שרשור גמילה וגמ"ל

ללילילל

New member
ברחה לי הכותרת בתור הודעה, סליחה

והתכוונתי להוסיף עוד כמה כאלה
, ולהתנצל מראש על האורך. נראה לי שמתקרב הזמן לגמ"ל אצלנו, אבל אני מאוד חוששת ועצובה. הרקע - מישמיש בן שנה וחודשיים, יונק בבוקר, בשנת צהריים, בהרדמה בלילה ובמהלך הלילה. היום כבר נדיר שיבקש לינוק בזמן אחר. אוכל מוצקים היטב, גדל ומתפתח היטב, מתוק כמובן, אבל... בתקופה יותר טובה הוא מתעורר 3-4 פעמים בלילה, ובתקופה פחות טובה - מי סופר. הוא לא מתעורר לשחק - בוכה טיפה, יונק כמה דקות וחוזר לישון. נעזרנו לפני כמה חודשים טובים בספר "לישון בלי לבכות", וזה עזר לשפר את סדר היום ותהליך ההשכבה, אבל לא הייתה השפעה כלשהי על תדירות ההתעוררויות. אנחנו בלינה משפחתית ולא מתכוונים להעביר אותו כרגע. ועוד פרט קטן, הוא גמל את עצמו ממוצץ באופן חד צדדי ומפתיע בגיל 10 חודשים. בתקופות הקשות אני כמובן נתקפת רצון "לעשות משהו", אבל בדרך כלל אפשר להצמיד לזה סיבה כלשהי (שיניים / הצטננות / קפיצת התפתחות / לחץ בעבודה של אמא) ואז אנחנו מחליטים לחכות עד שתעבור התקופה הקשה... וכשהוא חוזר לינוק "רק" 3 פעמים (לא כולל הנקה-לפני-השינה והנקה-כשמתעוררים-ממש), אני מרגישה כזו הקלה שזה מפסיק להיות לי דחוף. וככה הגענו עד הלום. אני שמחה שהחזקתי מעמד עד עכשיו כי אני רוצה להיות מסוגלת להעביר לו את המסר שזה רק עד הבוקר וזמני, וזה לא שהחלטתי לא להניק אותו יותר אף פעם. כל הזמן קיוויתי שהוא ייגמל מההתעוררויות בלי צורך במאבק, אבל לא נראה לי שזה קורה. אני די בטוחה שלא מדובר ברעב, בטח לא בתדירות כזו. לראיה, הוא עושה את זה גם באמצע היום שרצוף בארוחות מוצקים - במהלך שנת צהריים של 3 שעות יכול בכיף לינוק איזה פעמיים חוץ מלפני ואחרי. מתחיל להיראות לי שכדאי שהוא ילמד להירדם ולישון עם קצת פחות תלות. וגם, משתבשים דפוסי השינה שלי - אחרי 14 חודשים בהם זכור ארוע היסטורי אחד של שינה רצופה של 6 שעות, ובדרך כלל 3 שעות זה הישג - היום יש מצבים שכבר אפשר לישון ואני לא מצליחה. והפעמים היחידות שאני מרגישה ממש עצבים ותסכול כלפיו הן כשאני פונה לעניינים שלי בערב, אחרי כל היום, ואז הוא כל רגע קורא לי. אבל אני לא שלמה עם כמה דברים... קודם כל, נראה לי ממש קיצוני לעבור מנשנוש כל זמן קצר לצום של 12 שעות. לא אכפת לי גם להניק פעם אחת בלילה, או נניח פעמיים. אבל איך זה מסתדר עם הסברי "ציצי ישן בלילה"? איך אני אמורה להסביר לו שציצי הולך לישון ב-8, מוכן להתעורר בין 1:00 ל-1:15 אבל אז שוב ישן לפחות עד 7 בבוקר? והפחד הכי גדול שלי - שאחרי עוגמת נפש רבה הוא יפנים שלא יונקים בלילה, אבל לא יפסיק להתעורר. ואז יריתי לעצמי ברגל לגמרי ונשארתי עם ילד שמתעורר באותה המידה, אבל בלי הכלי היעיל ביותר להחזיר אותו לישון. יכול להיות?! ועוד - עיקר ההנקות שלו או בעצם כולן מרוכזות סביב השינה, לפני אחרי ותוך כדי. אני ממש לא במקום של לסיים את ההנקה - אולי אני עלולה לגרום לזה אם יהיו פחות הזדמנויות וההרדמה תהיה בלי לינוק? ובעיקר, זו הפעם הראשונה שאני מתכננת ממש ללכת ראש בראש נגד הרצון שלו (אני משכנעת את עצמי שזה לא באמת נגד הצרכים שלו, אבל אני בטוחה שהוא לא יראה את זה ככה). רציונלית אני מבינה שנחצה את זה, אבל יש לי פחד שתהיה איזו פגיעה בינינו שאין חזרה ממנה. הייתי רוצה תעודת אחריות כזו, שבעוד חודש יהיה לי ילד שישן בלילה אבל אוהב את ההנקה, ואותי, ואת החיים בדיוק כמו עכשיו. קראתי הרבה גמ"לים בפורום (ובכלל למדתי כאן שאפשר לעשות דבר כזה), אבל אני בכל זאת מבקשת את העזרה שלכן, של מי שעברה את זה, כדי להתחזק ולהרגיש שזה אפשרי. אני חושבת על זה כל הזמן ורק נהיית יותר מוטרדת ועצובה מזה.
 

