../images/Emo70.gif

ההודעה שאני כותבת עכשיו נכתבת בתנאים לא תנאים, כאשר ברקע רעש נוראי של משחק כדורגל (מה כל כך יחודי במשחק הזה שכולם רואים בו גולת הכותרת???), ולי יש הפרעת קשב. אבל זה מספיק חשוב בכדי שאכתוב זאת. הייתי היום בפגישה ראשונה אצל מאמנת המתמחה ב AD(H)D והייתי רוצה לשתף אתכם במספר תובנות שלי, גם אם חלקכם לא תאהבו את התובנות, ואני מתנצלת מראש:
מדובר באישה בעלת תואר שני ביעוץ חינוכי והכשרה בפסיכותרפיה, ומאחוריה, לפי הערכתי את גילה, אולי עשרים שנות נסיון בתחום. התחושה - ליגה אחרת. האישה מבינה ב AD(H)D וההבנה הזו באה לידי ביטוי במהלך כל הפגישה. הפגישה איתה גרמה לי להבין כמה המקצוע הזה פרוץ, כמה כל אחד יכול להגיע אליו, וכמה אימון אישי יכול להיות נפלא אצל אדם מקצועי ומתאים אישיותית, ומזיק כאשר 'נופלים' על אדם לא מקצועי. למרבה הצער, המקצוע פרוץ לכל אחד, אין פיקוח אפקטיבי, כל מי שיש לו תעודת בגרות ועשרת אלפים שקלים יכול להכנס, ולפעמים גם זה לא אם מדובר בבית ספר שאינו מוכר על ידי הלשכה. הייתי צריכה להגיע אליה לפני 8 שנים, אבל מרוב עצים לא רואים את היער. השוק מלא במאמנים, כך שהטובים באמת הם כמו מחט בערמת שחט. חשתי ליגה אחרת. בכדי להיות מאמן טוב אין די בקורס אימון. צריך הרבה יותר. הכשרתית, בתחום נסיון החיים, ואישיותית. לשוק אין כל מנגנוני סינון והרבה מאד בתחום מוציאים לתחום הזה שם רע מאד. אני אישית כמעט חשבתי לוותר על האפיק הזה, ומשהו בתוכי בכל זאת החליט להגיע איתה לפגישת נסיון.
אני לא מנסה לרמוז שבהכרח נדרש תואר שני ביעוץ חינוכי, לדוגמא. אבל מה שאני רוצה לאמר שנדרש הרבה יותר מקורס בן שנה או חצי שנה וסטאג' שנעשה בלא פיקוח אמיתי (כי הסטג'ר מדווח על האימון מנקודת מבטו, מבלי ששפן הנסיונות, המתאמן, נדרש לדווח, וכאשר האימון לא מצליח הסטז'ר לא מדווח על האימון וכך כל הדפוסים הקלוקלים של המאמן לא מטופלים) בכדי להיות מאמן. נסיון, אישיות, הכשרה, נדרש הרבה יותר ממה שלשכת המאמנים דורשת בכדי להיות מאמן טוב. יש לפתח מנגנוני סינון רציניים בכדי שציבור הצרכנים הפוטנציאלי של תחום האימון לא יפגע.
אציין שבשל נסיבותי אני רואה את עצמי צרכנית מובהקת של אימון. אימון נועד לגשר על פער בין רצוי למצוי. כבעלת הפרעת קשב שרואה את עצמה עוד כמה שנים מרצה באוניברסיטה וד"ר בתחומי, הפער בין המצוי לרצוי אצלי ענק וישנם פערים רבים שצריך לגשר (הגעתי להשגים, אבל מי שקרא פוסטים קודמים שלי - תוך הקזת דם, בשל הפרעת הקשב. התנסתי בתחום לא מעט ויש לי תובנות לא מעטות לא רק על מה שנדרש ממאמן אלא בעיקר - איזו סוג רגולציה נדרשת למקצוע. אני באופן אישי עוסקת במקצוע שהרגולציה בו קפדנית במיוחד ויש לי כמה רעיונות באשר לרגולציה.
שפע הלא מתאימים שקיימים בשוק הורסים את שמו הטוב של המקצוע, ומחבלים בו. אנשים שהתנסו באימון לא מתאים יכולים להתרשם שמדובר בשרלטנות ולא כך היא. יש הרבה שרלטנים במקצוע. יש מעט שהם באמת טובים. נדרשת רגולציה מושכלת ולא עיוורת. הרגולציה שקיימת כיום מפספסת. היא דורשת תעודת בגרות. זו דרישה קלה לאבחון, אבל האם היא רלוונטית? תרצה גרנות ז"ל מעולם לא עשתה "תעודת בגרות". אבל היא הקימה בכוחות עצמה אימפרית פרסום וקופיריטינג ובית ספר לקופירטינג. לדעתי היא יודעת על הגשמה והצלחה הרבה יותר מהרבה בעלי בגרויות. אני מכירה רבים בלא בגרות שעשו נפלאות בחייהם, והרבה אנשים בינוניים עם בגרות. שלא לדבר על כך שמיעוטים, ערבים, חרדים, אנשי פריפריה שלהוריהם אין כסף לשיעורים פרטיים ועל כן לא השלימו בגרות מלאה חסומים ממקצוע. הנה עוד מקצוע שנופל לידיה של ההגמוניה המבוססת של האשכנזי החילוני ממרכז הארץ.
כמה תובנות על תהליך אימון, ברשותכם, ושוב סליחה על טעויות ניסוח או כתיב שתהנה. יש פה צפיה במשחק כדורגל עם כל הרעשים הנלווים:
האם תבנית האימון המובנית מראש באמת אקטואלית או רלוונטית?: לא. היא נועדה להגן בעיקר על מאמנים חסרי בטחון ועומק שדבקים בשיטה. אספר לכם אנקדוטה קטנה בכדי להבהיר את הנושא: היום היה לי באוניברסיטה שיעור עם מרצה שהוא עילוי וגאון. חתן פרס ישראל. עילוי יחיד בדורו שפרסם עשרות ספרים ומאמרים. תופעה. הוא לא פרופסור, הוא תופעה. בראשית השיעור שאלתי אם תהא עבודה או בחינה בסוף הסמסטר. הוא השיב "הנה עוד אחת שחושבת על ציונים. באתי ללמד. לא מעניין אותי הציון שלכם". הוא הסביר ש"אני תמיד נותן ציונים גבוהים, לא בגלל שמגיע לכם. אלא כי זו דרכי להביע מחאתי על שיטת הציונים, מה זה אומר 78 וחצי? אני אוהב ללמד". מי יכול להשיל מעליו את שיטת הציונים? להתנער מה"שיטות" הקיימות? רק עילוי, שחוכמתו והידע שלו כה עמוקים עד שהוא לא זקוק להיאחז בריטואלים בכדי להחזיק את הכיתה קשובה. באופן אישי, אני כותבת בהרצאות עם לפטופ, וגולשת באינטרנט תוך כדי. בשיעור שלו הייתי מרותקת שלא הייתי מסוגלת לגלוש בלפטופ ולו דקה. הוא היה מרתק ברמות שקשה לתאר. הוא למעשה מסוגל להחזיק כיתה מרותקת בכוח הכריזמה האינטלקטואלית שלו ולא זקוק לשיטת הציונים בכדי לגרום לנו להקשיב. הוא הבטיח לנו מראש שהציונים שלנו יהיו גבוהים, וזה כמו אדם שאומר - אני מבצע עבורך עבודה שלם לי כמה שתחוש לנכון - זה הבטחון העצמי בהתגלמותו. הוא גם אמר לנו בראשית השיעור - זה הספר שלי, עוזר ההוראה שלי יצלם לכולכם את הספר הזה, אני לא צריך שכר סופרים. רק עילוי יחיד בדורו יכול לדבר כך. הוא לא זקוק לשיטת הציונים או לזכויות היוצרים כדי שיגנו עליו. הוא הרבה מעבר. יש לו ידע עילאי בתחומו, שמקנה לו את סמכותו האינטקלקטואלית. ברור לי שאני, עם ההפרעת קשב ונטית האיחורים לא אפסיד דקה מהשיעור שלו ואגיע תמיד בזמן. הכריזמה שלו עושה את זה. חזרה לנושא שלנו- מאמן ש'יש לו את זה' לא זקוק לדבוק בריטואלים: הוא לא צריך לדבוק ב'פורמט שיחה מובנה', הוא לא צריך להוביל את השיחה, והוא לא זקוק לקלישאות נבובות וססמאות. יש לו את זה ומה שיש לו מורגש במקומות עמוקים אצל המתאמן.תבנית השיחה הקבועה, הפורמט הקבוע, נועד למאמנים חסרי בטחון שלא יתנו למתאמן ליזום את מהלך האימון או להוביל כשהוא חש נכול.
ססמאות, קלישאות וכריזמה מדומינת: מאמנים רבים, לרוב אנשים שזה עתה סיימו ללמוד, חשים שהם המציאו את אמריקה, לא גילו, המציאו. הם מפתחים כל מיני שיטות בעלות שמות מפוצצים, כמו "שיטת המגדל", "שיטת הפרחים", "שיטת ה "מגטע"ע" (שזה לרוב ראשי תיבות של דברים כמו מצוינות -גדלות-טוב-עוצמה ושאר קלישאות) וכל מיני "שיטות". הם מופיעים בתוכניות בוקר אם יש להם חבר בהפקה, הם רואים את עצמם כגורואים ומנטורים, עוטים הילת חשיבות, לעיתים מדברים על עצמם בגוף שלישי (גם זה ראיתי), מפרסמים מאמרים באתר האינטרנט ושולחים לכל רשימת התפוצה. זהו רעש וצלצולים מרשים, אבל יש בו מעט מאד מקצוענות והרבה מאד אחיזת עיניים. האישה שפגשתי היום היא אישה צנועה. היא לא כותרת לראש עצמה כתרים. יש בה איכות פנימית שאינה זקוקה לכינויים מפוצצים ולססמאות ומאמרים קלישאיים. היא לא מפציצה בתובנות. היא מדברת בשקט ומשקפת תובנות מתוך ידע מעמיק ונסיון רב שנים, ולא משום שהיא יצאה אתמול מבית ספר לאימון וזה מה שלימדו אותה. היא נותנת למתאמן מקום להביע את עצמו ולבטא את עצמו בחופשיות ולא חוסמת את דבריו כל שתי דקות כי "אימון זה לא טיפול" ולא מכתיבה לו את קצב הדיבור, כי יש לה די בטחון לאפשר למתאמן להוביל. כשהיא משקפת תובנה שלה, היא מסייגת "מי אני בכלל שאגיד". שלא כמו מאמנים טריים חסרי הכשרה ממשית (והכשרת בתי הספר לאימון אי בה די היא שטחית מדי) שמשמיעים בבטחון מלא תובנות לגבי חייך, דבריה מסתיימים בסימן שאלה ("את זו שתחליטי, מז
 
