ציףציף1000
New member
בגלל הניק...
Echoes
- פותח הנושא ציףציף1000
- פורסם בתאריך
אני לא מאמין שאני כותב על Echoes
כשברקע "אני אצבע את השלכת בירוק".אני מריח חורבן קוסמוסי באויר. ודה בה דה בה דה. טוב,אני חייב לפחות שורה להבדיל בין גניחות הטחורים של יורם ארבל ליצירה הכי גדולה שנוצרה ע"י האנושות. מושלמת,מרגשת,רכה,מלטפת,אוהבת,שמיימית,גדולה מן החיים,מלאה בתוכן,ברגש,באהבה למוזיקה,באהבה למאזין.זהו שיא השיאים של פינק פלויד.חוד החנית של היצירה שלהם.כל אחד מהתיאורים האחרונים גולש למאזין בכזו שלמות,כך שזה ברור מאליו.לא ייתכן שבני אנוש יוכלו ליצור עוד דבר כזה.וזה אוניברסלי.לכל אחד ואחת.אך היצירה הזו בנויה לפאן האישי.היו חודשים שהיא הייתה תמיד לצידי.כשקשה,כששורט.כשהמציאות מלכלכת לך את הידיים,כשאתה שואל למה להיות כאן בכלל,אתה תמיד תוכל לברוח.לרוץ אליה אחרי יום מחורבן.הבגרות דפוקה,המטומטמת לא מבינה שאתה אוהב אותה,קשה,כואב ובעיקר נמאס.אתה צריך סיבה.ואז פשוט שמים את האוזניות.ואז התיאורים מתחילת הפיסקה מתחילים לגלוש לתוכך לאט לאט.זאת לא מוזיקה.זה משהו אחר. אין טעם לנבור בניתוחי מילים,או באקורדים טועים.אין מה לומר באמת. כשאוהבים באמת רק מביטים.אין אי נעימויות,סיבות או תירוצים.רק מביטים.לעין.וזוהי היצירה שהכי אהבתי מאז ומעולם.אין פה יומרה,אין פה גרנדיוזיות,יש פה קטע מושלם שעומד מעל כל קנה מידה אפשרי על החורבה שהושלכנו עליה,יש פה אהבה.הלוואי ויכולתי לחיות בתוך אקוס.
כשברקע "אני אצבע את השלכת בירוק".אני מריח חורבן קוסמוסי באויר. ודה בה דה בה דה. טוב,אני חייב לפחות שורה להבדיל בין גניחות הטחורים של יורם ארבל ליצירה הכי גדולה שנוצרה ע"י האנושות. מושלמת,מרגשת,רכה,מלטפת,אוהבת,שמיימית,גדולה מן החיים,מלאה בתוכן,ברגש,באהבה למוזיקה,באהבה למאזין.זהו שיא השיאים של פינק פלויד.חוד החנית של היצירה שלהם.כל אחד מהתיאורים האחרונים גולש למאזין בכזו שלמות,כך שזה ברור מאליו.לא ייתכן שבני אנוש יוכלו ליצור עוד דבר כזה.וזה אוניברסלי.לכל אחד ואחת.אך היצירה הזו בנויה לפאן האישי.היו חודשים שהיא הייתה תמיד לצידי.כשקשה,כששורט.כשהמציאות מלכלכת לך את הידיים,כשאתה שואל למה להיות כאן בכלל,אתה תמיד תוכל לברוח.לרוץ אליה אחרי יום מחורבן.הבגרות דפוקה,המטומטמת לא מבינה שאתה אוהב אותה,קשה,כואב ובעיקר נמאס.אתה צריך סיבה.ואז פשוט שמים את האוזניות.ואז התיאורים מתחילת הפיסקה מתחילים לגלוש לתוכך לאט לאט.זאת לא מוזיקה.זה משהו אחר. אין טעם לנבור בניתוחי מילים,או באקורדים טועים.אין מה לומר באמת. כשאוהבים באמת רק מביטים.אין אי נעימויות,סיבות או תירוצים.רק מביטים.לעין.וזוהי היצירה שהכי אהבתי מאז ומעולם.אין פה יומרה,אין פה גרנדיוזיות,יש פה קטע מושלם שעומד מעל כל קנה מידה אפשרי על החורבה שהושלכנו עליה,יש פה אהבה.הלוואי ויכולתי לחיות בתוך אקוס.
מה?! כבר נגמר?!