Arfilit

New member
באתי לחזק

עברתי גמ"ל עם אפונתי כשהיתה בת שנה ושלושה חודשים. גם אצלה הרגלי השינה היו דומים למה שאת מדברת. היום - אני עומדת בפני סיבוב שני עם טוב מזג הקטן, אשר גם הוא - ביום טוב, מתעורר 3-4 פעמים בלילה, ובפחות טוב - מי סופר. אי ממש מזדהה. נדדמה לי, שאי אפשר לתת ערובות לגבי מה יקרה בעקבות גמילת הלילה. אצלנו - לקח זמן רב עד שעברנו ללילה של שינה מלאה. אבל:
מרגע שגמ"לת - אבא יכול לקחת חלק פעיל ושווה בהרגעות הלילה. עם האפונה - היינו עושים תורנויות - לילה אני קמה, לילה הוא קם - וכך לכל אחד יש לפחות כל לילה שני לישון.
מאחר שאמרת שהוא כנראה לא רעב, ואני נוטה להסכים, ואף חושבת שמדובר בחיפוש ה"דבר הזה שאני רגיל שמרדים אותי / מרגיע אותי", הרי שמרגע שגמ"לת, את יכולה להציע תחליף, שאחרי שיתרגל אליו לא יצטרך להעיר אותך כדי להעזר בו להרדם / להרגע (שמיכי / חיתולי / מוצץ / בקבוק עם מים וכו').
נכון שאין ערובות, ועדיין - רוב מי שאני מכירה מספר, שהגמ"ל שינה דרמטית את הרגלי השינה - לטובה. אז יש מקום לתקוה שאת נופלת לתוך הסטטיסטיקה... בהצלחה. בקרוב גמנחנו מתכננים. נחליף מתכונים בזמן אמת?
 

ללילילל

New member
../images/Emo140.gif תודה על החיזוק - אפשר לשאול

לגבי הגדולה-האפונה - עד כמה היה משמעותי העניין של ההסברים וההבנה שלה בתהליך? הרגשת שזה משפיע עליה במשך היום? אני באמת מקווה שנגיע למצב שהוא יכול להירדם עם "עזרים" אחרים. לא נראה לי שיש סיכוי שאני אצליח לישון בזמן שאבא שלו מנסה להרדים אותו, במיוחד אם זה בצרחות.... שיהיה בהצלחה גם אצלך :)
 

Arfilit

New member
בעיני - ההבנה היא דרמטית

עבורי זה קריטי שאני ארגיש שהם מבינים. לא זוכרת שהרגשתי שזה משפיע על ההתנהגות ביום.
 

