..............

[nypx]

../images/Emo67.gif../images/Emo93.gif../images/Emo93.gif../images/Emo93.gif..............

טוב אז אני בסדר ,אני מוציא איכשהו ,אני לא משלים אבל... מה שקרה קרה ,אבל איך אני יסביר ואיך אני יידע? אני רואה בזמן האחרון הרבה סרטים ונתקל בהרבה מצבים, ויש המון שירים על אמא ,ואין כמו אימא,ואימא ככה ואמא ככה,, ושאני רואה סרט עם הילדים ויש שם על אמא או משהו אני מתבונן בהם מנסה לראות משהו אולי משהו להרגיש מה שהם מרגישים,או על מה הם חושבים, ומה זה עושה להם ,ואני לא מצליח ,אנחנו מתיחסים לזה כאילו היא נסעה, אני לא קולט אותם אני לא מצליח להגיע לעומק ,ואני לא יודע עם לדבר איתם והאם להגיד להם מה אני מרגיש ? אני מפחד ראבק לדבר על הרגשות שלי איתם , והם יודעים אני יודע שהם יודעים,אבל אני לא יודע אפילו איך לפתוח בשיחה , מה אני יגיד להם אמא מתה את זה הם יודעים (ואולי אני לא יודע?). עבר כבר הרבה זמן מאז יחסית,ואולי זה שאני אני זה פוגע ?ואולי זה עוזר? אני לא יודע וזה מתסכל אותי ,ואין כמו אמא זה נכון , אבל מה יהיה הלאה ? כל דבר שיהיה עם אמא כל סרט כל הליכה לאיזה מקום שקשור איכשהו עם המילה אמא מפחיד אותי ומה יהיה ביום האם? מה אני יגיד אז ? אוף =ומה את חושבת למעלה ? מה אני צריך לעשות? איך אני צריך להתנהג?=

 

[1ח ו ש ך]

רציתי לשאול אותך שאלה

אני עוקבת אחרי ההודעות שלך והן מאוד נוגעות לי ללב רציתי רק לשאול אותך בן כמה אתה?

 

[אורי_ח]

שונא לייעץ בנוסח הזה,

אבל כשמדברים עם אנשים והכי הכי עם ילדים, דבר אמת, יותר מהלב פחות מהמוח. יש להם לילדים משושים שאצלנו כבר נתקהו. באהבה, אורי.

 

[BooBee]

תראה.. תשמע...

אני קוראת את המילים שלך ובוער לי להגיב. וזה פשוט קטע שכזה, שאני לוחצת על תגובה, נפתח חלון חדש ופתאום הכל מתרוקן לי ושוב פעם הדמעות כי אתה כותב כל כך מרגש, וזה נוגע לי במקומות הכי רגישים במחשבות שלי. ילדים זה עם מיוחד, כמו שהקלישאה אומרת. הם קולטים הכל. יש להם רגישות שלנו, "המבוגרים" די התקהתה עם השנים, עם הציניות, עם המלחמות היומיומיות שלנו מול החיים, עם ההומור השחור, עם הנסיון חיים שלנו... אבל מה, אי אפשר להסתיר מהם דבר. יש לי אח בן 12 שקולט אותי שחבל לך על הזמן. ואנחנו משוחחים מפעם לפעם על אחותנו שמתה לפני כמעט שנתיים. והכל איתו פשוט וברור. אין לעשות לו "יותר קל", כי זה פשוט לא עובד עליו. אני משוחחת איתו בשפה ברורה בלי כל מיני קוצ´י מוצ´י וסיפורי פיות. אנחנו מדברים עליה. אנחנו מדברים על התחושות שלנו. אני מצליחה ליצור איתו מרחב אמיתי וכן, בלי כל מיני התמרחויות מסביב לנושא. אנחנו מדברים על ואת הנושא. ואני חושבת שלהתחמק מדיבור על זה יכול ליצור משקעים שאחר כך יהיה קשה יותר לפרק. תגיד מה שבא לך להגיד ותסמוך על הרגישות המדהימה שלהם ועל האהבה המוחלטת שלהם אלייך שהם יכילו את מה שאתה אומר. תעשה מה שאתה מרגיש לנכון לעשות. תסמוך על עצמך. אני קוראת אותך כל הזמן, בשקיקה מוחלטת, וכל הזמן יש לי צורך לקפוץ מעבר למסך ולתת לך חיבוק ארוך ארוך, מהסוג הזה שמרגיע. אתה אבא נפלא. יש לך יכולת בלתי רגילה לתקשר. הנה, איתנו אתה מצליח ממש לא רע, נכון? שלך, תמיד. רויטל.