פשוט לא יאמן...שוב, אלבום מדהים שהתחיל ביצירה מדהימה, ונגמר בשיא הרגש פשוט אין מילים...מעולה! משהו מעניין: "בבית זה אומר ווטרס שכל בני האדם קשורים זה לזה, גם אם אינם יודעים זאת, גם אם הם חושבים שהם זרים זה לזה: "ואני אתה ומה שאני רואה [בך] זה אותי". כל ההשגים האנושיים נובעים מקשרים אלו בין בני האדם. שיתוף הפעולה ביניהם הוא הבסיס להבנה וליצירה. " אם זה מה שאת חושבת. ווטרס מתגלה כאן כאדם מאוד דו פרצופי. הוא מדבר שחובה שיהיה קשר בין בני האדם, והיצירה תושג עלפי התקשורת בין בני האדם. ובחומה, הוא ממש לא מתקשר עם חברי להקתו, וגורם לכך של כמעט פירוקה של הלהקה. "גילמור ורייט דומיננטיים ברוב היצירה והדו-שיח בין הכלים שלהם הוא עמוד השדרה של הקטע." מי שראה את פומפיי,ראה שם את ההקלטות, וזה דבר מדהים. איך השילוב של הקול הרך של רייט, עם הקול ה"נשי" של גילמור, יוצר בזאת היצירה המושלמת שנוצרה אי פעם. זהו בנתיים, כל מה שרציתי לומר. ובאמת, נאמר למעלה, כי כל מילה מיותר ואכן כך! ציף, ניתוח נחמד ביותר. המשך יום נעים, וומר גילמור.
פשוט לא יאמן...שוב, אלבום מדהים שהתחיל ביצירה מדהימה, ונגמר בשיא הרגש פשוט אין מילים...מעולה! משהו מעניין: "בבית זה אומר ווטרס שכל בני האדם קשורים זה לזה, גם אם אינם יודעים זאת, גם אם הם חושבים שהם זרים זה לזה: "ואני אתה ומה שאני רואה [בך] זה אותי". כל ההשגים האנושיים נובעים מקשרים אלו בין בני האדם. שיתוף הפעולה ביניהם הוא הבסיס להבנה וליצירה. " אם זה מה שאת חושבת. ווטרס מתגלה כאן כאדם מאוד דו פרצופי. הוא מדבר שחובה שיהיה קשר בין בני האדם, והיצירה תושג עלפי התקשורת בין בני האדם. ובחומה, הוא ממש לא מתקשר עם חברי להקתו, וגורם לכך של כמעט פירוקה של הלהקה. "גילמור ורייט דומיננטיים ברוב היצירה והדו-שיח בין הכלים שלהם הוא עמוד השדרה של הקטע." מי שראה את פומפיי,ראה שם את ההקלטות, וזה דבר מדהים. איך השילוב של הקול הרך של רייט, עם הקול ה"נשי" של גילמור, יוצר בזאת היצירה המושלמת שנוצרה אי פעם. זהו בנתיים, כל מה שרציתי לומר. ובאמת, נאמר למעלה, כי כל מילה מיותר ואכן כך! ציף, ניתוח נחמד ביותר. המשך יום נעים, וומר גילמור.
Ivory Flower
New member
ניסיתי
בגלל קטעים כאלה אני ממש מעריכה אותם. שירים ארוכים זאת מחוייבות. אי אפשר לשמוע שיר שלהם בחצי אוזן, אי אפשר לשמוע רק חלק משיר ארוך, ואי אפשר לשמוע רק כמה שירים מדיסק. כשאני רוצה לשמוע אותם, אני יודעת שזה לשעה. לא כמו שירים קלילים וקצרים של כמה דקות שעושים הרגשה טובה, אלה נותנים הרגשה טובה מתמשכת לאורך, וכאילו שהמאזין עובר מסע תוך כדי הדיסק: יש עליות, יש מורדות, והכל קשור.. באמת שאי אפשר להיות להקשיב לזה בחצי אוזן. אבל זה מה שאני עשיתי הרבה זמן ולא הכי התלהבתי מהקטע הזה, ואחרי שקראתי פה על ההשוואה בין AHM אליו, החלטתי לשבת ובאמת להקשיב לדיסק, וזה היה נפלא. התאהבתי בקטע הזה, ובדיסק כולו. גם קיבלתי את ההרגשה של אבולוציה מהשיר הזה. הקטע מתחיל בסימני חיים, ואז המילים מספרות על משהו מהעבר שמגיע להווה. והשורות האלו- And no one showed us to the land And no one knows the where or whys But something stirs and something tries And starts to climb towards the light אני כל אוהבת אותן. זאת התחלה טהורה. הכל מתחיל ככה: לא יודעים למה בדיוק, אבל משהו מבפנים קורא לנסות, ומתחילים לפעול, ומשהו יוצא מזה. זה