../images/Emo18.gif

אני ממשיכה הודעה זו כאן שכן תפוז קטעו לי באמצע דבריה של המאמנת מסתיימים בסימן שאלה ולא סימן קריאה. "את זו שתחליטי בסופו של דבר, אני רק מזמינה אותך להתבונן". להבדיל מקואצ'רים טריים או אפילו ותיקים אך כאלו שעברו הכשרה שטחית, היא לא "יודעת הכל" ולא מדקלמת תובנות בפסקנות. אבל האיכויות שלה עמוקות יותר ומורגשות בכל הגוף.
לעיתים אימון חינמי יכול להזיק יותר מאשר להועיל, ומצד שני אימון בתשלום אינו מבטיח גם הוא תוצאות. אימון חינמי אינו "טוב, אז הלכה שעה". אימון חינמי אצל מאמן לא מתאים יכול לגרום לך לבזבז אנרגיות על כיוונים לא נכונים ולהזניח את המטרות האמיתיות של חייך לטובת מטרותיו של המאמן. מספר שבועות שחייך מתכווננים לכיוון הלא נכון יכולים להתבטא בהפסדי כספים שהיית יכול להרוויח באימון נכון יותר, לדוגמא. עצם העובדה שתשלם למאמן לא מבטיחה תוצאות. מאמן בתשלום הוא לא בהכרח מאמן טוב. שכן כאשר אין מנגנוני סינון, בקרה, פיקוח, שיפור והכשרה, גם הלא מתאימים מגיעים. מאמן שאימן 100 איש ו 80 איש לא היו מרוצים, עדיין יכול להציג באתר שלו המלצות מעשרים איש שכן היו מרוצים, ולמלא את האתר במאמרים וקלישאות ו"טיפים לניהול עצמי" ול"זוגיות". בשל היעדר מנגנוני הפיקוח סטאג'ר רע יכול להביא המלצות מ 3 מתאמנים, וכאשר היו לו מתאמנים שאיתם האימון לא הצליח, הוא פשוט לא ידווח על השעות שלהם, ולמעשה יפספס הזדמנות ללמוד מטעויות של עצמו, משהו שהיה קורה לו האימון ה"לא מוצלח" היה מדווח. מאמן יכול לסחוב טעויות ודפוסים קלוקלים עוד מהסטאז', ולא להיות מסוגל לתקן כי במסגרת הקלישאות של עצמו הוא משוכנע שהוא "מעצים" אנשים. לפני כמה זמן הייתי בקשר עם מאמנת מנוסה מאד. נפגשתי איתה פעם אחת. היא בכלל לא הייתה בכיוון ולא הקשיבה לצורך האימוני שלי אלא דיברה במסגרת הקלישאות שלה ("תודעת שפע" באותו הקשר). החלטתי לא להמשיך. היא בכלל לא הבינה למה הפסקתי וחשבה שהחלטתי לנטוש את המטרה כאשר אני הייתי נוחשה רגע, תכף המשיך אני מניחה שהפוסט שלי יעורר התנגדות רבה מאד, וגם טענות שאולי אני לא מוצלחת מספיק ולכן נסיונות קודמים אכזבו אותי
 
