התייחסות למספר נקודות
הי רונן אני תמיד אוהבת לשמוע את דבריך, וגם אם לא מסכימה זה מעורר דיון: א. אתה נתפס לטעות נפוצה בנושא היעדר רגולציה. זו השקפת "יזהר הקונה" המפורסמת של הקפיטליזם של המאה ה 19. יש לי הפתעה בשבילך - אני אישה אינטלגנטית, דעתנית, ביקורתית ומשכילה ובכל זאת אין לי כלים לבדוק את טיב המאמן. מדוע? כי אם על כל 4 לקוחות מרוצים יש לו 40 לקוחות שנשרו בשל אי שביעות רצון, או אפילו 10 לקוחות שהוא ביצע כלפיהם עבירות אתיות קשות, אין לי שום דרך לדעת זאת. אין לי שום דרך לדעת אם הוא אדם מצליח שעשה דברים בחייו, שכן אני לא אתקשר למעסיקים קודמים שלו בכדי לבדוק. זה יחבל באמון. גם משתמשי הקצה המשכילים והתבוניים ביותר אינם בעלי יכולת אפקטיבית לבדוק את מרבית השירותים שמוצעים בשוק, ולו רק מטעם שהשפע המוצע, דורש משאבי זמן בלתי סבירים בכדי לבדוק באמת. רגולציה אינה פטרנליזם או קומוניזם, היא סוג של 'שירות ציבורי' ש'משתמש קצה' אחד אינו יכול לבצע לבדו. היא חיונית בתחום האימון. השאלה היא איך. ואני לא חושבת שההצעות שסיפקתי הן בגדר תורה מסיני אלא רק הצעה שנזרקה לדיון. אבל לטעמי אסור שתהא מחלוקת על עצם הצורך ברגולציה חזקה יותר. לצערי חוויתי על בשרי את הנזקים של היעדרה. ב. גם לרופא יש שורה של תחומי אחריות - לספק למטופל מידע אמין טרם הטיפול בכדי שהמטופל יוכל לגבש הסכמה אמיתית מדעת, לנהוג בדרכים מקובלות וזהירות בעת הטיפול הרפואי, להיות מודע לאלטרנטיבות טיפוליות ולבחור ביניהן באופן מושכל. גם אם אינו יכול ליטול אחריות על התוצאה בכל המקרים ישנו ענף שלם של רשלנות רפואית הבודק היכן התוצאה העגומה היא תוצר רשלנותו והיכן - 'כוח עליון'. רופאים משלמים לא פעם על התרשלותם. גם מאמנים אחראים על תוצאות האימון אבל הם כן אחראים: א. לעבוד עם המתאמן על מה שהוא מבקש ולא על האג'נדה של המאמן (מה שחוויתי, לצערי הרב) ולהיות קשוב לצרכי המתאמן. ב. להשתמש בטכניקות אפקטיביות ולהמנע משימוש בטכניקות לא אפקטיביות (קטילות ועלבונות, לדוגמא). התחום בחיתוליו וצריך להגדיר מהו 'מאמן סביר'. הקושי להגדיר מאמן סביר אינו צריך לרפות את ידיהם של העוסקים במלאכת הרגולציה ולפטור כל אימון גרוע ב"טוב, אתה אינך יכול לקחת אחריות על תוצאות המתאמן".
הי רונן אני תמיד אוהבת לשמוע את דבריך, וגם אם לא מסכימה זה מעורר דיון: א. אתה נתפס לטעות נפוצה בנושא היעדר רגולציה. זו השקפת "יזהר הקונה" המפורסמת של הקפיטליזם של המאה ה 19. יש לי הפתעה בשבילך - אני אישה אינטלגנטית, דעתנית, ביקורתית ומשכילה ובכל זאת אין לי כלים לבדוק את טיב המאמן. מדוע? כי אם על כל 4 לקוחות מרוצים יש לו 40 לקוחות שנשרו בשל אי שביעות רצון, או אפילו 10 לקוחות שהוא ביצע כלפיהם עבירות אתיות קשות, אין לי שום דרך לדעת זאת. אין לי שום דרך לדעת אם הוא אדם מצליח שעשה דברים בחייו, שכן אני לא אתקשר למעסיקים קודמים שלו בכדי לבדוק. זה יחבל באמון. גם משתמשי הקצה המשכילים והתבוניים ביותר אינם בעלי יכולת אפקטיבית לבדוק את מרבית השירותים שמוצעים בשוק, ולו רק מטעם שהשפע המוצע, דורש משאבי זמן בלתי סבירים בכדי לבדוק באמת. רגולציה אינה פטרנליזם או קומוניזם, היא סוג של 'שירות ציבורי' ש'משתמש קצה' אחד אינו יכול לבצע לבדו. היא חיונית בתחום האימון. השאלה היא איך. ואני לא חושבת שההצעות שסיפקתי הן בגדר תורה מסיני אלא רק הצעה שנזרקה לדיון. אבל לטעמי אסור שתהא מחלוקת על עצם הצורך ברגולציה חזקה יותר. לצערי חוויתי על בשרי את הנזקים של היעדרה. ב. גם לרופא יש שורה של תחומי אחריות - לספק למטופל מידע אמין טרם הטיפול בכדי שהמטופל יוכל לגבש הסכמה אמיתית מדעת, לנהוג בדרכים מקובלות וזהירות בעת הטיפול הרפואי, להיות מודע לאלטרנטיבות טיפוליות ולבחור ביניהן באופן מושכל. גם אם אינו יכול ליטול אחריות על התוצאה בכל המקרים ישנו ענף שלם של רשלנות רפואית הבודק היכן התוצאה העגומה היא תוצר רשלנותו והיכן - 'כוח עליון'. רופאים משלמים לא פעם על התרשלותם. גם מאמנים אחראים על תוצאות האימון אבל הם כן אחראים: א. לעבוד עם המתאמן על מה שהוא מבקש ולא על האג'נדה של המאמן (מה שחוויתי, לצערי הרב) ולהיות קשוב לצרכי המתאמן. ב. להשתמש בטכניקות אפקטיביות ולהמנע משימוש בטכניקות לא אפקטיביות (קטילות ועלבונות, לדוגמא). התחום בחיתוליו וצריך להגדיר מהו 'מאמן סביר'. הקושי להגדיר מאמן סביר אינו צריך לרפות את ידיהם של העוסקים במלאכת הרגולציה ולפטור כל אימון גרוע ב"טוב, אתה אינך יכול לקחת אחריות על תוצאות המתאמן".