חחחחח שמעי זה לא סוד

שמבחינתי היא האישה הכי מוצחלת שקיימת. אבל אני יודע שהיא בפנים, כי אני יודע שיש לה פרוטקציות (נחשי מאיפה) כמו רוב לוחמי עוקץ.
 

yaeli87

New member
רחוק מהבית רחוק מהלב?!

מאמי- רחוק מהעין רחוק מהלב
 

סיונתו

New member
קוקי תקשיב...

יהיה טוב באמת 1. המרחק עושה טוב ואני יודעת שזה נשמע בולשיט אבל זה נכון זה מרענן קצת 2. קצת געגוע לא הרג עדיין אף אחד (לא לתקן אותי פה! בנאדם במשבר!) 3. מתרגלים, באמת שמתרגלים. וזה מנסיון! אני מקווה שהכל יהיה טוב ותתגברו על המשברצ'יק.... מה שלא הורג מחשל, וזה באמת עוזר לקשר באיזשהי צורה! דונט וורי אתה מוזמן תמיד לבוא לבכות לי....
 
אוי, חאמוד:)

לא נורא, אתה והיא תתרגלו
. עוד מעט גם לך יהיה צבא, ככה שגם אתה תהיה עסוק ותתעסק בה פחות.. [כמה זמן אתם ביחד?]
 

omer87

New member
פששש, יפה לך../images/Emo45.gif

אני חוזר עכשיו לצבא אז שמישהו שמבין אותי יסביר!!!!
 
אל תדאג... ../images/Emo23.gif

לפעמים המרחק הפיזי הוא טוב הוא מקרב נפשית. באופן כללי, לא כדאי להיות כ-ל הזמן אחד עם השני. אז הנה, זה נותן לכם קצת הזדמנות להתגעגע... תסתכל על הצד החיובי של העניין. לכל זוג יש קצת מכשולים לעבור אבל אחרי שעוברים אותם רק מתחזקים... ואת זה אתה שומע ממישהי שיש לה את אותו חבר שלוש שנים וחצי....
 

the last anigma

New member
../images/Emo24.gif

(אני מעתיקה משו שכתבתי למישהי בפורום לפני שבועיים וקצת + תיקוני זכר/נקבה). אתה לא מאבד אותה חס וחלילה.. אפילו לא קרוב... חבר שלי התגייס באחד התאריכים הכי מוקדמים - 17/7 וזה אומר שכבר 6 שבועות הוא חייל... ותאמין לי כשאני אומרת שמסתדרים. אני לא אכחיש שזה קשה ונורא מתגעגעים, ויש זוגות שלא עומדים בזה, במיוחד כאלה שלא הרבה זמן ביחד.. אבל לעומתם יש זוגות שהקשר שלהם רק מתחזק. אתה לא תאמין לכמה מיוחדים יהפכו סופי השבוע כשהיא בבית... אתה פשוט באופוריה ולא רוצה שזה יגמר, אבל צריך לדעת שהשירות זה חלק בחיים שהוא מחויב המציאות, וזה לא תלוי בנו. הדבר הכי חשוב הוא שתעסיק את עצמך בדברים אחרים ולא רק בגעגועים כי זה לא בריא, צא עם חברים ותהנה. דבר אחרון - אותי הזהירו לא להגיד לו יותר מדי שאני מתגעגעת ואוהבת וכו' כי כביכול זה מסיח את דעתו ממה שהוא צריך לעשות, זה בולשיט, דווקא בגלל שהוא יודע שיש מי שמחכה בבית אז הוא מתפקד יותר טוב וזה נותן כוח. כתבתי את זה לפני שבועיים ומאז אני לא חוזרת בי משום דבר שנאמר. היום בבוקר נסענו ביחד ברכבת (אני לעבודה והוא לצבא) ואמרתי שלום ל3 שבועות... מבאס בצורות מטורפות.. אבל אין ברירה.
 
מוכר מוכר..

חבר שלי התגייס ב-14 ליולי..(אם כי טכנית, ב-17), היה לי הכי קשה עם זה בעולם, ואני אודה, עדיין קשה. אבל מתרגלים, כי אין ברירה וזו המציאות, ועוד חודשיים גם אני אלך לצבא, אין לנו מה לעשות נגד זה. בכל זאת, אנחנו משתדלים לדבר כמה שיותר כל יום, ובד"כ, זה אפשרי, אפילו בטירונות. והסופ"ש- הם הכי נפלאים בעולם, באמת. וכן, כל ה"אני אוהב/ת אותך" ו"מתגעגע/ת" חשובים מאין כמותם. ושוב, אני מסכימה נורא נורא עם הבחורה מעליי, תעסיק את עצמך, כמה שיותר, באמת, תצא, תבלה, תדבר עם חברים, זה נורא נורא נורא חשוב, מנסיון. (ועוד טיפ קטן, אם תכתוב לה משהו רומנטי שכזה ותביא לה בסוף השבוע, אני מאמינה שהיא תהיה מאושרת, זה מראה שחשבת עליה באמת, והקדשת זמן לכתיבה עליה, זה נפלא. ולכשתהיה לה כתובת- מכתב מושקע ישמח אותה נורא) זהו, עד כאן מעיצותיי,וזאת למרות שגם אני לא עוד לא ממש השלמתי עם הענין הזה.
 

mta16

New member
לא נורא...

גם אתה תתגייס מתישהו... שיהיה לה בהצלחה!
 
למעלה