נאלצתי שוב לקטוע את הפוסט

אני גולשת ממקום ציבורי בלי פרטיות ועם משחק ברקע וצריכה לשלוח בכל פעם שמישהו עובר פה. בכל זאת צריך קצת פרטיות בקיצור, אותה מאמנת מנוסה, הפסקתי לאחר פגישה לאחר שראיתי שהיא בכלל לא מתחברת למה שרציתי, והיא בכלל לא הייתה מודעת לסיבת עזיבתי, למרות שציינתי, אבל היא לא הפנימה. כל מאמן בעיני עצמו הוא "מעצים". לסיכום ובקצרה כי אין לי תנאים לכתוב: אני מניחה שהפוסט שלי יעורר התנגדות רבה מאד, וגם טענות שאולי אני לא מוצלחת מספיק ולכן נסיונות קודמים אכזבו אותי - אבל אציין רק שבעולם האמיתי והאובייקטיבי שבו אנשים נבחנים באמות מידה מאד נוקשות ולא סלחניות עברתי אי אלו מבחנים ושלבים והשגתי אי אלו הישגים, וצברתי אי אלו תעודות והמלצות. אז אני לא חושבת שבזאת העניין.
 

ordanco

New member
חרב יפנית בהנפה סיבובית

אהלן יקרה, את מעלה דברים מעולים שרבים יכולים ללמוד מהם. אני שמח שמצאת בעלת מקצוע טובה שגם מתאימה לך ומצטער שפגשת בדרך כמה מאוד מאוד גרועים. את כותבת יפה ומביע את מחשובתיך ורגשותיך נפלא. אני מציע, וזאת רק מנקודת המבט שלי בלבד, שכדי שהמשוב שלך יחלחל ליותר בעלי מקצוע, הניסוח יהיה פחות מכליל ומנוסח מזלזל. לדעתי, משוב שמבוצע עם חרב יפנית בהנפות חזקות לא משאיר לצד השני יכולת קבלה ושיפור אלא משאיר לו 2 אופציות: א. לקבל ולהתפרק ב. או להתעלם לדבריך יש משמעות ויש חשיבות, בהערכה, אורן
 
../images/Emo13.gif

כן, יש לי קצת סגנון "חרב יפנית". בגלל זה אני כותבת בפורום. אם הייתי רוצה לנסח נייר עמדה רשמי מטעמי ולהפיץ בבתי ספר לאימון/הלשכה, הייתי יושבת שעה ומנסחת מחדש ועוטפת את החרב בקצת צמר גפן
דיון בפורום הוא ספונטני, ולכן מחלץ מאנשים מחשבות אינטואטיביות, ויש בו גם פוטנציאל לחרבות מתהפכות יפניות
אגב, כמה האימון נפוץ. אני בבית קפה. ולידי מתרחש אימון
 
../images/Emo178.gif

ראיתי את הראיון שלך במקצוענים. מרשים ביותר
השתגעתי מהמאריינת היא כזאת נכנסת לדברים. סבלתי אותה כל הראיון כי רציתי להגיע לטיפים שלך אני חושבת שהנסיון שלך עם רופאים דומה קצת לשלי עם קו'צרים, שאתה לא מוכן לקבל את דבריהם כתורה מסיני ומחליף עד שאתה מוצא את מי שיחזק את אמונתך הקימה על הרגלים פשוט מרשימה איזה יופי!
 
אני אוהב לקרוא את הפוסטים שלך

נמה שלום הביקורת שאת מעבירה היא עניינית מאד ונכונה מאד בעיני. אכן התחום לא מוסדר ופרוץ. לעניין המאמן המנוסה מול הסטאז'ר, בשני המקרים אם תיתקלי באדם איכפתי וקשוב אליך, יש סיכוי טוב שהאימון יצליח. כמובן שגם ההיפך נכון. מאמן מיומן יכול להגמיש את הטכניקה ולא ללכת בסדר מובנה. כסטאז'ר, אני לא מעיז לסטות מהסדר המובנה אבל אני בטוח שעם הזמן לא אזדקק לו. משהו כמו נהיגה - בהתחלה מחזיקים את ההגה חזק בשתי הידיים, בהמשך נוהגים בלי לשים לב לתפעול. ככלל, מאמן שחושב שהידע מה טוב למתאמן נמצא אצלו, לא יהיה אפקטיבי למתאמן. אני לא מציין אפילו שזו התנשאות. מאמן טוב הוא זה שיוביל את האימון בלי שתחושי מאמץ מיוחד שמושקע בתהליך והמפגשים יזרמו בטבעיות, אבל בכיוון הנכון (הכיוון הנכון הוא במובן שהמתאמן ישיג תפוקות רלוונטיות, לא במובן שהמתאמן יאמץ אג'נדה של המאמן). צניעות היא מילת מפתח להצלחה. לא רק כמאמן אלא בכל מקצוע. אני בא מתחום ההנדסה, שנים של וותק וטונות של נסיון. אני מלווה מהנדסים צעירים בפיתוח ובפתרון בעיות. אדון מרפי הוא חבר קבוע בצוות פיתוח ותמיד יש משהו לא צפוי. אני מלמד את הצעירים שמהנדס טוב הוא מהנדס צנוע - שיודע שהוא לא יודע הכל. תמשיכי לכתוב את דעותיך. יש לך כשרון והכתיבה שלך מעניינת וחכמה.
 
