גם* בתנאים שלי. ז"א, בעצם אני מקבל את כללי המשחק, אבל "בזמני" (ב-סדר) שלי.
 

thezanani

New member
ההקשרים בהם מוזכרים נשים בחומה

תמיד מהווים מכשול בחייו של פינק. האשה הבוגדת,האמא החונקת והגרופית הנדבקת,כולן דמויות סטיגמטיות שהובילו לביקורת קשה,ומוצדקת,על הילדותיות של היצירה,שעדיין זוכה (אצלי) לכבוד והערכה(אם הדיסק הראשון היה MLOR...אה!). ה-you בחומה,תמיד מתקשר אצלי לחברות גברית,שאולי בעזרתה הם יצליחו לצלוח את המכשול האנושי שמציבות בפני רוג'ר,בין השאר,החלוש נציגות המין הנשי. הווה אומר,ה*** בגדה בי->אחי,בוא ניסע מהר ונצווח "אששש",עד שנדרוס משהו שדומה לפול מקרטני.
 

חרטושה

New member
אוי, כמה שאני צריכה תיאלנדית עכשיו

או טרקטור. עדיף טרקטור. בחומה רוג'ר כועס. כלומר העניינים הגיעו אצלו לסף רתיחה מסוים, אחרי הכל כמה שנים אמא שלך יכולה לרדוף אחריך עם crunchy frog, אישתך יכולה לבגוד בך עם הטכנאי טלפונים, המעריצים יכולים לקנות את התקליטים שלך ולממן לך אחוזה ענקית בהמפשייר- לפני שתחליט שאתה פשוט לא יכול יותר. סוף? יש אנשים שמבלים ככה את כל חייהם וזה בכלל לא מפריע להם לשלוט על מדינות שלמות אפילו. בסך הכל זה לא רע לגמרי שמישהו או משהו אחר שולטים לך בחיים. זה פותר לך המון בעיות, כמו הצורך המתיש לחשוב, להתמודד עם החיים, להאבק ולעמוד על שלך וכל מיני שטויות כאלה. Fearlessly the idiot faced the crowd, smiling Nothing waits, the magistrate turns 'round, frowning I know the fool who wears the crown Go down in your own way מהבחינה הזו החומה היא לדעתי השבירה של כל הכלים: אני לא משחק יותר, לכו הביתה, קישטה, רק אל תשאירו אותי לבד! השיר הזה עדיין מקבל את הכללים, עדיין מוכן לשחק, עדיין מוכן לאתגר אולי בתמימות מסוימת, אבל גם הוא ביג'י יומו. עכשיו, ברשתוכם, אני אלך לשכב על איזה קרש גיהוץ או משהו.
 

חרטושה

New member
נ.ב.

חשבתי הרבה על מה שאמרת ביחס לחומה. נראה לי שזה נושא לדיון נפרד (הלכתי עם ראש בקיר וגם נכנסתי), אבל לי נראה שיותר ממה שיש למשורר בעיה עם המין הנשי, יש לו בעיה עם עצמו. כפי שאמרת, הילדותיות של היצירה. אבל זה לא סותר. כלומר להתיילד משמעו, גם, בין השאר, שאתה מעניק לאחרים כוח מופרז עליך. לטוב ולרע. צד אחד של המטבע אולי מוצג כאן?
 

holo

New member
עוד שיר יפיפה

שמשלים את האווירה האביבית/חורפית/קיצית של מדאל. ריף יפה של הגיטרה של גילמור שהולך ומתגבר ויוצר את האפקט של התעוזה, דבר שמתקשר פה לשיר. ווטרס כותב פה לדעתי את אחד הטקסטים היפים שלו, בו הוא "קורא תיגר" לסיד (או בעצם להפך?) You say the hill's too steep to climb, climb it יכול להיות שזה ווטרס שפונה לסיד ומנסה לתמוך בו, לצאת מהמצב הנפשי בו הוא שרוי. "אתה טוען שהדרך קשה? תעבור אותה". מצד שני, אולי, כמו שציף אמרה, זה סיד שקורא תיגר על ווטרס: מנסה לעודד את ווטרס להמשיך להנהיג את הלהקה עד לפסגה- ההצלחה. אבל אחרי שעוברים לשורה השניה, יותר הגיונית האפשות השניה, כי ווטרס עונה לו כאופייני לבעל אגו מנופח שלא מוכן לקבל עצות מאחרים: I'll climb the hill in my own way אני אעשה זאת בדרך שלי. Fearlessly the idiot faced the crowd, smiling Merciless the magistrate turns 'round, frowning And who's the fool who wears the crown No doubt in your own way אפשר לראות כאן, שווטרס לועג לסיד, הוא קורא לו ליצן, שוטה, כנראה הכוונה לתקופה בה סיד החל להשתגע ולהתנהג במוזריות מול הקהל. הוא לועג לעצה של סיד, לדרך שבה הוא הלך, הוא אומר בציוניות: "ללא ספק בדרך שלך". And every day is the right day And as you rise above the fear-lines in his brow You look down hear the sound of the faces in the crowd מצד שני, ווטרס גם מעודד את סיד לשוב ולעמוד מול הקהל, לחצות את קווי הפחד. הקטע בסוף השיר אולי מאוד קשור לנושא של השיר אבל אפף פעם לא אהבתי אותו כל כך כי הוא נשמע לי תמיד ארוך מדי ומעצבן, עד כמה שהוא מתקשר לשיר.
 