2joy

New member
רוצה להתחיל עם הסוף שלך

אין לי ספק שבסוף התהליך, יהיה לך ילד שאולי ישן יותר טוב בלילה ואולי לא, אבל אוהב את ההנקה, ואותך, ואת החיים ולא תהיה שום פגיעה אנושה בקשר לשכם כמו שאת מתארת אותו. היונק שלי עדיין קצת צעיר לגמ"ל, עוד לא בן 10 חודשים, ואני מזדהה עם העייפות ומבינה את החששות, אבל מנסיוני עם בכורתי, לגמילות כאלה ואחרות ובעצם לכל סוג של הצבת גבולות, אין אפקט איום וקולוסאלי. ברגע שאת שלמה עם הגבול שהצבת, הילד מקבל אותו בטבעיות (גם אם לפעמים במחאה מסויימת. מותר לו). מותר גם לך. שוב, אני עוד לא שם, אבל בתור חסידה גדולה של הגישה "אם לא עושים עניין - אין עניין", לא הייתי מסתבכת עם הסברי הציצי הלך לישון ונסיונות להצדיק. את חושבת שיהיה לך ולו יותר קל עם הפחתת ההנקות בלילה בהדרגה, נסי ותראי איך הולך. תניקי ב - 1:00, ואחר כך תגשי ונסי להרדים אותו בלי הנקה. תציעי לו חיבוק, ידיים, מים, מוצץ, תהיי מוכנה לבכי ומחאות, שנני לו את המנטרה, עכשיו לילה והולכים לישון, בבוקר תוכל לאכול. זה מעביר את אותו מסר, רק בלי לוחות זמנים. מחזיקה בשבילך אצבעות להפתעה טובה, גמ"ל מהיר ושינה. המון שינה ארוכה וטובה.
 

yoyo10

New member
השאלה האם זה לא מבלבל אותם

למה ב1 כאן וב1 וחצי כבר לא אני נמצאת בדילמה הזאת מה גם שאין כחות למאקים האלה אחרי מחלה ואני בהריון עכשיו אז אני דוחה ודוחה
 

2joy

New member
כנראה שהתברכתי בילדים אהבלים במיוחד

לא יודעת, נראה לי שמשעה מסויימת לחזור ולומר שעכשיו לילה והולכים לישון מספיק ברור בתור הסבר ואף זאטוט בן שנה וצ'ופצ'יק לא יושב עם הרולקס שלו ומחשב: אההההה, בשמונה שגמכן היה חושך, היא עוד נתנה לי, באחת כבר לא, אז שמונה זה ערב ואחת זה לילה. נראה לי שאם היא רוצה לראות איך היונק שלה מתמודד עם גמילת חצי-לילה, זה בהחלט יכול לבוא בחשבון ולא מן הנמנע שאחרי כמה ימים של הסתגלות, הוא כבר יגמו"ל את עצמו מהחצי הראשון של הלילה, לאות הזדהות. כל עוד ברור לה עצמה מה היא רוצה לעשות, הגבול יהיה ברור גם לילד ולא צריך להיכנס ליותר מדי הסברים. עכשיו לילה, עכשיו ישנים, לא אוכלים עכשיו, נאכל בבוקר. מבינה את הדחיה. זה כל כך מבאס. אבל את מקמבנת לך תיכף ממילא מסיבת-לילה חדשה, בשביל מה לך בכלל לטרוח?
 