../images/Emo51.gif

אכן איציק. צניעות היא מילת המפתח. מאמנים עוסקים בחייהם של אנשים. כל אדם הוא עולם ומלואו ויחיד במינו. יש דברים משותפים. אבל לכל אחד יש את היחוד שלו ומאמן שבא עם שק קלישאות שלמד בביצספר לאימון לא יצליח עם מתאמן. כשעומדים מול אדם אחר נדרשת המון המון ענווה. יותר סימני שאלה מאשר סימני קריאה. מדהים שהצניעות היא בדיוק התכונה של מי שעשו קריירה וחייל בחייהם, ובטוחים בעצמם מספיק להבין שהמתאמן יודע עבור עצמו הרבה יותר ממה שנכתב בקלסר שקיבלו בקורס האימון.
 
איו חכם כבעל נסיון (או "לא על הקלסר לבדו")

נסיון חיים נרכש רק על ידי ביצוע טעויות והפקת לקחים ותיקון. "רק מי שעושה טועה" היא לא קלישאה אלא אמת (למרות שאי עשייה היא הטעות הגדולה מכולן). אני אישית גורס ש"כל החיים בית ספר" ומוסיף על האמירה הזו "ובסוף מקבלים תעודה משיש". קורס האימון מלמד שיטה (אפקטיבית מאד לרוב המתאמנים) ומתרגל בה. בסוף המתאמן נפגש עם בן אדם, על כל מה שהוא מביא איתו (תבונה, תובנה ולא עלינו, לפעמים גם גאווה עצמית וחוסר ביטחון שמתבטאים בהתנשאות וחוסר רגישות). להיות מאמן רק מקריאת ספר (או קלסר) זה כמו ללמוד שחיה בהתכתבות. עיקר הלימודים הם כתיבת הקלסר (למרות שיש ספרי עזר), תרגול תהליכים, אימון אישי מלא שכל תלמיד עובר (הכולל גם הסבר דידקטי של התהליכים בזמן אמת) ופרקטיקום (סטאז') תחת סופרוויז'ן. ובסוף, כמו תמיד, מדובר באנשים. לא כל זיווג מצליח. החוכמה היא לזהות ולהכיר בזיווג שלא הצליח. לא צריך להשליך מאי הצלחה פרטנית על הכלל.
 
מסכימה ובכל זאת...

ברור שישנם מקרים שבהם אין התאמה. אבל אי אפשר לפטור כל אי הצלחה באי התאמה. זוכר שסיפרתי פה על מאמנת שביצעה עבירות אתיות קשות וקטלה אותי וירדה עלי? היא פטרה את אי הצלחת האימון ב"אי התאמה ביננו". היא סיפרה לי ש"עם אף אחד זה לא התרחש אצלה, רק איתי" ושאני לא "ברת אימון" ועם כל המתאמנים האחרים יש לה תהליכים "מעצימים". חלפו מספר שבועות עד שגיליתי רק בתוך פורום זה שני מתאמנים נוספים שלה שהיו "לא ברי אימון" וגם להם היא סיפרה ש"עם כל המתאמנים האחרים היא מצליחה והם מקרה יחודי עבורה". כלומר היא ספרה למתאמנת אחרת שעם כולם היא הצליחה, לרבות איתי. אז נכון שיש מקרים של אי התאמה, איציק. אבל לרוב אלו דפוסים. לכל אדם ישנם דפוסי התנהגות שמלווים אותו לטוב ולרע כל חייו. ובמרבית הפעמים כשל באימון נוצר בשל דפוסי התנהגות, שאם המאמן לא יעלה עליהם בשלב האימון, הוא יגרור אותם לקריירה האימונית שלו. כבעלת ADD החיים לימדו אותי ענווה. עשיתי טעויות רבות בחיי בכל תחום כמעט, ולמדתי להסתכל אחורנית בחקרנות ופתיחות ולשאול - מה היו הדפוסים שלי שהובילו לכך ואיפה טעיתי. הצלחתי לשפר המון תחומים בחיי באמצעות מודעות עצמית לדפוסים של עצמי. אם אימון לא מצליח, אני חושבת שכן צריך לערוך בירור כנה היכן הדפוסים של המאמן הכשילו את זה. לצרכי למידה. כך מתקיימת למידה אמיתית. מהתבוננות חסרת פניות על טעויות. משם צומחים. ואני חוזרת לכך שתהליך ההכשרה של מאמנים מתלמדים חסר דבר עיקרי - משוב מטעם המתאמן. אני אומרת לך שחוויתי על בשרי טעויות איומות של מתלמדים. שלא היו נכונים לשמוע כלל היכן טעו והיו מושלמים בעיני עצמם, וקיבלו בנימת מגננה ביקורת מאד מתונה ומושכלת. משוב שתמיד אמר "את נהדרת, אבל...". אנשים פועלים לפי דפוסים ואת הטעויות הפטליות שהם עושים בהתלמדות הם יקחו אתם הלאה. אלא אם כן הם יקבלו משוב מהמתאמן עצמו וילמדו משהו. והלימוד יהא הדדי, גם של המתאמן. אבל ויתור על תהליך הלימוד והסקת המסקנות הזה כאשר אימון עם סטג'ר הוא גרוע, משחרר לשוק מאמנים שפספסו את המורה הכי טוב שלהם - המתאמן.
 

