אין לי אישית ניסיון
אבל מכירה מישהו שעשה הסכם עם הבת שלו בגיל 4 שהיא מקבלת מוצץ רק כשהיא הולכת לישון. והם התעקשו. ברור שהיו קטעים קשים. זו גמילה לא קלה בכלל. והיא באמת עם מוצץ רק בלילה. מנגד, יש לי חברים שהחליטו שהם לא רבים עם הילד שלהם על זה. גם בגיל 5 הוא הסתובב כל היום עם מוצצים. בסוף זה בא ממנו כשהוא התחיל להבין שזה משהו של תינוקות והוא החשיב את עצמו כילד גדול ופשוט גמל את עצמו. מה שבטוח- אתם צריכים להחליט על משהו. כי לתת לה לבכות ולהתעצבן ובסוף להשבר זה הכי גרוע. ועוד דבר- "אחרי כמה ממתקים וארטיקים וכל דבר שיכול להעסיק לה את הפה ושהיא רצתה וקיבלה" זה להחליף התמכרות אחת באחרת. היא צריכה ללמוד להפסיק להעסיק את הפה. ממתקים וארטיקים משאירים אותה באותו מצב בדיוק וסתם יכולים להביא למצב שהילדה תצטרך כל הזמן ממתקים וארטיקים בשביל להרגע. אוכל זה אף פעם לא דרך טובה לגמול, לעודד, להעניש ילדים. בואי נצא מנקודת הנחה שאין לה שום בעיה בלסת או בשיניים שנגרמת בגלל המוצץ (כי מישהי כתבה בפורום חינוך לגיל הרך שאצלהם כבר נוצרה ממש בעיה). במקרה כזה את בהחלט יכולה לעשות גמילה איטית בשיתוף עם הילדה. להחליט למשל שמותר לה בלילה. להחליט שמותר לה לקבל אותו במשך היום למשל 3 פעמים ל-X דקות. אז לוקחים טיימר שמכוון תמיד ל-10 דקות. לוקחים 3 מוצצים נקיים בתוך כלי. כל פעם שהיא רוצה מוצץ, היא מוציאה אחד, מכוונים את הטיימר ויש לה 10 דקות. כשהן מסתיימות, המוצץ נעלם (עד מחר). כשהקערה ריקה- אין יותר מוצצים להיום. לחלופין אפשר להחליט כשכל פעם שהיא רוצה אותו היא מקבלת אותו ל-10 דקות. זה בתנאי שהיא לא מבקשת כל הזמן ובעצם אין פה גמילה. וכמובן, שאפשר לתת לזה לבוא ממנה. היא תגיע לגיל שבוא הלחץ החברתי יגרום לה להגמל מהמוצץ. היא תגלה שאצל ילדים זה נחשב לתינוקי ויהיה לה מניע פנימי להגמל ממנו. כרגע אין לה שום רצון או דחף. זה לגמרי רצון שלכם. ואפשר לבוא עם כוחות, אנרגיות, הרבה רעיונות לתעסוקה כדי שלא יהיה רגע משעמם ולהחליט שגומלים וזהו. אין מוצצים בבית ועכשיו מתמודדים עם זה. גם עם הרגעים הקשים, הבכי, העצבים. נראה לי שיש פה בעיקר רצון שלכם להעיף את המוצץ ובכלל לא רצון שלה וזה הופך את העניין לקשה יותר. גיל 4 לא מסמל שום מוכנות שהיא. הוא פשוט ציון דרך שאתם בחרתם. ויותר מזה, נראה לי בעיקר שיש פה מלחמת כוחות סביב המוצץ. אני, במקומכם, הייתי מוותרת לגמרי. יורדת מהנושא לכמה ימים. נותנת להכל להשכח. ואז מתחילה בגמילה איטית. למשל: אין מוצץ כשמשחקים, אין מוצץ בגינה, אין מוצץ כשרואים טלוויזיה. יש מוצץ כשהולכים לישון, יש מוצץ באזור ספציפי שבו מותר מוצץ (משהו כמו פינת פסק זמן, שבו היא יכולה להרגע זמן מוגבל עם המוצץ). אחרי תקופה כזו הייתי מנסה להוריד את השימוש במוצץ בשעות היום ושומרת רק ללילה.