ללילילל

New member
לגבי חצי לילה,

אולי אני מוזרה, אבל הרבה יותר חשוב לי החצי הראשון של הלילה. הרבה יותר מפריע לי להפסיק לעבוד (או אפילו לראות טלוויזיה / לגלוש בפורום / לדבר בטלפון) כדי לגשת אליו, מאשר לשלוף מתוך שינה לפנות בוקר. לפי העקרון של להוריד את ההנקה שהכי קשה לי ושאני הכי שלמה עם הסיום שלה, אני צריכה לעשות גמ"ל מההרדמה הראשונה ועד שאני הולכת לישון, קודם כל (שזה די הרבה שעות בדרך כלל). עכשיו אני מתלבטת אם זה טוב כי אני ממש רוצה להוריד את ההתעוררויות האלה, או גרוע כי זה חסר פשר מבחינתו (ברמת ההסבר). פנטזיה: הוא יתרגל לינוק בהרדמה ואז לא לפני 2:00, ואני אוכל להשכיב אותו ואז לצאת עם חברה לסרט וקפה!!!! איזו מחשבה נועזת... שלא לדבר על חזון אחרית הימים, לצאת בערב יחד עם אבא שלו.
 

[email protected]

Member
מנהל
אני התחלתי לפני יומיים

לא גמ"ל מסודר, אבל גמ"לייט עקב אפיסת כוחות. בהתעוררות הראשונה, בערך 4 שעות אחרי שהלך לישון, אני מניקה. אם ההתעוררות הבאה היא שעה-שעה וחצי אחר כך אני אומרת לו שעכשיו לילה, צריך לישון, אי אפשר לינוק. קשה, קשה, אבל אין לי כוח להתעוררות כל שעה וחצי, וחגיגות מול הטלויזיה בשעה שתיים לפנות בוקר.
 

ללילילל

New member
נשמע כל כך שפוי מה שאת אומרת...

אני צריכה לנסות להפנים את זה, שזה סוג של גבול ולא שבר. לגבי ההסבר אני מתנדנדת, לפעמים נראה לי שזה חיוני ולפעמים אני חושבת שזה רק בשבילי - בכל מקרה באמצע הלילה כשהוא ירצה לינוק זה לא יעניין אותו... תודה לך.
 

qwertas

New member
מזדהה ומוסיפה - מוצקים, שינה וחרדת

אני קוראת פה אבל כמעט לא משתתפת. בימים האחרונים אני בתחושת "משבר הנקה". ביתי בת 9 חודשים, יונקת מלא. לא אוכלת מוצקים כמעט לחלוטין (התחילה לאכול בגיל 6 חודשים, ואחרי כחודשיים הפסיקה לחלוטין, היום לא אוכלת יותר משתי כפיות), וישנה מ-א-ו-ד גרוע, שזה אומר שמתעוררת במרווחים של 10 דקות עד שעתיים, לעיתים נדירות שלוש. לעיתים נדירות בעלי מצליח להרדים אותה בחזרה בעצמו, לרוב זה מסתיים בציצי. בימים האחרונים, אולי במסגרת מה שמכונה בספרים "חרדת נטישה", היא יונקת כל שעתיים גם ביום, נדבקת אלי ומתינוקת שמחה ועליזה נהיית "נודניק" שרוצה את אמא (ואמא=ציצי) גם אם הלכתי לרגע לשירותים או לתלות כביסה. אני מרגישה טבעת שהולכת ומתהדקת - עייפות מצטברת (מהנקות לילה רבות וארוכות), שאיבות בעבודה שסופן לא נראה באופק (כי היא לא אוכלת מוצקים), בנוסף כל פעם שהיא רואה אותי זה נדנוד ובכי עד שאני נותנת ציצי, אם אני מנסה להרדים אותה בעגלה, היא בוכה שארים אותה על הידיים (מה שלא עושה עם המטפלת או בעלי) ולא נרדמת, בלילות מרגע שנרדמת מתחיל המתח - מתי תתעורר? בעוד עשר דקות? חצי שעה? שעה? שמתסכל ומתיש אותי נפשית מעבר להנקות עצמן ששואבות אותי פיזית (וירדתי המון במשקל, ממש בהגזמה). בקיצור - אני מרגישה נתונה בתוך מעגל שקשה לצאת ממנו - אני לא רוצה להפסיק להניק אבל מרגישה שההנקה משתלטת עלינו - התינוקת לא אוכלת, לא ישנה ורק רוצה לינוק כל היום - כמו בת שבועיים. אני מרגישה ברגרסיה רצינית, ולא יודעת מה לעשות. למישהי יש עצות? תובנות?
 