vegetable man

New member
מצטרף לכל מה שאמרתם

ואין לי הרבה מה להוסיף. לא בכדי השיר לא בוצע בהופעות - יש בו נימה אופטימית שמביכה את הפלויד אפילו, הייתי אומר. אני לא חושב שזה שיר גדול במיוחד, לפחות כשמדובר בלחן. אני מוכרח לציין את הגירסא של ה-ORB לשיר, שהפכו אותו למשהו שאני ממש ממש סוגד לו, קאבר פשוט משובח. הם לקחו את הלחן, ושינו אותו, עשו מין גירסת דאב כזאת. קשה לי להסביר, אבל הם הפכו את הלחן הבינוני הזה למשהו שאני ממש אוהב.
 

thezanani

New member
לחן סביר,אבל הרבה הרבה קסם

אני מצליח לעלות בראשי להקה שהייתה עושה מהריף הכ"כ בסיסי הזה,שיר כ"כ ענוג(כן!זאת המילה!). וזה הקסם הפלוידי שכולנו מדברים עליו,עיבוד מלוטש ואלגנטי(כן!זאת המילה!) שעוטף את השיר ומשאיר משהו אחרי השמיעה,משהו חם ועגול,שהצליח לשדרג לחן די רזה,לדעתי. מרכיבים? דוד ואריק,שזה האלבום שכולו שלהם(וואו,גונג). גילמור הוא גיטריסט שכולו אלגנטיות וקסם ומספיק שמיעה אחת של הקלידים בsaucerful כדי להבין שריק הוא גאנדלף קטן.שניהם יוצרים שנשענים במידה רבה על צליל אלגנטי,עמוק וקסום,שעולה על גדותיו בMeddle. דוד,גם בשיר הזה כמו בכל הדיסק,נמצא בשיאו כסולן.המון נשמה שמוסיפה נופך אחר למילים. הליריקה עצמה בועטת,מבולבלת,משתנה ורחבת משמעויות,בצורה שנורא מזכירה את jugband blues,משום מה.אך בשונה לסיד,שחושף את כולו בנעליים אדומות ואודם מרוח,רוג'ר תמיד סוגר לעצמו פינות,תופס צד,תוקף ומתגונן.וזהו פער הארכיטקט-צייר שמבדיל בין 2 הכותבים הגדולים הללו,ופער היא מילה מטעה,כי רוג'ר לא נופל ב"פיל" מבארט,הוא רק מציג אותו בצורה אחרת,מרתקת לא פחות. ההזמנה לתחרות,המבט החיצוני על עליבותו של הליצן,העידוד,כולם בועטים זה בזה ומעמידים אחד את השני בהתבוננות חוזרת.מאפיין חזק מאוד אצל ווטרס. אך כמו שאנו לא כ"כ יודעים מהו ההבדל בין צעיף לחיוך,יש לשים את כל ההתנהלות של רוג'ר-סיד (רוג'ר-רוג'ר[?]) בתור סיפור טראגי ואישי בין שני חברים,שנותנים לנו הצצה לכאב של שניהם. שיר נורא meddle-י,אישי,עגול,פלוידי,אלגנטי.מקסים.
 

DOCTOR ROBERT

New member
שיר לא רע

אני אישית אוהב את השירים שפותחים וסוגרים את האלבום- OOTD ואקוז, אבל גם זה שיר נחמד, עם הריף הקטן שלו.
 

שלום חן

New member
היום בבוקר שמעתי שוב את התקליט...