כמו לידה. ולא רק לידה של יצור, אלא גם של דברים אחרים כמו מחשבות, תגליות במדעים, יצירות אמנות, או לידה מחדש בעולם עצמאי (כלומר כשיוצאים לעולם הגדול, לא מהבטן של אמא, אלא מהבית של ההורים). אני לא חושבת שאני מצליחה להעביר את מה שאני מתכוונת אליו.. נסו להבין למה אני מתכוונת. אח"כ ממשיך אלמנט המקריות: Strangers passing in the street By chance two separate glances meet And I am you and what I see is me And do I take you by the hand And lead you through the land And help me understand the best I can And no one calls us to move on And no one forces down our eyes And no one speaks and no one tries No one flies around the sun גם פה דברים נוצרים בלי תכנון. במקרה עוברים, במקרה מביטים, ככה זה מגיע לקשר, משתפים פעולה, הוא עוזר לחצות את היבשה, הוא מקבל עזרה ומצליח להבין. קשר סימביוזי שכזה. והכל עצמאי, ההקבלה הכי טובה שאני יכולה למצוא בינתיים זה כמו להתחיל לגור לבד: מתחילים למצוא את הדרך בעולם האמיתי, לגמרי לבד, נתקלים באנשים, מקבלים עזרה, נותנים עזרה, משתפים פעולה, והכל עצמאי כל כך.. Cloudless everyday you fall upon my waking eyes Inviting and inciting me to rise And through the window in the wall Come streaming in on sunlight wings A million bright ambassadors of morning And no one sings me lullabies And no one makes me close my eyes And so I throw the windows wide And call to you across the sky זה מתקשר לי לפסקות הקודמות עם העצמאות, לא מחייבים ללכת לישון, ומתעוררים לבד. נראה לי שהזמנים שבהם הכי הרבה מרגישים את העצמאות זה בבקרים ובלילות. בבוקר כשמתעוררים, לבד או עם מישהו, במקום זמני או חדש. ובלילה כשהולכים לישון מתי שרוצים, איך ואיפה שרוצים.. אני גם מסכימה עם הדברים של צנעני, כשהרבה דברים לא משהו, לשמוע את זה, ונכנסים לעולם אחר. וקראתי בכמה אתרים שונים מילים לשיר, ובחלק מהפעמים היה כתוב tide ולא time. למה זה?
בגלל קטעים כאלה אני ממש מעריכה אותם. שירים ארוכים זאת מחוייבות. אי אפשר לשמוע שיר שלהם בחצי אוזן, אי אפשר לשמוע רק חלק משיר ארוך, ואי אפשר לשמוע רק כמה שירים מדיסק. כשאני רוצה לשמוע אותם, אני יודעת שזה לשעה. לא כמו שירים קלילים וקצרים של כמה דקות שעושים הרגשה טובה, אלה נותנים הרגשה טובה מתמשכת לאורך, וכאילו שהמאזין עובר מסע תוך כדי הדיסק: יש עליות, יש מורדות, והכל קשור.. באמת שאי אפשר להיות להקשיב לזה בחצי אוזן. אבל זה מה שאני עשיתי הרבה זמן ולא הכי התלהבתי מהקטע הזה, ואחרי שקראתי פה על ההשוואה בין AHM אליו, החלטתי לשבת ובאמת להקשיב לדיסק, וזה היה נפלא. התאהבתי בקטע הזה, ובדיסק כולו. גם קיבלתי את ההרגשה של אבולוציה מהשיר הזה. הקטע מתחיל בסימני חיים, ואז המילים מספרות על משהו מהעבר שמגיע להווה. והשורות האלו- And no one showed us to the land And no one knows the where or whys But something stirs and something tries And starts to climb towards the light אני כל אוהבת אותן. זאת התחלה טהורה. הכל מתחיל ככה: לא יודעים למה בדיוק, אבל משהו מבפנים קורא לנסות, ומתחילים לפעול, ומשהו יוצא מזה. זה כמו לידה. ולא רק לידה של יצור, אלא גם של דברים אחרים כמו מחשבות, תגליות במדעים, יצירות אמנות, או לידה מחדש בעולם עצמאי (כלומר כשיוצאים לעולם הגדול, לא