 

[הורים גאים וכואבים]

למבוכתו של nypx

ל-nypx היקר והרגיש, כולנו עדים בפורום לרגישות הרבה שלך, לאהבתך וגעגועיך לרעייתך, לרצונך להגיע לרבדים עמוקים יותר בקשר שלך עם ילדיך ולמבוכה כיצד לעשות זאת. מציעים לך לא לפחד ולא להרתע מחשיפת העובר עליך בפני ילדיך - החשיפה רק תגביר ותעודד את הקשר ביניכם ואת חשיפתם בפניך ובפני עצמם. ממילא על פי תיאורך הילדים מודעים למות אמם. ואין מנוס מפני המציאות המרה. הדרך הטבעית והאמיתית היא להישיר מבט מולה ולבחור בחיים תוך הזכרת האם בפני הילדים בכל הזדמנות ובמלוא העוצמה הרגשית - געגועים, כאב, צער, בכי ולצידם גם זכרונות טובים, והסתכלות משותפת בתמונות, וסיפורים עליה כדי שתשמר בתודעתם, ושפע חיוכים כי היא בטח היתה דמות מיוחדת במינה ומעוררת אהבה וחיבה. אוהבים ומחבקים אותך, ושנה טובה, בתיה ואהוד

 

[אחת מהצד]

אז.. אה.. מה יהיה.

ואיך יודעים מה נכון. ואיך "שומרים" עליהם הכי טוב.. ומה נכון להם. כל כך מורכב.. כל כך רגיש ועדין. איך בכלל אפשר להגיד פה משהו.. איך בכלל יודעים. וואלה אן.וואי מה ששמת פה. איך אתה קורא לזה? "בומים"? אתה אבא שלהם. איך שאתה מתנהג או מתייחס לאובדן.. זה הבית ספר שלהם. ואם אתה מפחד לדבר על אמא שלהם או מה יהיה כשהם יחשבו על אמא.. אז גם הם יפחדו. וכן.. כל דבר מזכיר. והגעגוע. והחיבוק שאיננו. והסרטים. והמקומות שהייתם. והריחות. והארועים. והאמהות של החברים.. זו המציאות שלהם. בטח שלדבר איתם על מה הם מרגישים. ולשתף בחלק מהצער שלך ובהרגשה של החוסר. בעיקר כי זה נותן להם לגיטימציה. מרשה להם להרגיש את כל המגוון של הרגשות. אבל רק בחלק.. ולאט לאט. וכל פעם לבדוק איך הם מעכלים.. אתה לא יכול כנראה להבין מה ילד קטן שאיבד אמא מרגיש.. ואיך הוא רואה את העולם. אפשר קצת לקרוא מה כתבו כאן ילדים כאלה. אבל.. תשאל אותם. אם אתה רוצה לדעת מה הם מרגישים ומה הם חושבים.. אז תשאל אותם. תזמין אותם לשוחח.. בלי לפחד מהתשובה. תקשיב. תהיה איתם. תקבל אותם. ואם אתה לא יודע מה לענות להם.. תחבק. כל הזמן תחבק אותם ותן להם להרגיש שאתה אוהב אותם. ושאתה נמצא שם בשבילם. זה הדבר הכי חשוב שאפשר לעשות.. לחבק אותם ולאהוב אותם ולתת להם להיות איך שהם.. בכל מצב. וגם עזרה מקצועית. כן. וביום האם.. וואלה לא יודעת. אני אחשוב על זה עוד קצת.. במצב יותר עירני.

מהצד..

 

[nypx]

אמרתי שאני לא יגיב ....

