..............

[אחת מהצד]

../images/Emo24.gif

או! סוף סוף כאב שאני מבינה.. אבל.. הממ.. זה משהו אחר לגמרי. תגידי.. כמה רחוק נעלמת? ואיזה יופי שהופעת לעצמך מחדש.. אה?! כן. אולי דמעה..

 

[לונה..]

nypx ../images/Emo24.gif

אני רוצה לחלוק איתך ועם הפורום כמה דברים מהחיים שלי.. אבדתי את אמי לפני שנתיים וחצי, קצת יותר.. לפני רגע היה לי כל כך הרבה מה לומר.. פתאום אני כבר לא יודעת.. אני יכולה לומר לך, מנקודת מבט של ילדה.. דבר עם הילדים שלך על מה שקורה.. על הרגשות שלך, אל תסתיר.. ואם אתה רוצה לדעת איך הם מרגישים, פשוט תשאל.. אצלי למשל.. אבא שלי אף פעם לא מדבר.. לא מזכיר.. לפעמים אני חושבת שאפילו לא מעניין אותו איך אני מרגישה ומה אני חושבת.. ולפני זמן מה, ביום הולדתה של אמי.. אמרתי לו, ככה פתאום "אתה יודע שהיום זה יום הולדת.." ואז הוא אמר "יום הולדת? של מי?" וכל כך כאב לי לשמוע את זה.. עניתי "מה של מי? של אמא..." ופתאום הוא קיבל פרצוף מוזר ואמר "אה.. של אמא.. נכון." וזה רק גרם לי לחשוב.. כאילו.. אני מאמינה שהוא לא שוכח אותה.. הבעיה היא שכאילו.. אולי הוא מדחיק.. אולי הוא מנסה להתכחש לעובדות.. למרות שגם בזה קצת קה לי להאמין... אם הוא היה רק מדבר איתי, שואל אותי.. אולי הייתי יכולה לעזור לו... אולי הוא היה יכול לעזור לי.. אבל זה לא קורה.. וזה באמת גורם למשקעים רבים בינינו, כמו שרויטל אמרה.. וביום האם, אין לך מושג כמה עצוב שאפילו לא מזכירים את השם שלה בבית.. אני חושבת שבמקום אבא שלי, הייתי מביאה זר פרחים הביתה, פותחת בשיחה על מה שהיה ועל מה שמתרחש עכשיו, בהווה, מעלה זכרונות.. אבל הוא מגיע הביתה, ולא אומר כלום.. ולפעמים אני מוצאת את עצמי באותו מצב של חוסר ידיעה, בדיוק כמו שלך, רק הפוך.. לסיכום: אל תפחד לדבר מהלב, תאמר את מה שאתה מרגיש, והם יתמודדו עם זה. אפילו שאולי הם ילדים קטנים, (אני מצטערת, אני לא מודעת לפרטים) ילדים תמיד מתמודדים, ויש להם נקודת מבט שונה, תמימה, וטובה יותר. זה מה שעוזר להם לשמוח. לחיות, למרות שקשה.. מחבקת אותך שוב

הלוואי שאבא שלי היה כמוך.. לפחות בעניין המחשבות בינו לבין עצמו. ותודה שכל פעם כשאני קוראת את ההודעות שלך, אתה גורם לי להבין דברים מנקודת מבט של אב. בהצלחה, מכל ה

 

[לונה..]

תיקון: קה=קשה

 

[שירה ב]

ספר מומלץ על שכול

גם אני התאלמנתי ונשארתי עם ילד בן 13 המגיב לאובדן בדרך כל כך שונה משלי ואולי לא בדרך שאני הייתי מצפה.חשוב שתדע ילדים מעבדים אבל בדרך שונה מהמבוגרים בהתאם לשלבי התפתחותם ובכל תחילת שלב חדש יש עיבוד מחדש של האבל בהתאם לשלב ההתפתחותי. אני קיבלתי מתנה ספר בו אני מעיינת מדי פעם על מנת לדעת שבני הולך בכיוון הנכון או יותר נכון הבריא.שם הספר: "בלעדיך"- השפעות אובדן על ילדים ונוער . מאת תמר גרנות . ניתן לרכוש בסטימצקי. יחד איתו קיבלתי ספר גם של תמר גרנות "אבדן" השפעותיו וההתמודדות איתו הנוגע יותר למבוגרים אך באופן עקיף יש לכך קשר על הילדים כמובן. בעיקרון ,כהורה למד להסתמך על האינטאיציה שלך אך כדאי מדי פעם גם לחזק אותה בחומר עיוני.חזק ואמץ בדרכך בהמשך!!