מהבטן של אמא, אלא מהבית של ההורים). אני לא חושבת שאני מצליחה להעביר את מה שאני מתכוונת אליו.. נסו להבין למה אני מתכוונת. אח"כ ממשיך אלמנט המקריות: Strangers passing in the street By chance two separate glances meet And I am you and what I see is me And do I take you by the hand And lead you through the land And help me understand the best I can And no one calls us to move on And no one forces down our eyes And no one speaks and no one tries No one flies around the sun גם פה דברים נוצרים בלי תכנון. במקרה עוברים, במקרה מביטים, ככה זה מגיע לקשר, משתפים פעולה, הוא עוזר לחצות את היבשה, הוא מקבל עזרה ומצליח להבין. קשר סימביוזי שכזה. והכל עצמאי, ההקבלה הכי טובה שאני יכולה למצוא בינתיים זה כמו להתחיל לגור לבד: מתחילים למצוא את הדרך בעולם האמיתי, לגמרי לבד, נתקלים באנשים, מקבלים עזרה, נותנים עזרה, משתפים פעולה, והכל עצמאי כל כך.. Cloudless everyday you fall upon my waking eyes Inviting and inciting me to rise And through the window in the wall Come streaming in on sunlight wings A million bright ambassadors of morning And no one sings me lullabies And no one makes me close my eyes And so I throw the windows wide And call to you across the sky זה מתקשר לי לפסקות הקודמות עם העצמאות, לא מחייבים ללכת לישון, ומתעוררים לבד. נראה לי שהזמנים שבהם הכי הרבה מרגישים את העצמאות זה בבקרים ובלילות. בבוקר כשמתעוררים, לבד או עם מישהו, במקום זמני או חדש. ובלילה כשהולכים לישון מתי שרוצים, איך ואיפה שרוצים.. אני גם מסכימה עם הדברים של צנעני, כשהרבה דברים לא משהו, לשמוע את זה, ונכנסים לעולם אחר. וקראתי בכמה אתרים שונים מילים לשיר, ובחלק מהפעמים היה כתוב tide ולא time. למה זה?
ramonsegev
New member
Echoes זאת אחד השירים החזקים של
פ"פ. עם המילים המדהימות כולל הסאונד האדיר (וכל הקטע של הצדדים על הסאונד, פה זה נשמע ממש טוב). פשוט סאונד מדהים אין מילים להעביר את מה שאני חושב על השיר הזה. פשוט טוב!
פ"פ. עם המילים המדהימות כולל הסאונד האדיר (וכל הקטע של הצדדים על הסאונד, פה זה נשמע ממש טוב). פשוט סאונד מדהים אין מילים להעביר את מה שאני חושב על השיר הזה. פשוט טוב!
ramonsegev
New member
להוריד את זאת בשורת הנושא שלי
בא לי להוסיף עוד קצת על השיר...
אז הנה... היום כשרשמתי את ההודעה הראשונה שלי, זה היה בבית ספר, ולא השקעתי, ולכן אני אשקיע יותר! התחלתי לשמוע את השיר מההתחלה עכשיו, כדי להזכר בתחושה המדהימה שאני עובר בכל פעם שאני שומע את השיר המדהים הזה. רייט עם התו החוזר על עצמו, כמו הד, מתפתח לסולו מעניין של קלידים. ואז גילמור נכנס עם סולו, אחד המרגשים ששמעתי אותו מבצע. רייט עדין עם הקלידים מאחורה. אך מאחורה גילמור מגבה את תחילת היצירה עם סולו חלש מאוד, שממחיש איזה pad של קלידים. ואז מייסון, אם קטע תפוף, רייט מגביר את קצב הניגון, יותר אגרסיביות, שגורם לי לחשוב, הנה מתחיל השיר, אבל לא, זה מאין עלייה ל"שיא", כן ככה אני אקרא לזה, ואז התופים נרגעים. צמורמורת עוברת בגוף שאני שומע את זה עכשיו... והנה התופים חוזרים, עלייה לשיא נוסף, עם אגרסיביות נוספת ועם הריף המוקר של אקוס. ואז... רייט וגילמור מתחילים לשיר, עם השילוב של שני הקולות הממוססים האלו גורמים לי לצמרמורות. רייט מנגן על הקלידים בצורת פאנק כזאת, מעניינת, זה מאוד מזכיר גיטרה אפילו. עד כה הסולו של גילמור מאחורה, החלש, לא נעלם לרגע, מוסיף המוןןן. ואז הפזמון, עליה...