Vegan Tiger

New member
עונה גם כאן, כי זה קשור לנקודות שהעליתי למטה

לגבי המתאמנת שהייתה לך, מצאת כאן בפורום עוד שני מתאמנים שלה שהייתה להם התנסות דומה איתה והם לא היו מרוצים ממנה. הרבה מההצלחה של מאמן תלויה בהמלצות, גם אם לא קיים באופן מסודר משוב לגבי התנסויות שליליות ובכך למנוע מאנשים נוספים להגיע אליה - היא כבר הפסידה שלושה אנשים שהיו יכולים להמליץ עליה לרבים אחרים במקרה שגישתה הייתה אחרת. כפי שהבנתי ממך היא בתחילת דרכה כמאמנת, אז האפשרויות הן: שהיא תלמד את השיעור ותבין שהיא צריכה לעבוד עבור המתאמנים שלה ולא עבור עצמה, או שהיא מהר מאוד לא תשרוד בתחום. אני מבין שהיית מעדיפה שהסינון יהיה במסגרת רגולציה, אבל בהעדר מנגנון כזה בתחום האימון - תהי בטוחה שלאורך זמן השוק מתוקן גם לא מעט בעצמו.
 
אוה, מיתוס השוק החופשי ורגולצית השוק

נמר יקר יכולתי לשפוך שורות שלמות על מיתוס השוק החופשי וכמה הוא מוטעה, וכמה קשה לצרכנים ללכוד את המידע הנכון בעצמם ולעשות רגולציה. אבל לצערי, אני עכשיו עוסקת בהגשמת מטרה אחרת
ודי צריכה להתמקד עכשיו ביעד אחר
לקחתי אי אילו קורסים באוניברסיטה שמנפצים בדיוק את המיתוס הזה. אבל אני חייבת לעצור בעד ה DRIVE של דיון במיתוס הזה, ולחזור לעיסוקי
 

Vegan Tiger

New member
גם בתחומי הרפואה האלטרנטיבית והמיסטיקה

אין רגולציה. גם נטורופת יכול לעשות את אותו הנזק שיעשה תזונאי קליני, אבל התזונאי מוגן בחוק. מטפלים בדמיון מודרך, מתקשרים, נומרולוגים וכו' - כולם עוסקים בחייו של המטופל שלהם. אני עוסק גם בכמה תחומים כאלה ואני יודע שיותר מכול אלה - תחום האימון האישי הוא הכי קרוב היום לחקיקה, גם אם זה ייקח עוד קצת זמן. יש לך חזון יפה וחשוב לתחום האימון האישי, נקווה שאחרי שהבירוקרטיה תסתיים המצב יהיה יותר טוב.
 
מכל מלמדי השכלתי ומכל תלמידי אלמד

אכן המתאמן הוא מורה חשוב למאמן. מאמן טוב, הקשוב למתאמן וקשוב לתוצאות האימון ידע ללמוד בעצמו. אין ספק שהעדר משוב מונע הפקת לקחים ולכן מונע שיפור עתידי. לכן לכל אימון אני חושב שבאופן מובנה צריכה להתקיים שיחת סיכום בסיומו - גם אם האימון מופסק באמצע. במסגרת השיחה כל אחד מהצדדים יביע את מה שהוא הפיק מהאימון ואילו ציפיות שלו לא נענו. בשיחה זו יש מקום גם למשוב נוסף, בכתב או בע"פ. שיחה כזו גם עשויה לנקות משקעים של כעס כי לדעתי מעטים המקרים שהינם קיצוניים כמו המקרה שאת הבאת ומעטים המקרים (ואותם יש להוקיע) שמאמן מנתב את האימון לצרכיו בלבד בזדון אבל יתכנו הרבה יותר מקרים בהם לא היה "ניקוי שולחן" והרגשת המתאמן היא שהוא "נדפק". את מספרת על מודעות ופתיחות שעזרו לך לזהות דפוסים מכשילים ולפעול באופן שלא יפריעו לך. זהו חלק מתהליך אימוני שאת עשית בעצמך וגם מאמנים עשויים להזדקק לליווי אימוני או סופרוויז'ן מעת לעת במקרים שהם מזהים שהאימון שהם נותנים לא עובד במיטבו. הדבר החשוב מבחינה אתית הוא יושרה מקצועית ואישית של המאמן. אם הוא מביא את הערך הזה, הוא יתן את עצמו באימון כמיטב יכולתו ועם מלוא תשומת הלב. לא שאז לא צפויות אכזבות ואי הצלחות באימון אבל לא מהיבטים אתיים. לעניין משוב ומידע על אי הצלחות, אם זה יהיה מקובל באתרים שיווקיים של בעלי מקצוע אחרים (מאינסטלטורים וצפונה) ניתן יהיה לדרוש זאת ממאמנים. אם מאמנים היו מוכרים את שרותיהם בזאפ, יש שם רובריקה של ציוני הלקוחות. כרגע זה לא קורה.
 
