קצת "מכות" משלי
1. תחנות רדיו המשדרות מוסיקה בישראל: תקצר היריעה מלתאר את כל החוליים והעוולות הקיימים ברדיו בישראל, בעיקר ברדיו האזורי. השיטה שקבעה הרשות השנייה לחלוקה אזורית אשמה בחלק גדול מן המצב שנוצר, אבל עדיין היה ניתן לצפות ליותר השראה ולהרבה פחות שעמום מן העורכים המוסיקליים בתחנות הנ"ל. וכמובן-התחנות של קול ישראל: היתה פעם תחנת פופ טובה שקראו לה רשת ג', אבל ב-1996 התקבלה שם החלטה לשדר רק מוסיקה עברית ובהינף יד "הרגו" למאזינים רבים את ההנאה שבהאזנה למוסיקה לועזית פופולארית. טוב שיש אינטרנט, אבל זה לא אומר שהרדיו (בעיקר בכל מה שקשור לעריכה והגשה של מוסיקה) חייב להיות כל כך בינוני. 2. תרגילים עלובים של חברות התקליטים. או.קיי, יש עוד מישהו שקונה דיסקים (אני) אבל מומלץ לבדוק את הרפרטואר של כל אמן לפני שאתה מתכנן לקנות את "הלהיטים הגדולים" שלו. יש סיכוי שבכל אוסף תמיד יהיה חסר שיר כלשהו שתצטרך להשלים בקנייה של דיסק אחר (אם אתה לא "מוריד מהרשת"). זה קרה וקורה עם כל כך הרבה אמנים וזה תמיד מביש כל פעם מחדש. קניתי פעם אוסף של ה"קרפנטרס" ורק מאוחר יותר גיליתי שחסר שם השיר Sing. באוסף כפול (!!) של הלהיטים הגדולים של בילי ג'ואל היו חסרים גם כן מספר שירים ידועים שלו. אוסף הלהיטים הגדולים של בובי דארין, ללא המילה LIVE בשום מקום על העטיפה, כלל כמובן את כל השירים...בהופעה חיה. ואלו רק שלוש דוגמאות. 3. אין תחנת "אולדיז" בישראל. 4. הרדיו לא משמיע כמעט את ה"ביטלס". תחנות בישראל משמיעות שירים מהסיקסטיז אבל כמעט אף פעם לא את הלהקה הכי גדולה בעולם. 5. ההשתלטות של ההפקה על המלודיה. כמעט כל שיר חדש היום מופק בצורה מעולה, אבל כש"מקלפים" את שכבות ההפקה, מגלים לעיתים קרובות מלודיה או ביצוע בינוניים. פעם זה היה הפוך. 6. ה"היפ הופ" השתלט בצורה מוגזמת. 60-70% מהסאונד העכשווי שייך לז'אנר הזה. זה למעשה ה"פופ" של היום. אבל ה"פופ" אמור להיות מגוון יותר ולכלול יותר סגנונות, שוב, כמו שהיה פעם. או שאני סתם זקן ולא מבין כלום. טוב, די לקטר. יש עוד מכות, אבל זה מה שעולה לי בראש.