עם התגברות האגרסיביות, וסולו ברקע, עליה ועליה. ואז הריף המדהים, ברקע הקלידים. עם הדיסטורשן המוחלש. ואז נגמר ויורדים... חוזרים לבית, עם נגינת ה"פאנק" של רייט על הקלידים, והשירה שוב, צמרמורות. ושוב הפזמון מגיע, עלייה אל השיא. ואז הריף החוזר מגיע שוב, ברמה יותר גבוה, הריף עם הדיסטורשן, מעט יותר אגרסיבי מהקודם. מנסים להביע פה משהו אולי, אולי זאת הסערה, שלפני השקט. ואז מגיע סולו מדהים של גילמור, מרגש, משאיר טעם של עוד, ואז עליה אגריסיבית אל שיא חדש. והריף המוכר נהיה בהרבה יותר מהיר וחזק, ומצמרר. והמהירות מתגברת, הסופה בעיצומה, כל הכלים בועטים, כל הנגנים במלוא עוצמתם מעבירים את רגשותם דרך הכלים. ואז השקט, החלק הפאנקי מאוד בשיר הזה. כאן לאט לאט, גילמור עם סולו מדהים נוסף, מריד אותנו לאט לאט אל הקרקע, לאט לאט אל הקרקע היבשה, הרחק מהעננים שהיינו שרויים בהם ממקודם בעת השירה המלאכית שקדמה לקטע המעבר עכשיו. היצירה נרגעת, יש fade לתופים ולגיטרה, ואז מגיעים כל מיני "רעשים" ממוזרים ניתן לומר, אבל באותה מילה ניתן לומר גם שהם מאוד מעניינים. אחד כאילו אומרים לנו, תתכונן, מחכה לך עוד דרך ארוכה, ומעניינת, חכה, אל תלך, ואכן הקולות האלו,למרבה הפלא, גורמים לי להשאר. להרבה אנשים אחרים הם היו גורמים ללכת, ויש הרבה שירים שאכן יש שקט מוזר, שהוא לא מעניין וגורם לאנשים פשוט להפסיק לשמוע את השיר באמצע. מתחילות להשמע צווחות עורבים ברקע. הקלידים מתחילם לחזור אלינו, עם pad חלש וגבוה. ואז חוזר לנו אותו תו בהתחלה, ההד ההוא, הגבוה, החלש. אנחנו מתחילים להזכר בהתחלת השיר ואומרים, " היי רגע, אני זוכר את זה מאיפשהו!" פה מגיע העניין, שווטרס מהאלבום הזה והלאה, כל האבומים של הפלויד(חוץ מהשניים החארונים, הם אלבומי קונצפט. בעלי התחלה וסוף שווים, או בעלי רעיון דומה לאורך כל האלבום. ופה אנחנו חוזרים להתחלת האלבום. הקבצ בנתיים מתגבר...נוספים לנו עוד ועוד אקורדים. הגיטרה של גילמור מתחילהל להשמע ברקע, היא מתגברת לאט לאט. הכל מתגבר אנחנו מתחילי לעלות אל שיא חדש? תכף נגלה! רייט מגלם פה את כישוריו לפנינו עם סולו מעניין, שמוסיף לאוירה האפלולית. ואז יש ריף מדהים מבחינתי של גילמור, שיכלו עוד לפתח הרבה ממה הוא מופיע פה, פריטה מדהימה, עם סלייד(כנראה?) ברקע על הדגש האקורדים. אנחנו מתקרבים אל השיא...הקצב מתגבר...הנה זה מגיע... ואז השירה חוזרת...ווואו! איזה צמרמורת חלפה בי. והנה הפזמון חוזר מתקרבים אל השיא, מתגבר הקצב...והריף המדהים של השיר חוזר... הקצב עדין לא מהיר מדי. ואז בבאת אחת מתגבר לקצב מטריף חושים, בא לך פתאום לקפוץ, לנער את השיער(אם יש לך) באויר, להתחרפן, להרגיש את המוזיקה הזאת מצמררת את כל הגוף, והמהירות מתגברת לאט לאט, ויותר ויותר ויותר... ואז ברגע אחד, המהירות ירדה,נשמעת קצת רוח, סולו של דו שיח בין הקלידים המדהימים של רייט לבין הגיטרה של גילמור. יש לנו fade הרוח מתעצמת, בולעת את הקלידים והגיטרה,המוזיקה נעלמת ברוח, כן, גם בה אני נזכר, זה אותה רוח שהיתה בשיר הראשון של meddle אותה רוח שהיתה ootd! ואז fade לרוח עצמה. מדהים אני אוהב את היצירה הזאת. טוב, אני מקווה שהצלחתי להעביר את מה שרציתי. תהנו! וומר גילמור עומר.