d i n o l e

New member
יש מצב שהיא לא מרגישה טוב או בדרך

לפתח מחלה? אני יודעת שבכל פעם שחשבתי שהגור המלאכי שלי נהייה נודניק ובוכה בלי סיבה , תמיד התבררה הסיבה בסוף בדמות מחלה... ובכל מקרה, יש משפט שתמיד עובד אצל ילדים - בסוף הכל עובר (ואז מגיע משהו חדש
)
 

qwertas

New member
אז זהו, ש...

זה תמיד משהו - חודשיים זה היה וירוס, לפני שבועיים זה היה שיניים, עכשיו קצת נזלת, אבל אני מרגישה משהו מעבר לזה. היא לא אוכלת מוצק כבר יותר מחודשיים, ולישון לא ישנה טוב מאז שנולדה. העניין הוא שככל שהיא גדלה אני מרגישה תובענות הולכת וגדלה - כאילו כבר אי אפשר לעבוד עליה, איך שהיא רואה אותי היא יודעת מה היא רוצה. אני מניחה שכאן מתחיל השלב של ה"גבולות" - אבל איך עושים את זה? נשארים עם תינוק צורח ולא מסופק???
 

d i n o l e

New member
קטונתי ../images/Emo178.gif אני ב 5 חודשים חזרתי

לעבוד והמטפלת הרגילה אותו למוצץ שעד אז סירב לו לגמרי. וככה הוא למד להרדם כשאני שוכבת לידו והוא עם מוצץ (קודם נרדם רק בהנקה או בידים) אבל אפילו היום כשבן שנה ו 4 אני יכולה לספר שיש תקופות שאני מרגישה שציצי כמעט לא עניין אותו וכבר הייתי בטוחה שהוא יגמול את עצמו, וכבר לא ינק לנחמה, אלא רק לאוכל (ששגם זה רק פעמים ביום מן הסתם , וכל שאר הזמן מוצקים - כי הוא לא בקטע של בקבוקים
) (היתה תקופה שהוא הסתכל על הציצי, דרך עלי והמשיך לכיון המוצץ
) ויש תקופות (למשל לאחרונה כי הוא היה קצת חולה) שפתאום התעצבן כשניסיתי לתקוע לו מוצץ , ורצה לינוק רק בכל הזדמנות. אז אני מניחה שזה תקופות כאלה וכאלה. מה שבטוח בעניין גבוולות , זה שאנחנו מצליחים לשנות דברים רק כשהם ממש ממש מציקים לנו. למשל חברה שלי שגם התלוננה שהבת שלה כל היום על הציצי, לא נרדמת בלי ציצי, ואיך שהיא היתה מנסה לקום ממנה היא היתה מתעוררת, אז רק כשהיא הגיעה לסף שבירה בגיל 9 חודשים היא הצליחה לגרום לילדה לקחת מוצץ , ובקבוק במשך שעות היום, כדי להקל על עצמה קצת. כי אני מניחה שכשאתה ממש מיואש, אז יותר קל לך לסבול קיטורים מהצד שלהם,כי אתה מרגיש שיותר גרוע במילא לא יכול להיות. אז אני מניחה שתראי את האור כשבאמת תשברי
 

qwertas

New member
יותר שבורה מזה???