כדי להכנס למוזה של הפרשנויות, ולמען האמת אני עדיין חושב שהתקליט לא גדול כמו שרובכים רואים אותו. התקליט חביב וכמוהו גם השיר הזה (מענין אם אוהדי ליברפול אימצו את השיר?) השיר הנ"ל הוא אחד מהמועדפים עלי של הפלויד בסה"כ יש בו קסם חביב ששווה את אוזני יחסית לשירים אחרים. יום טוב
 

Liorking

New member
שיר יפה

כתיבה מאוד יפה של ווטרס וגילמור, היה מתאים לשיר לצאת כסינגל ביחד עם San Tropez. הקטע בסוף של האוהדים לדעתי קצת מקלקל את השיר, אבל זה עדיין שיר טוב.
 

itaikuskus

New member
שיר מעולה

אין לפלויד הרבה כאלה, אקוסטי, מבנה דיי פשוט, כשהדגש הוא על המלים. אין ספור הרמזים ומטאפורות, קריצות לסיד בארט, ווטרס מדבר על הפחדים שלו אחרי עידן בארט- כאילו הוא אומר לו שבלעדיו הם כלום, הגבעה יותר מדי גבוה- אבל אני עדיין מטפס, ווטרס לא מפחד מהאתגר ומוכן לטפס על כל גבעה. הטוויסט בבית השני, אני לא יודע אם הוא מכוון לבארט- אבל אפשר למצוא כאן הקשרים. ציף בעצם אמרה את הכל, אחד השירים עם המלים הכי יפות, ובסוף שומעים את אוהדי ליברפול, שלדעתי הם האוהדים הכי טובים בעולם, וכשאני תמיד חושב על העידוד המסור שלהם, עולות דמעות בעייני- השיר הזה מסמל המון, ו-ווטרס מביא אותו לרובד אחר- האם הוא מתייחס לבארט? האם ההתייחסות היא כללית, לכל מי שמפחד לטפס? אני לא כל כך יודע, אבל ההשוואה של אהבה חסרת תנאים של אוהדים לקבוצת כדורגל שלהם, קודם כל מרגשת אותי עד דמעות כי בתור חולה כדורגל, אני יכול להזדהות עם אהבה חסרת גבולות לקבוצה- האחדות של עשרות אלפי אוהדים שעומדים ביחד ושרים את אותם המלים, כשהם מתייחסים לכל מילה כאילו היא נכתבה על ידי הבורא עצמו, והצעד של הכנסת הסמפל הוא אחד המבריקים בעשייה המוסיקלית של פינק פלויד- אני רוצה לחשוב שזה מופנה אל בארט- איפה שהוא לא יהיה, הוא לעולם לא יהיה לבד, אני רוצה לחשוב שלזה ווטרס מתכוון, ואם כך, זה בדיוק במקום. שיר מאוד מרגש.
 

The Walrus

New member
שיר מדהים.

הטוב ביותר במדל (חוץ מEchoes, כמובן), שיר מדהים ומרתק. קטע הגיטרה יפה מאוד, שיר אופטימי ויוצא דופן.
 

וינסנטי

New member
שיר מעניין.

נראה שפינק פלויד לא אהבו אותו כ"כ- עקב אי ביצועו בהופעות, וככה גם השיר אצלי- שיר נחמד, אקוסטי, עם כמה הבלחות לכיוון בארט, וזהו. הלחן לא מעניין במיוחד, די בינוני, אבל מתחבר עם המילים טוב. באשר לחומה, זה יותר נראה כי בחומה הוא כבר הולך לבד, אחד שמי שהבטיחו ללכת איתו נטשו אותו.
 

NIR Y

New member
לחן מצויין

איך כולם חושבים שיש לשיר לחן בינוני, אני כול כך אוהב את השיר הזה. הלחן ביחד עם המלים והשירה של גילמור הופכים את השיר הזה לאחד האהובים עלי של פינק פלויד, כשאני שומע אותו אני יודע שזה יותר מסתם שיר טוב.
 
שיר מעולה

ברשותכם, אני אקח את הפרשניות שמקשרות את השיר לסיד ושם אותם בצד.. אני מאמין בשיר הזה כשיר האנדרדוגים, האלה שאין להם הרבה סיכויים לנצח לפני תחרות(כבן אדם תחרותי, פירלס הוא הקמיע שלי), שיר שנותן תקווה ואמונה לנצח, להתגבר על מכשולים ולחצים ופחדים לפני כל דבר... אצלי זה השיר שתפש אותי חזק לפלויד! ואיזה יופי כתבת קוסקוס, על אהבת האוהדים לקבוצה שלהם! לא משנה מה יקרה, תמיד אעמוד בצד האהבות שלי, ללא כל עוררין. שיר מרתק וחזק ביותר! זאת הפרשנות שלי לשיר!
 
למעלה