אז הנה... היום כשרשמתי את ההודעה הראשונה שלי, זה היה בבית ספר, ולא השקעתי, ולכן אני אשקיע יותר! התחלתי לשמוע את השיר מההתחלה עכשיו, כדי להזכר בתחושה המדהימה שאני עובר בכל פעם שאני שומע את השיר המדהים הזה. רייט עם התו החוזר על עצמו, כמו הד, מתפתח לסולו מעניין של קלידים. ואז גילמור נכנס עם סולו, אחד המרגשים ששמעתי אותו מבצע. רייט עדין עם הקלידים מאחורה. אך מאחורה גילמור מגבה את תחילת היצירה עם סולו חלש מאוד, שממחיש איזה pad של קלידים. ואז מייסון, אם קטע תפוף, רייט מגביר את קצב הניגון, יותר אגרסיביות, שגורם לי לחשוב, הנה מתחיל השיר, אבל לא, זה מאין עלייה ל"שיא", כן ככה אני אקרא לזה, ואז התופים נרגעים. צמורמורת עוברת בגוף שאני שומע את זה עכשיו... והנה התופים חוזרים, עלייה לשיא נוסף, עם אגרסיביות נוספת ועם הריף המוקר של אקוס. ואז... רייט וגילמור מתחילים לשיר, עם השילוב של שני הקולות הממוססים האלו גורמים לי לצמרמורות. רייט מנגן על הקלידים בצורת פאנק כזאת, מעניינת, זה מאוד מזכיר גיטרה אפילו. עד כה הסולו של גילמור מאחורה, החלש, לא נעלם לרגע, מוסיף המוןןן. ואז הפזמון, עליה...עם התגברות האגרסיביות, וסולו ברקע, עליה ועליה. ואז הריף המדהים, ברקע הקלידים. עם הדיסטורשן המוחלש. ואז נגמר ויורדים... חוזרים לבית, עם נגינת ה"פאנק" של רייט על הקלידים, והשירה שוב, צמרמורות. ושוב הפזמון מגיע, עלייה אל השיא. ואז הריף החוזר מגיע שוב, ברמה יותר גבוה, הריף עם הדיסטורשן, מעט יותר אגרסיבי מהקודם. מנסים להביע פה משהו אולי, אולי זאת הסערה, שלפני השקט. ואז מגיע סולו מדהים של גילמור, מרגש, משאיר טעם של עוד, ואז עליה אגריסיבית אל שיא חדש. והריף המוכר נהיה בהרבה יותר מהיר וחזק, ומצמרר. והמהירות מתגברת, הסופה בעיצומה, כל הכלים בועטים, כל הנגנים במלוא עוצמתם מעבירים את רגשותם דרך הכלים. ואז השקט, החלק הפאנקי מאוד בשיר הזה. כאן לאט לאט, גילמור עם סולו מדהים נוסף, מריד אותנו לאט לאט אל הקרקע, לאט לאט אל הקרקע היבשה, הרחק מהעננים שהיינו שרויים בהם ממקודם בעת השירה המלאכית שקדמה לקטע המעבר עכשיו. היצירה נרגעת, יש fade לתופים ולגיטרה, ואז מגיעים כל מיני "רעשים" ממוזרים ניתן לומר, אבל באותה מילה ניתן לומר גם שהם מאוד מעניינים. אחד כאילו אומרים לנו, תתכונן, מחכה לך עוד דרך ארוכה, ומעניינת, חכה, אל תלך, ואכן הקולות האלו,למרבה הפלא, גורמים לי להשאר. להרבה אנשים אחרים הם היו גורמים ללכת, ויש הרבה שירים שאכן יש שקט מוזר, שהוא לא מעניין וגורם לאנשים פשוט להפסיק לשמוע את השיר באמצע. מתחילות להשמע צווחות עורבים ברקע. הקלידים מתחילם לחזור אלינו, עם pad חלש וגבוה. ואז חוזר לנו אותו תו בהתחלה, ההד ההוא, הגבוה, החלש. אנחנו מתחילים להזכר בהתחלת השיר ואומרים, " היי רגע, אני זוכר את זה מאיפשהו!" פה מגיע העניין, שווטרס מהאלבום הזה והלאה, כל האבומים של הפלויד(חוץ מהשניים החארונים, הם אלבומי קונצפט. בעלי התחלה וסוף שווים, או בעלי רעיון דומה לאורך כל האלבום. ופה אנחנו חוזרים להתחלת האלבום. הקבצ בנתיים מתגבר...נוספים לנו עוד ועוד אקורדים. הגיטרה של גילמור מתחילהל להשמע ברקע, היא מתגברת לאט לאט. הכל מתגבר אנחנו מתחילי לעלות אל שיא חדש? תכף נגלה! רייט מגלם פה את כישוריו לפנינו עם סולו מעניין, שמוסיף לאוירה האפלולית. ואז יש ריף מדהים מבחינתי של גילמור, שיכלו עוד לפתח הרבה ממה הוא מופיע פה, פריטה מדהימה, עם סלייד(כנראה?) ברקע על הדגש האקורדים. אנחנו מתקרבים אל השיא...הקצב מתגבר...הנה זה מגיע... ואז השירה חוזרת...ווואו! איזה צמרמורת חלפה בי. והנה הפזמון חוזר מתקרבים אל השיא, מתגבר הקצב...