עוד ביקורת על התחום, הפעם כותבת בתנאים נוחים

-
העצמה דה לה שמעטה – צר לי לאמר אבל מדהים כיצד 3 או 6 חודשים של לימודי אימון אישי מוציאים מן האדם תכונה ידועה לשמצה – מגלומניה. אנשים שלמדו קורס אימון והייתה להם נטיה מגלומנית קטנה וסמויה- אתה רואה פתאום כיצד הנטיה הזו גודלת ותופחת. אני ראיתי כבר אדם שמדבר על עצמו בגוף שלישי, מאמנת אחת, כשמתקשרים אליה שומעים "הי, הגעתם לאימון להשגת יעדים, היעד הראשון שלכם הוא להשאיר הודעה" – לא קצת מתנשא ופטרוני? ומה אם אני רק רוצה לבדוק אותך, ולא נעולה על להתאמן אצלך? "היעד שלי" הוא "להשאיר הודעה" אצלך? מי את שתקבעי שזהו "היעד הראשון שלי"? אני לוח חלק, אפס מאופס, כשרק כשהוא מגיע אליך הוא סוף סוף מתחיל לנהל חיים אמיתיים? את היעד הראשון שלי? קצת הגזמת. אני רואה אפילו בפורום הזה, כיצד אנשים מסוימים שלמדו אימון או רק מתלמדים מתחילים לדבר אל חברים אחרים בפורום (בעיקר מצד המתאמנים הפוטנציאלים) בהתנשאות ופטרונות, כמו אל ילד קטן/תלמיד/מאומן/מטופל. למאמנים רבים סרטוני וידאו שבהם הם מדברים לקהל היעד הפוטנציאלי כמו אל ילדים קטנים. המילה האהובה על מאמנים היא "העצמה", וזה מדהים כמה לעיתים, כאשר מאמן שקוע בשיטות שלמד/המציא/קרא באיזה אתר אינטרנט, כל מיני שיטות עם שמות מפוצצים, הוא כל כך עסוק במהלך הפגישה עם המתאמן בשיטה "שלו", עד שהוא בכלל לא שומע את המתאמן ואת צרכיו, ועוד יש לו את החוצפה, העוז והיוהרה לכנות את עצמו "מעצים", כאשר הוא כל כך עיוור לצרכי המתאמן מרוב שהוא עסוק ב"להעצים" אותו. -
דווקא המוכשרים מאד לא יפנו לתחום האימון והפחות מוכשרים כן יש לי חברה מדהימה, עם כישורי הקשבה מדהימים. היא מחלצת ממני לגבי עצמי תובנות והבנות לגבי חיי. היא עזרה לי לראות היכן חיי עומדים ומכאן הבנתי אילו כיווני פעולה רצויים. אמרתי לה שהיא מוכשרת בטירוף ושתלך ללמוד אימון אישי. היא בחיים לא תעשה זאת מסיבה פשוטה – יש לה קריירה מפוארת. העצוב הוא שדווקא אנשים עם כישורים בין אישיים מצוינים לא מגיעים למקצוע – כי דווקא להם יש קריירה מפוארת והם לא מחפשים "שינוי כיוון מקצועי". יש לי חבר טוב שהוא אדם עם כישורים אנושיים מדהימים. הוא מורה במקצועו בעיירת פיתוח, ועושה עם הילדים עבודה מדהימה אבל סובל מהשכר הנמוך והשחיקה. הצעתי לו ללמוד אימון בכדי לשפר את תנאי חייו ולצאת ממעגל השחיקה, שכן כחבר הוא כל כך טוב ובטח כמאמן יהיה עוד יותר. הוא אמר לי "השתגעת???". במסגרת ארגון המורים הוא מקבל חינם קורס אימון אישי, והוא פשוט לא רוצה ללכת לשם. למה? כי האנשים הטובים באמת, הנפלאים והנהדרים באמת הם לרוב אנשים צנועים שיחשבו עשרים פעם לפני שהם בכלל יתימרו לאמן אנשים אחרים. עד כמה שזה עצוב להודות- אנשים רבים פונים למקצוע האימון מתוך מצוקה כלכלית ותעסוקתית. היום תואר שני בהנדסה או משפטים או פסיכולוגיה לא מספק את הצרכים שלך תמיד ואתה יכול להשאר באזור שכר המינימום ועוד קצת. אני רואה הרבה עקרות בית נואשות שמגיעות לממקצוע, אנשים חסרי קריירה אמיתית שחושבים שכאן יש פתרון קל, כמו שחברתי הגדירה זו "להיות חברה בתשלום". -
הקושי לבצע רגולציה בתחום האימון נובע מכך ש: א. אם היה לך מאמן בינוני לא ממש נעים לספר על זה לחבר'ה, כי אתה לא רוצה לפגוע בו. ב. חשש מתביעות לשון הרע שקים ברקע. ג. האימון עוסק בדברים אישיים שלך. אם התאמנתי בזוגיות אצל חרא של מאמנת, אני לא אוכל לספר למה היא חרא של מאמנת שכן כדי להסביר זאת אצטרך לתת דוגמאות מעולם הזוגיות שלי שאיני רוצה לחשוף ממש. אנשים לרוב לא יספרו על חרא של מאמן או מאמן כושל פשוט כי זה כרוך בחשיפה אישית של הקושי עימו התמודדו ועל כן באו לאימון, של סודות עסקיים במידה ורצו להקים עסק, של אותו תחום אישי שבגינו באו לאימון. כשאתה רואה את שפע האתרים של המאמנים ה"מעצימים" עם הטיפים ה"מדהימים" ל"קריירה" ול"זוגיות" אין לך כלי לברור את המחט של המאמנים הטובים בתוך ערימת השחט של המזבלי קלישאות. גם פגישה ראשונה לא תמיד מספיקה לבדוק. לפעמים הכשל של מאמן רע מתגלה בפגישה השישית או השביעית, למשל משום שהוא יודע לחלץ מן המתאמן תובנות אבל כשהמתאמן פועל לפי התובנות, המאמן שם שם את עצמו או את האגו שלו או את הדברים שלמד. אם מתאמן מתוך תהליך משנה מטרה באמצע אימון כי התובנות הובילו אותו לכך המאמן לא תמיד בשל לזרום עם השינוי. כאמור, בקשת המלצות אינה אפקטיבית. אם למאמן עשרה מאמנים שעזבו הליך באמצע מתוך אכזבה, הוא לא יכלול אותם ב"המלצות". יש גם עניין של רצון לבנות אמון ושאלות חשדניות כלפי המאמן לא יסיעו בבנית אמון. על כן ברור שהרגולציה צריכה להיות מוסדרת על ידי גוף מוסמך ואמין, כך שהמתאמן לא יצטרך לערוך 'סקר שוק' שאין בכוחו לערוך או ביכולתו. רגולציה צריכה להתחיל בסטאג'. צריך לאפשר לכל מתאמן לדווח לבית הספר אודות המאמן. מתלמדים חושבים בטעות שאם הם אימנו כמה אנשים ואותם אנשים נשרו באמצע התהליך "הלכו כמה שעות לשווא" והם אינם מדווחים על המתאמן הפורש. דווקא מתאמנים שפרשו הם האינדיקטור הכי טוב לטעויות פטליות וחוזרות על עצמן של מאמן. לדוגמא מאמן שלא מקשיב ודבק בקלישאות שלו וכו'. מתלמד שלא מדווח על מתאמנים כאלו ומעדיף לבזבז זמן על התחלת תהליך מחדש עם אחר הוא מתלמד שאינו נכון ללמוד מהטעויות של עצמו והוא יגרור אותן לתוך האימון. חוויתי על בשרי טעויות פטליות שמתלמדים עושים. וגם שמנוסים. וזה מדהים כמה הם כל כך עוורים בכדי לראות זאת ומשכנעים את עצמם בקלישאות שהמתאמן "לא בר אימון" , או "מסרב לקחת אחריות על חייו" (משהו שרופא שעשה ניתוח כושל לא יעז להגיד מפאת כבודו המקצועי) וכל מיני קלישאות מתחום האימון שהם למדו. -
עוד סיבה להיעדר רגולציה. הקלישאות שמאמנים מסוימים מדקלמים הם בדיוק החסם של הלמידה. במהלך האימון הם מדקלמים למתאמן קלישאות ולא רואים אותו או את צרכיו. יש והמתאמן עוזב כי אינו מרוצה, או שלעיתים מסביר למאמן/מתלמד מה לדעתו חש רע באימון. למרות שמתלמדים מקבלים הנחיה לקבל משוב, הם לא באמת מפנימים מהותו של משוב אמיתי. הרבה פעמים המשוב פוגע להם באגו ובתגובה למשוב הם ממשיכים למסך את המשוב עם קלישאות. המתאמן רוצה לסטות מן התבנית המוכרת של האימון לטובת צרכיו הוא בחייו האמיתיים? יש לו בעית "שליטה". השיטה המהוללת שלי לא עבדה עבורו? הוא לא "בר אימון". הקלישאות אינן חוסמות את המתלמד/מאמן רק מלהקשיב למתאמן במהלך האימון אלא גם בשלב שהמתאמן מביע אי שביעות רצון המתלמד/מאמן לא מנצל זאת ללמידה, אלא משתמש בקלישאות להדיפת הביקורת, וממשיך לשכנע את עצמו שהוא "מעצים" ו"עילוי". לפעמים הפער בין מה שמתלמד/מאמן חושב על עצמו לבין מה שהוא באמת הוא מקומם. הפער הזה יכול להסגר או להצטמצם בהקשבה אמיתית למתאמן שלא היה מרוצה, ובקבלת משוב ממנו. אך רוב העוסקים בתחום מעדיפים את אזור הנוחות של הקלישאות מקלסר האימון שקיבלו בקורס, ולא את התובנות של המתאמן, שהוא לרוב מומחה בחייו וב"מה עובד עבורו" ו"מה לא", ולרוב יכול להיות האינדיקטור הכי טוב של המאמן ב"מה לא עבד באימון".
 
