[אמא לילד בן 6]

מינון

לא הבנתי את המינון האם 2 או 0.2 אצלינו הוא על 0.8 , לפי הפסיכיאטרית שלנו מותר לתת עד מינון של 6 מ"ג. בינתיים המינון שלנו עוזר , כמובן שיכול להשתנות . אם שלכם מקבל 0.2 זה לא נראה לי גבוה , כ ךשאין חשש להעלות . לפי דעתי א םאין תופעות לוואי קשות כדאי להעלות אם התרופה עוזרת ולעקוב באופן תקופתי על ידי בדיקות דם , אנחנו עוקבים באופן צמוד על רמות הפרולקטין . גם ככה קשה למצוא תרופה שעוזרת .

 

[micmaoz]

מה זאת אומרת- לא אוהבת?

אני כן חווה את ההורות, ויודעת בדיוק מה שמיקה מרגישה לגבי הוצאת הילד מהבית- גם אני הייתי במצב הזה ( אך החלטתי היתה שונה ולא הוצאתי את בני מהבית). מה שמפריע לי מאד במה שמיקה אמרה זה לא רק שהיא רוצה להוציא את בנה מהבית, אלא שהיא לא מסוגלת לאהוב אותו! את זה אני לא מסוגלת להבין ובטח שלא לקבל!!! זה הבן שלה, הוא לא אשם באיך שהוא והיא צריכה לקבל אותו ולאהוב אותו כפי שהוא, כמה שזה קשה (וכן, אני יודעת שזה מאד קשה). לא להיות מסוגלת לאהוב אותו, לא צריך להיות אפילו אופציה! עכשיו, אם מיקה באמת מתכוונת לזה (מה שבאמת קשה לי להאמין), אז באמת עדיף להוציא את הילד מהבית- ילד מרגיש כשהוא לא אהוב וזה נורא לחיות בהרגשה כזו. עדיף להיות רחוק מהבית ולא לחיות בתחושה שלא אוהבים אותך! אם היא כן אוהבת אותו, וזה רק תסכול שמדבר מגרונה, היא צריכה לעשות הכל כדי להתמודד עם זה. אולי לשלוח אותו לזמן מה לקייטנה באמת ובזמן זה להתאושש... או להביא סייעת שתעזור בטיפול בו- משהו שיעזור להוריד את הנטל עד שהיא תתאושש ותוכל לחזור לעצמה. לא מוותרים על ילד בגלל שקשה. אפילו לא כשקשה מאד. אלא אם כן יש סכנה לילד או לבני המשפחה אם הוא נשאר בבית, אז הייתי מבינה אם היו מוציאים אותו מהבית! אני יודעת עד כמה זה קשה לעבור את ההתפרצויות, הצרחות וכל מה שבא עם זה, אז שאף אחד לא יגיד לי פה שאני בתפקוד גבוה ואני לא יודעת מה זה- מה שאני עוברת עם הבן שלי פה, זה גיהנום שרבים מכם לא עוברים ולא היו מוכנים לעבור, וזה כולל הרבה יותר ממה שמיקה מתארת פה, וזה לגמרי לא משנה שהוא בתפקוד גבוה! אבל אני מזמן החלטתי שאני אוהב אותו, אשאר לצידו לאורך כל הדרך ואתמוך בו כמו שבי אף פעם לא תמכו, ולכן, לא אוותר עליו אף פעם! מיכל

 

[dd19]

אולי כאן ההבדל. את יודעת מה

את עברת כשהיית קטנה.לרוב האנשים אין את הנסיון הזה.