והריף המדהים של השיר חוזר... הקצב עדין לא מהיר מדי. ואז בבאת אחת מתגבר לקצב מטריף חושים, בא לך פתאום לקפוץ, לנער את השיער(אם יש לך) באויר, להתחרפן, להרגיש את המוזיקה הזאת מצמררת את כל הגוף, והמהירות מתגברת לאט לאט, ויותר ויותר ויותר... ואז ברגע אחד, המהירות ירדה,נשמעת קצת רוח, סולו של דו שיח בין הקלידים המדהימים של רייט לבין הגיטרה של גילמור. יש לנו fade הרוח מתעצמת, בולעת את הקלידים והגיטרה,המוזיקה נעלמת ברוח, כן, גם בה אני נזכר, זה אותה רוח שהיתה בשיר הראשון של meddle אותה רוח שהיתה ootd! ואז fade לרוח עצמה. מדהים אני אוהב את היצירה הזאת. טוב, אני מקווה שהצלחתי להעביר את מה שרציתי. תהנו! וומר גילמור עומר.
Purple Mushroom
Member
שמעתי לפני שבוע מחבר שלי ,
הקלטה נדירה , של ביצוע הופעה חיה של פינק פלויד , שאז הם רק בנו את השיר הזה , והוא ניקרא אחרת , וגם המילים היו שונות , ניראה לי שקראו לשיר קודם : the return to the sun of tothing . או משהו כזה . ולפני כמה ימים , אני פירסמתי את השיר בפורום עשרים פלוס . חכו , אני אעשה חיפוש .
הקלטה נדירה , של ביצוע הופעה חיה של פינק פלויד , שאז הם רק בנו את השיר הזה , והוא ניקרא אחרת , וגם המילים היו שונות , ניראה לי שקראו לשיר קודם : the return to the sun of tothing . או משהו כזה . ולפני כמה ימים , אני פירסמתי את השיר בפורום עשרים פלוס . חכו , אני אעשה חיפוש .
ציףציף1000
New member
כן, השיר עבר כמה גלגולים
עד גרסתו הסופית. הפלוידים ניגנו גרסה מוקדמת של השיר בהופעות, כאשר בחלק מהבתים היו מילים שונות.
עד גרסתו הסופית. הפלוידים ניגנו גרסה מוקדמת של השיר בהופעות, כאשר בחלק מהבתים היו מילים שונות.
wish i was here
New member
שיר ענק
הלחן מדהים ורייט וגילמור ששרים את השיר יודעים בדיוק איך וכיצד....זה השיר היחיד שאני גם מרגיש שהבאס של ווטרס היא עם רגש ובדיוק במקום,שלא כמו שירים עם ריפים קלילים(money) או שירים שהבאס של ווטרס כמעט ולא עושה כלום(הרבה שירים)......השיר מדהים....ארוך...אבל יפה
הלחן מדהים ורייט וגילמור ששרים את השיר יודעים בדיוק איך וכיצד....זה השיר היחיד שאני גם מרגיש שהבאס של ווטרס היא עם רגש ובדיוק במקום,שלא כמו שירים עם ריפים קלילים(money) או שירים שהבאס של ווטרס כמעט ולא עושה כלום(הרבה שירים)......השיר מדהים....ארוך...אבל יפה
טוב,
יש לי כמה מילים להגיד על היצירה הזאת: מבחינתי זוהי היצירה הכי מגובשת וטובה של פינק פלויד אי פעם. היצירה מורכבת מרעיון עיקרי שמהווה בעצם את הבסיס ליצירה. אין לה נפילות והיא מגובשת בכולה. הפלויד ידעו בהחלט מה הם רוצים בשלב הזה של חייהם כלהקה. רייט וגילמור הם בהחלט האנשים הכי בולטים ביצירה הזאת- הקלידים של רייט נותנים לנו את הצלילים המדהימים, ובעצם הם אלה שקובעים את האופי של השיר, יחד עם הסולואים המצויינים שגילמור מנגן פה. פשוט שילוב מושלם (אולי אפילו הכי טוב ששמעתי אצליהם). גם המבנה והעיבוד של השיר מותאם בצורה מדוייקת לליריקה המסקרנת שווטרס מציע לנו פה. התפתחות, הלא נודע, הפרה היסטורי, הטבע. ווטרס מתאר שלבים בהיווצרות העולם. המוזיקה מתפרצת בדיוק ברגעים הנכונים, ולזה תורמים ווטרס ומייסון שנותנים קצב ברור לשיר. אני במיוחד אוהב את הקצב הגרובי על הבס לקראת הדקה 10, בערך, לפני הסולו הענק בגיטרה. כל היצירה בעצם מספרת לנו סיפור, ותמיד אחרי שהחלק השני מגיע אני מתרגש מאוד, כאילו הטוב מנצח את הרע, אני לא יכול להסביר, זה פשוט קטע ענק. בקיצור: לדעתי זוהי פשוט יצירת מופת, ובניגוד ל AHM, היא יצירה מגובשת, ומהטובות של פינק פלויד.