לא בטוח שאפשר. מוצץ היא לוקחת מגיל 0 אבל אם היא במצב רוח של רק ציצי לא יעזור כלום המוצץ לא יכנס לפה. בקבוק היא גם לוקחת מהמטפלת או מבעלי (גם אני עובדת מגיל 4.5 חודשים). כשאני חוזרת מהעבודה היא מתנפלת עלי אבל העניין הוא שהיא מתחילה להתנפל עלי גם אם הלכתי לרגע לחדר השני. היום למשל נתתי לה לשתות מרק עוף צח בבקבוק. שתתה בהתלהבות כמות די רצינית ומיד אחר כך ראתה אותי ו... ציצי. כשאני בעבודה היא לא כזאת נודניק ושותה רק שני בקבוקים ביום, אבל איך שאני מגיעה היא יונקת כל שעתיים בשעות הערות ואפילו יותר מזה בלילה. ולגבי הגבולות - אני תוהה לגבי העניין הזה של "כשאנחנו שלמים עם זה" כאילו מה - אם אני שלמה אני אסבול שעות של צרחות שיכולות להגיע ליבבות קורעות לב? נראה לי פשוט שהיא קטנה מדי מכדי להבין - אני מניחה שהיא צריכה משהו (לאו דווקא אוכל - אולי נחמה אולי ביטחון אולי את אמא) ולא עושה "מניפולציות". אם כי חברות מנוסות/סבתות אומרות שהיא כבר גדולה ומבינה וצריכה לישון/לאכול/להבין... לא יודעת. אני רק יודעת שהמצב מתסכל ומתיש.
 

d i n o l e

New member
אני לא חושבת שכשאנחנו שלמים אנחנו

מסוגלים לסבול צרחות של שעות פשוט אז אנחנו מסוגלים לעשות את השינוי , והם מרגישים שאנחנו מאד עומדים על דעתנו, ואז בפועל אין צרחות של שעות (אנחנו מגלים שזה רק החשש שלנו), טוב לפחות ממה שראיתי קצת מסביב (אני עוד לא ניסיתי לגמול או לשנות שום דבר שאמור היה לבאס אותו
) אני ממש לא מאמינה שהם עושים מניפולציות. אי כן חושבת שהיא עושה את זה מגעגועים. ואני ממש נגד שיטות של עזיבה בוכים.
 
מזדהה מאד מאד ../images/Emo140.gif

זה בדיוק המצב אצלינו (ליאור בן שנה ו 3 חודשים) קשה מאד מאד מאד ובכל זאת אין לי לב לבתחיל גמ"ל למרות שאני יודעת מהקריאה פה, שזה אפשרי . את איתמר , בני האמצעי גמלתי בלילה לקראת גיל שנתיים, הקראתי לו ספר "לילה טוב דידי" הסברתי לפני שהתחלתי בגמילה וזו היתה גמילה קלה מאד, אני חושבת שהוא היה בשל לכך וגם אני ... בהצלחה ותעדכני אותנו
 

Joy107

New member
אאוץ כואב../images/Emo10.gif

רותם שנה וטיפ-טיפה ובהחלטה משותפת (שלי ושל עצמי...) החלטנו להגמל. לא נכנסת כרגע לסיבות, היתה שנה נהדרת, היא היתה יונקת מצטיינת מהשנייה הראשונה - בניגוד לאחיה שאהב יועצות הנקה.. - והחלטתי שזהו. אתמול, מוקדם מאוד בבוקר ינקנו בפעם האחרונה ומאז אני עם עלי כרוב בחזייה. אין לי גודש בכלל אבל מלפני שעתיים התחילו לי כאבים בצד שמאל של השד השמאלי. חשבתי שזה סתם לחץ והחלפתי את העלים אבל בחצי שעה האחרונה הכאב מחריף. יש עצות? תודה מראש
 
למעלה