ועוד ביקורת על היעדר הרגולציה בתחום ../images/Emo5.gif

לשכת המאמנים לא חושבת שרגולציה נדרשת אלא דווקא "ליווי עסקי" למאמנים - עיינתי באתר לשכת המאמנים, בכדי לבדוק אם נתנה הדעת לסוגית רגולצית התחום. למרבה תדהמתי גיליתי שמה שמעניין את לשכת המאמנים זה לעזור למאן האישי להתפתח כ"עסק" ולעזור לו לבנות את "עסקו". זו גישה שמגיעה מתוך תפיסה שהאימון נועד לשרת את המאמן ואת הצרכים הכלכליים ואת צרכי היוקרה שלו, ולא את צרכי המתאמן. חשיבה עסקית מנוגדת לחשיבה אחריותית. מהי חשיבה אחריותית? אחריותיות הינה תפיסה של שירות הציבור. אחריותיות דורשת שקיפות. בעל מקצוע הרואה את עצמו משרת ציבור אינו עוסק ב"שיווק עצמי" וזאת היות ושיווק עצמי הינו הונאה, מיסוך, סימוא עיניים. בשיווק עצמי מאמן יתן 4 המלצות ממתאמנים מרוצים, אבל יעלים מידיעת הציבור 15 משובים שליליים של מתאמנים בלתי מרוצים. אולי דווקא הם ישפכו אור על חסרונותיו ויאפשרו לציבור לעשות בחירה מושכלת? אי אפשר לעשות באמת סקר צרכני כאשר מאמן מבליט 4 מתאמנים מרוצים, אל מעלים מעיני הציבור את כל הלא מרוצים. זוהי אינה שקיפות. שקיפות נדרשת במקצוע המתיימר לשרת את הציבור. שיווק עצמי אינו אתי ומנוגד לשקיפות. הציבור צריך לאמר את דברו.
אובדן האמון באימון: כיום שאני רואה אתר של מאמנת אישית, בו היא נראית במיטב זוהרה עם המון טיפים ל"קריירה" ו"זוגיות" ומאמרים עם "התפתחות" ו"צמיחה" וכמובן, איך לא, "המלצות ממתאמנים" אני יודעת ש: על כל מתאמן שממליץ ודאי ישנם שניים לא מרוצים, שכמובן היא לא למדה מהם כלום יש לה מאפרת מצוינת וצלם מצוין ולכן היא נראית מרשים בתמונה יש לה קופירייטר טוב ובונה אתרים מצוין ולכן האתר מרשים, ואולי יש לה כותב מאמרים בתשלום ממש כפי שאני כותבת עבור אחרים מאמרים בתשלום. כשאני רואה ססמאות על "העצמה" אני חושבת "בולשיט". היום אני מבינה שמרבית המאמנים עם האתרים המרשימים הם אנשי שיווק טובים. אני מבינה שבין כל הערימה מסתתרים מאמנים מצוינים. אין לי כלים לאתר אותם כי זה דורש חיפוש שדורש אנרגיות רבות. אין לי זמן משאבים וכסף להפגש עם כל אחד לפגישת נסיון ודי ברור לי שגם פגישה זו לא תגלה הכל, אם המאמן הוא איש שיווק טוב. כיום אני מבינה שעד שמגיעים למאמן טוב אפשר לעבור כמה לא טובים ולהנזק. אם היה אתר, שבו על כל מאמן יש משובים טובים ורעים, שנתנו אובייקטיבית על ידי מי שהתנסה בו, יכולתי לבחור בחירה מושכלת. נניח שיש משוב על מאמן שהוא "דורש יותר מידי מהמתאמן, מוציא לו את המיץ ותובעני מאד". יכול להיות שזה ניתן כמשוב שלילי, אבל אני רוצה שידרשו ממני המון ואני אבחר למרות החסרונות. המגמה של הלשכה היא לסמא את הקהל עם "יעוץ שיווקי" במקום לפתוח את התחום בשקיפות. אדם שרוצה להשיג מטרה לא יכול לבזבז את זמנו בניחוש איזה מאמן הוא טוב ואיזה מאמן הוא קופירייטר טוב של האתר שלו.
מתח בין אמון במאמן לבין לקיחת אחריות על חייך - לעיתים הצורך של מתאמן לקחת אחריות על חייו עומד בסתירה לצורך לתת אמון באימון. כאשר מאמן אינו מתאים כי אינו מקשיב למתאמן ולצרכיו האמיתיים, והוא מוביל אימון לפי תפיסת עולמו והאג'נה שלו תוך התעלמות מצרכי המתאמן, לעיתים מה שמתאמן צריך לעשות זה לעזוב את האימון. אבל כאן טמון הקטש: הנטיה הטבעית שלנו כאנשים היא לתת אמון, להסתגל ולשתף פעולה. זה הרקע לכל כך הרבה מקרים של הטרדה מינית או ניצול מיני על ידי בעלי סמכות. אם רופא אומר לאישה שהיא צריכה להתפשט מתוך סמכותו המקצועית, למרות שהבדיקה לא דורשת התפשטות, האישה נותנת אמון ברופא ומתפשטת כי אין לה מספיק כלים להבין שהבדיקה יכולה להתבצע בלבוש מלא. זה הרקע למקרה המפורסם של הדולה. הנטיה של אנשים היא להשתלב. ומאמן שלא מתאים, המתאמן אומר - ניתן צ'אנס, נלך אחריו, אולי בבוא היום אני אבין כמה זה נכון עבורי ועכשיו אני עוד לא מבין. מילדות מוטמע בנו הרגל של שיתוף פעולה עם סמכות, מתוך חברות של גן, בית ספר יסודי, תיכון, צבא, מקומות עבודה. רק אחרי שאדם מתנסה במספר אימונים ומבין כמה בולשיט יש בנושא, לצד המקצועיות של מעטים, הוא מבין עד כמה שיתוף פעולה עם המאמן מנוגד לעיתים לאינטרס שלו. אבל כדי לפתח תודעה צרכנית נבונה של צרכן אימון, צריך נסיון, לעיתים מר מאד. בעידן התודעה הצרכנית ברור לנו שאנו יכולים למתוח ביקורת פומבית על שמפו או "תכשיר טבעי" או "סויה אורגנית". אבל מה לגבי מאמנים? גם כאן צריך לפתח תודעה צרכנית, אבל הנטיה של אנשים לתת אמון באנשים אחרים ולשתף פעולה כדי להביא לתוצאות גוברת על חוש הביקורת והנטיה הצרכנית שהולכת איתנו כשמדובר בשמפו/פלזמה/מחשב נייד/אייפוד/תפוחים אורגנים. אדם שיושב אצל מאמן מבין באופן אינסטנקטיבי שהמאמן ילך לקראתו ככל שיותר יפרגן למאמן, ישתף פעולה. לא יצור 'התנגדות' לתהליך, למרות שלעיתים דוקא התנגדות לתהליך זה מה שמתאמן צריך. יש גם את סוגית העלות השקועה. מתאמן שהיה ב 7 או 8 פגישות והשקיע שם עם מרצו, כספו, לא יטה לעזוב גם אם הוא מגלה שזה לא מתאים, כי עם מאמן חדש שוב צריך שיחת הכרות וכל התהליך מההתחלה. אנשים נוטים לתת אמון, לא להתנגד למאמן או לחקור אותו על נסיונו, מתוך הבנה אינסטנקטיבית שתהליך של שיתוף פעולה יניב תוצאות. הבעיה ששיתוף פעולה עם מאמן לא קשוב מניב תוצאות כספיות/של סטאג' למאמן, אך לא למתאמן. שוב חוזרים לכך שכלל "יזהר הקונה" לא תקף פה, ורגולציה צריכה להיות חיצונית. במקום אתרים שיווקיים צריך לפתח שקיפות. מאמנים מוכנים לקבל את הדבש -0 300 שקלים לשעה, שזהו שכר שמקבל פסיכולוג שלמד שנים. אבל לא את העוקץ, האחריות שנגזרת מהשכר שמקבלים. האחריות צריכה לבוא לידי ביטוי בנכונות לשקיפות. בנכונות לחשוף משובים טובים לצד רעים. בנכונות לקבל משובים. בנכונות לאפשר לצרכן הפוטנציאלי לבחור אותך באמת גם מתוך ידיעה שהיו לך 5 לא מרוצים, ולא בנכונות לקדם את עצמך שיווקית ולסמא את הקהל על ידי אטסרטגיות שיווקיות.
 

