../images/Emo41.gifהיתה שעה שחשבתי שאצטרף לכאן...
אבל לא... נסענו לחופש לשלושה ימים,פעם ראשונה שאנחנו מתרחקים ליותר מלילה אחד. היה לי ברור כשמש שהיונקת, בת שנתיים ותשע, לא תשכח כ"כ מהר את ההנאות הקטנות של החיים, ולא תוותר על "אמי" אהובהּ בגלל פרידה של מס' ימים. מצד שני, היה לי ברור שאיך שניפגש היא תגיד: "אמא! אמי!", שזה מה שהיא תמיד אומרת אם אני חוזרת קצת מאוחר מהעבודה. אבל לא: הגענו לקחת אותה מהגן, היא שמחה לראות אותנו, ולא הזכירה שום אמי. ככל שעבר הזמן חשבתי שאולי זה זה? בשעה וקצת עד שביקשה הספקתי לשמוח, להתעצב, ושוב לשמוח, אבל אז, ברגע אחד של שעמום, היא ביקשה, קיבלה, ומאז כאילו לא היתה פרידה מה-אמי לכמה ימים. אני תוהה אם הייתי יכולה לנצל את המומנטום לגמילה, אבל ככל שאני חושבת על כך, אני יודעת שלא. לא בגללי ולא בגללה. ואני תוהה מתי ובמיוחד איך זה ייגמר, ואני כ"כ מקווה שזה יבוא ממנה (רצוי לפני הילד הבא), אבל כ"כ לא רואה איך זה יכול לקרות בכלל... ואגב, למרות שהיא יונקת פעמיים - שלוש ביום (+לילה), לא היתה לי שום מלאות. מדהים!