אבל את את לא הבנת אז אני יסביר לכל אלה שחושבים אולי כמוך מה נראה לך שאני לא מדבר? שאני מסתיר ? ממש לא על כל שאלה אני עונה ומחבק שעצוב להם ויודע גם מתי עצוב להם -הרי אי אפשר להסתיר ממני ולמה לשוחח על מה שהם מנסים להפנים ? למה לפגוע אם הם בוחרים לא להיפגע? אני לא חושב שאני זה שצריך לעודד אותם לדבר ובטח לא לתת להם את ההרגשה שאני לא חזק הם יודעים שאני לצידם תמיד שצריך אותי אני עוזב הכל והולך אליהם ולא משנה מה אני עושה הם תמיד העדיפות ואת זה הם יודעים, ואם הם מדברים על אימא ופה היינו עם אימא ושם ואימא עשתה ככה אני לא מטאטא מתחת לשטיח אני מעודד ותומך ונותן להם להוציא השאלה שלי היא מה מסתתר מאחורי כל הדברים האלו איך הם מרגישים שהם הולכים לחברים ואימא של החבר מנשקת את הילד שלה ושמדברים על אמהות איך הם משתלבים בשיחה ושהם רואים בסרט את הפרידות מאימהות איך הם מרגישים ועוד המון דברים ויותר קשים אני לא יכול לשאול ילד בן תשע איך הוא מרגיש עם זה אבל אם הוא בא עצבני הביתה או משהו בסגנון אני איתו אפילו בשקט אני איתו ואם הוא רוצה שמישהו יענה לו בלי לבכות ולתת לא את עובדות החיים אז יש מי שיגיד ושהם בחרו בי ללכת איתם לבית הקברות לבקר את אימא רק אני והם בלי אף אחד הרגשתי שאני בדרך הנכונה, ובחרו בי לא בגלל שאני אבא שלהם (גם)אלא בגלל שאני יכול לתת להם מה שהם רוצים=אני נותן להם גם רגשות שלי =וגם כתף חזקה ואני בוכה איתם שצריך אין לי בעיה אז אני לא חושב שאני זה שצריך לשאול ,השאלות אמורות לבוא מהם והם באות ,אבל לא כמו שאני רוצה ,אני רוצה שישאלו את כל השאלות שיש להם היום עכשיו הרגע , אבל כמה כאב יכולים ילדים קטנים להוציא? יש להם את מנגנוני ההגנה שלהם, אז אני חייב להיות סלע רגיש חצי סלע אבא=וחצי סלע אמא אבל בחצי סלע אבא יש סדקים של החיים וטוב שהם הדבק והפסיכולוגים מזמן אמרו לי :אנחנו רואים שאתה מגיע יותר טוב מאיתנו, אז אם אני כל כך טוב איך זה שאני מרגיש כל כך .........................................רע?

 

[מתוך עולמות שבורים]

אני חושבת ש...

אתה מרגיש רע, מהסיבה הפשוטה- שאתה לא מצליח להחזיר להם (ולעצמך) את אימא-רעיה. השכל מבין את זה. זהו היא הלכה, איננה. לא תחזור. הרגש ממאן. מדמיין. אולי בכל זאת?! אולי זה חלום?! אולי נתעורר ממנו?! גם שלוש שנים (כמעט) אחרי, עדיין קשה לי לקבל לגמרי את האובדן. ואני בטיפול פסיכולוגי, והייתי גם אז, והבנתי בשכל שהיא שם מתחת לאבן, אבל בכל זאת...יש איזו משאלה שהנה, היא תפתח את הדלת ותיכנס... לא יודעת אם משהו מזה דיבר אליך, אז אם לא, תתעלם...

 

[אחת מהצד]

../images/Emo24.gif עכשיו תורי לשתוק..

 

[liat1953]

../images/Emo24.gif../images/Emo42.gif

 

[רז 68]

אני אומר לך....