ordanco

New member
באמת?

את כותבת יפה ואני מסכים עם דברים רבים, יחד עם זאת כתבת "דווקא המוכשרים מאד לא יפנו לתחום האימון והפחות מוכשרים כן" את עומדת מאחורי המשפט הזה שכתבת?
 
קצת לסייג

יש ויש ויש ויש יש הרבה שפנו לאימון אחרי שעשו המון בחייהם. יש עקרות בית נואשות שמקוות לכסף קל בלי מאמץ, שלוש מאות שקלים לשעת שיחה חברית בבית קפה יש אנשים מצוינים שעסוקים במצוינות שלהם ואין להם סבלנות ללמוד אימון, ולו למדו היו טובים פי אלף מכמה שלמדו הצפת השוק יוצרת מגוון רחב
 

bridges

New member
מסכים עם רוב הדברים, אבל...

זה שאדם יש לו אתר מושקע, מאמרים והמלצות לא אומר שהוא לא מאמן מעולה ולא אומר שהוא מאמן גרוע, זה פשוט אומר שהוא משקיע באתר שלו. ד"א זה לא אומר גם שהוא לא אדם צנוע. לגבי שאר הטענות. מקצוע האימון הוא אכן מקצוע עם רגולציה מינימלית ואני (בניגוד, ד"א לרוב חבריי המאמנים) חושב שזה נפלא. למה? משום שהתקופה שבה ה"אספסוף" הוא חסר ידע וחסר הבנה עברה מהעולם. לכל אחד מאיתנו יש את כל היכולות והמידע שיאפשר לנו להגיע להחלטה נכונה (זה שחלקנו לא עושה זאת זה שאלה אחרת). ואני חושב שיש לך טעות בעניין האחריות: גם רופא וגם פסיכולוג או כל מומחה אחר איננו יכול לקחת אחריות על החיים שלנו. רופא יכול לעשות כל מה שהוא למד, אבל הוא לא יכול להבטיח לנו שנבריא (ואם הוא מבטיח הוא פשוט משקר), פסיכולוג לא יכול להבטיח שתגיעי לאיזון נפשי. לכל מקצוע יש את רמת האחריות שלו וכך גם לגבי אימון. זה שצריך לפעול מתוך מה שמתאים ללקוח, אני מסכים לחלוטין ולא על מנת להעצים אג'נדה של מאמן, בזה אני מסכים עמך במאה אחוזים. בהצלחה, רונן
 
למעלה