יש לי כמה מילים להגיד על היצירה הזאת: מבחינתי זוהי היצירה הכי מגובשת וטובה של פינק פלויד אי פעם. היצירה מורכבת מרעיון עיקרי שמהווה בעצם את הבסיס ליצירה. אין לה נפילות והיא מגובשת בכולה. הפלויד ידעו בהחלט מה הם רוצים בשלב הזה של חייהם כלהקה. רייט וגילמור הם בהחלט האנשים הכי בולטים ביצירה הזאת- הקלידים של רייט נותנים לנו את הצלילים המדהימים, ובעצם הם אלה שקובעים את האופי של השיר, יחד עם הסולואים המצויינים שגילמור מנגן פה. פשוט שילוב מושלם (אולי אפילו הכי טוב ששמעתי אצליהם). גם המבנה והעיבוד של השיר מותאם בצורה מדוייקת לליריקה המסקרנת שווטרס מציע לנו פה. התפתחות, הלא נודע, הפרה היסטורי, הטבע. ווטרס מתאר שלבים בהיווצרות העולם. המוזיקה מתפרצת בדיוק ברגעים הנכונים, ולזה תורמים ווטרס ומייסון שנותנים קצב ברור לשיר. אני במיוחד אוהב את הקצב הגרובי על הבס לקראת הדקה 10, בערך, לפני הסולו הענק בגיטרה. כל היצירה בעצם מספרת לנו סיפור, ותמיד אחרי שהחלק השני מגיע אני מתרגש מאוד, כאילו הטוב מנצח את הרע, אני לא יכול להסביר, זה פשוט קטע ענק. בקיצור: לדעתי זוהי פשוט יצירת מופת, ובניגוד ל AHM, היא יצירה מגובשת, ומהטובות של פינק פלויד.
צינו התותח
New member
כל מילה בסלע
צינו התותח
New member
23 דקות של שכרון חושים
קטע שמראה לנו מה אפשר לעשות מכמה כלים וגאונות של ארבעה אנשים. השיר סוחף אותך למקומות שבחיים לא היית מגיע אליהם, גם לא בשיעורי ההיסטוריה המשמימים ביותר. במקרה שלו הייתי אומר שהמילים מלוות את המוסיקה, למרות שבוא נגיד שליריקה מושלמת לא חסרה פה, אפילו בלשון המעטה. והמוזיקה, אוי המוזיקה... אחד הקטעים אם לא הכי גדולים שבן אדם יכול לשמוע (ואני מרשה לעצמי לאמר זאת באופן אובייקטיבי). פשוט חלום. (אגב ציף קבלי *אגודל* על הפרשנות וההסברים. ומגיע לך כל כך הרבה יותר מזה).
קטע שמראה לנו מה אפשר לעשות מכמה כלים וגאונות של ארבעה אנשים. השיר סוחף אותך למקומות שבחיים לא היית מגיע אליהם, גם לא בשיעורי ההיסטוריה המשמימים ביותר. במקרה שלו הייתי אומר שהמילים מלוות את המוסיקה, למרות שבוא נגיד שליריקה מושלמת לא חסרה פה, אפילו בלשון המעטה. והמוזיקה, אוי המוזיקה... אחד הקטעים אם לא הכי גדולים שבן אדם יכול לשמוע (ואני מרשה לעצמי לאמר זאת באופן אובייקטיבי). פשוט חלום. (אגב ציף קבלי *אגודל* על הפרשנות וההסברים. ומגיע לך כל כך הרבה יותר מזה).
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.