פרטים טכניים
אגב השם הוא Ob-La-Di, Ob-La-Da.
כותב עיקרי: פול.
ראה אור ב-
The Beatles(האלבום הלבן) ב-22 (UK) וב-25 (US) בנובמבר,1968.
1967-1970 ב-2 באפריל,1973.
Anthology 3 ב-29 באוקטובר,1996.
הוקלט ב-3,5,8,9,11 ו-15 ביולי,1969. הטייק הנבחר: 23. אורך השיר: 3:08 דקות.
את השם הגה ג'ימי סקוט,אשר מנגן על הקונגה(?) באלבום. הפירוש של הביטוי הוא Life goes on בשפת היורובאן (יורבה היה שבט בניגריה.) סקוט רצה קרדיט על הביטוי בשיר,אך פול סירב בטענו שזה "ביטוי נפוץ" ולא המצאה של הנ"ל. מאוחר יותר נעצר סקוט ולא יכל להרשות לעצמו לשלם את הערבות שלו,ולכן ביקש זאת מפול. פול הסכים,ובתנאי שיוותר על הבקשה שלו לקרדיט,וזה אכן קרה. (סקוט,אגב,מת בתא המעצר במעצר אחר מאוחר יותר)
עם זאת הדמויות בשיר הן ג'מאייקאניות.
לכן, יש האומרים שזה שיר הרגאיי הלבן הראשון.
ממש כמו בשיר Maxwell's silver hammer, ג'ון השתגע ממש לנוכח העבודה המאומצת של פול על השיר.
גם אתם הייתם משתגעים לו הייתם צריכים ללכת בעקבות הפרפקציוניזם של פול ולנסות ללטש את התוצאה הסופית (תוך האזנה לשיר) באופן מושלם במשך 42 שעות...
במהלך ההקלטות הם ניסו כמה טייקים עם אפקטים שונים של קול עד שלג'ון,שגם ככה שנא את השיר מההתחלה (ייפי,כמוני) פשוט התיישב על הפסנתר והחל לנגן את הפתיחה,אותה שמעו למאסטר הסופי.
פול רצה להוציא את השיר כסינגל,אך פול סירב. מה שקרה הוא שזמן קצר ביותר לאחר מכן הוציאה להקת ה-Marmalade ביצוע מחודש של השיר כסינגל, והנ"ל הפך מיד ללהיט. למעשה הגירסה שלהם ידועה יותר מזו של הביטלס.
השיר שימש כשיר נושא לסידרת האייטיז Life goes on (שגם אותה שנאתי,אגב.)
המילים. הנה אחד הציונים האכזריים ביותר שאני יכולה לתת לשיר של הביטלס: 2.8. מצטערת,לא אהבתי את השיר מלכתחילה. ובמשך הזמן הוא אף נהיה מאוס יותר...-P
מופיע באלבום הלבן