היי יקירי. אספר לך את מה שעובר בראשו של ילד ממרומי 27 שנות יתמותי. את אבי איבדתי כאשר הייתי בן 7 והוא היה בן 44 כאשר חטף התקף לב. אספר לך רק קוריוז קטן בקשר לכאב של ילד, את המילה "אבא" יכולתי להוציא מהפה רק שנה אחרי לידת ביתי הבכורה כאשר היא למדה לאמר את המילה אבא ונאלצתי לחזור אחריה. זכור לי יום אחד שחייבתי עצמי לחזור על מילה זו שוב ושוב עד שהשתחררתי ממועקה זו של אי היכולת לבטא את המילה שלא לדבר שגם את שמו הפרטי לא יכולתי להוציא מפי המון שנים. הסיבה שאני כאן בפורום צופה כבר כחודש הוא משום שלפני חודשיים איבדתי את חברי הטוב ביותר מזה 19 שנה , שנהרג בת.ד לאחר טעות של נהגו. בלכתו הותיר אחריו ילדה בת 7 ילד בן 4 ואישה בחודש תשיעי שלבינתיים ילדה בת מקסימה שלא יזכו לראות ולהנות האחת מהשנייה. לעניין יום האם , בתקופתי היה את השיר "אבא ארז מזוודה ותרמיל ,אבא ארז . ....וכו ..אבא אבא אל תלך , שיר עצוב על אבא שהולך למלחמה וכל פעם שהייתי שומע את זה הייתי אוטם את אוזניי ומתכנס בתוכי. זכורה לי עוד פעם כשהייתי כבר נער בוגד והלכתי לראות את הסרט של פינק פלויד החומה , יש שם קטע של ילד יתום מלחמה בא לגן השעשועים ויושב על נדנדה שלא מתנדנת כי אין מי שינדנדו ובנדנדה על יד מנדנד אבא את ילדו וכשהם פונים ללכת , נאחז היתום בידו של האב ומנסה "להצטרף"...למשפחה עד שהאב מנפנפו בעדינות. קטע חזק זה צרוב בי עד היום וגם עכשיו כאשר אני נזכר בו אני פשוט חנוק ! מה שיש לי לאמר לך יקירי שאין לך מה להרגיש רע , ואתה לא אשם שבמדינה מזוינת שבא כל יום מצטרפים למעגל יתומי מחלות , תאונות , צבא והשד יודע מה , ואין בית שאין בו שכול עדיין חוגגים יום כמו יום האם , ואף על שקוראים לו יום המשפחה אין זה מוריד כהוא זה מהכאב. בצד ההפוך זה שאין יום האב זה לא כ"כ משנה , מספיק רק לשיר עם ילדי הגן "שנה טובה לך אמא שנה טובה לך אבא. אז מקווה בשבילם ובשבילך שתהא חזק ותתגבר. "הכל תלוי בך חבר היה חזק אל תשבר אל תיתן לעצבות בך לפגוע היה חזק ותתגבר !!! ושלא נדע יותר צער. ולכל חברי הפורום דעו לכם כי במשך חודש צפיתי בכם יומיום וליבי ליבי עם כולכם.

 

[אחת מהצד]

שלום רז

וברוך הבא. רוצה לספר לך, שלפני כמה חודשים צפיתי בסרט הזה בבית, עם ילדי וחברה צעירה. פעם הייתי גרופי של הסרט, חושבת שראיתי אותו לפחות עשר פעמים. אז אני מתלהבת מהסרט מחדש ומתרגשת לקראת כל קטע ונהנת מהשירים. והבת שלי צוחקת עלי.. דור ה-MTV. ואז הגיע הקטע הזה.. והילדים קפאו. ורק אז ירד לי האסימון. הכוויה בנשמה. ואני לא חושבת שאני מצליחה להבין באמת את הכאב הזה. וקשה לתאר את הקריעה שלך כהורה, כשאתה מרגיש שכואב לילד שלך, כי הוא חושב על אבא שלו.. שאיננו. ואין לי מושג מה נכון ומה לא, בקשר לכאב של ילד.. חוץ מלחבק. אחת מהצד

 

[אחת מהצד]

שלום רז

וברוך הבא. רוצה לספר לך, שלפני כמה חודשים צפיתי בסרט הזה בבית, עם ילדי וחברה צעירה. פעם הייתי גרופי של הסרט, חושבת שראיתי אותו לפחות עשר פעמים. אז אני מתלהבת מהסרט מחדש ומתרגשת לקראת כל קטע ונהנת מהשירים. והבת שלי צוחקת עלי.. דור ה-MTV. ואז הגיע הקטע הזה.. והילדים קפאו. ורק אז ירד לי האסימון. הכוויה בנשמה. ואני לא חושבת שאני מצליחה להבין באמת את הכאב הזה. וקשה לתאר את הקריעה שלך כהורה, כשאתה מרגיש שכואב לילד שלך, כי הוא חושב על אבא שלו.. שאיננו. ואין לי מושג מה נכון ומה לא, בקשר לכאב של ילד.. חוץ מלחבק. אחת מהצד

 

[nypx]

שלום רז חיכיתי....

לתגובה הזאת ,לזה בדיוק חיכיתי, ועכשיו אני יודע שצדקתי והלוואי שילדיי ברגעים כאלו שאתה מתאר ירוצו אליי ויגידו לי : "אבא אני מתגעגע לאמא" ואז אוכל לחבק ולהרגיע ושלא ישמרו לעצמם בבטן ושאני יידע מחבק אותך על כל רגע של זכרון שנזכרת באביך ולא ידעת מה לעשות

ולך אחת מי אמר לך שתשתקי ,תדברי והרבה , טוב מצטער שהגבתי כל כך קצר מבטיח להמשיך פעם הבאה ולכולכם מעומק הלב אני אומר תודה תודה תודה

 

[אורי_ח]

שלום רז. כל אחד ודרכו "להתחבר"

לכאן אחרי חודש של צפייה מהצד... חוויית היתמות שמלווה אותך כבר 27 שנה מתוארת באופן כ"כ מרגש שזה ישר נכנס אל הלב. לי היה אב פיזית אך לא פונקציונלית. היה לי אח שהיה עבורי תחליף לאב. כשהוא נהרג כמו התייתמתי. אני מעז לשתף כאן באחת המחשבות הרעות שהיו לא פעם חולפות בשעתו במוחי. חשבתי: הלוואי ואבי היה מת ולא אחי. ממילא, הוא מעולם לא היה שם, כאשר נזקקתי לדמות אב/גבר או לאיזה סוג של תמיכה שלא יהיה. היום הוא באדמה לא רחוק מבנו הבכור, אבל החשבון שלי אתו עדיין פתוח. נשמע נורא?

 

[אחת מהצד]

ממש לא. ../images/Emo24.gif

 

[אורי_ח]

משיב לך ב ../images/Emo24.gif לילי.

שני טוב יקרה אחת.

 

[אני במבי]

נשמע מוכר.....ולא חביב בכלל

כי אבי שלי שמאריך ימים בבריאות מפליאה הוא מישהו שרק עכשיו אני מתחילה לגלות אצל עצמי רגשי חמלה כלפיו.... מאז שאני זוכרת את עצמי קינאתי בחברות ש"יש" להן אבא באמת כזה שאפשר לקבל ממנו חיבוק וגם לתת אחד כזה שיפרגן ויאהב אותי כזה שיהיה חבר של אמא כזה שלא צריך לפחוד ממנו כזה שלא צריך לחשוב על כל מילה שאומרים כדי שלא יכעס כזה שאני יכולה להיות חופשיה להיות אני עצמי במחיצתו כזה שלא חייבים ללכת כל הזמן על קצות האצבעות כי לא יודעים איך יגיב הפעם אבא שאפשר לאמר עליו בגאווה=הנה אבא שלי החמוד= אני לא יודעת מה זה אבא בכלל אוףףףף ואני רואה היום ילדות עם אבותיהן ומקנאה וצובט לי בלב וחברות שלי שיש ביניהן ובין אבותיהן יחסי קרבה אמיתיים,רואה ולא יודעת את הסוד הזה ....של מה זה אבא...... וכשהייתי ילדה ונערה ורציתי שהוא ייעלם מחיי אני נעלמתי במקום זה רחוק רחוק ושנאתי, כל כך שנאתי אותו והיום הוא עדיין פה חלש , פוחד , תלותי ומעורר חמלה...האבא המפחיד הזה..... ומזל, וגם תודה לאל שהוא עדיין חי ולא הלך לעולמו כשאני עדיין שונאת אותו וכשיגיע זמנו אולי אפילו אזיל דמעה..... נשמע נורא.....

 

[אורי_ח]

במבי יקרה,

הדבר הכי נפלא שיכול לקרות לך הוא, שתזכי לאיזו שלווה של פיוס אם אביך בטרם... אבל למדנו על בשרנו שמתיש אי אפשר להוציא חלב... וזה הולך ונעשה גרוע יותר ככל שהם מזדקנים, בדרך כלל. לכן הדבר השני הכי נפלא הוא שתזכי להתפייס עם עצמך... ושתלמדי לפצות את עצמך בחוויות מתקנות עם האיש שלך ועם הילדים שלך. זה יקרה אם וכאשר תדעי מבפנוכו שלך שאת אינך אשמה בכך שהוא היה כך וכך. ערב יום כיפור, אין משאלה יקרה מזו שאוכל לאחל לך, לי, לכולנו. אורי

 

[אני במבי]

תודה אורי

כמה אני שמחה שאני כבר לא כועסת ולא שונאת ולא רוצה להרחיק אלא די מקבלת את זה שזה מה שהוא היה יכול ותודה לאל שאני עושה הכל כדי להיות אחרת ו.... גמר חתימה טובה לכולנו בכל תחום... אני