לא, התייחסתי לציטוט אחר ../images/Emo13.gif.
The reading of all good books is like a conversation with the finest people of past centuries.
יש משל מפורסם שמיוחס לבודהה, על מה שמכונה "חשיבת יתר". בכל ירח חדש, חיות היער התאספו למסיבת ריקודים באחת מקרחות היער שהיו בקרבת מקום. הירח האיר את אורו החיוור ושיווה לקרחת היער מראה מיוחד במינו. כל חיות היער רקדו ונהנו, אבל כולן הסכימו שהרקדן המוכשר ביותר מביניהן היה מרבה הרגליים. הגמישות והקואורדינציה שבה מרבה הרגליים הצליח להניע כל אחת מרגליו, ואת כולן ביחד, הייתה לא פחות מקסם טבע; ובאשר למרבה הרגליים, הדבר לא עלה לו במאמץ מיוחד, אלא היה מעין אינסטינקט שטבוע בו. מכל חיות היער, רק ההיפופוטם קינאה במרבה הרגליים, מכיוון שלא היה לה את החן הטבעי או קלות הרגליים שלו. יום אחד, עלה במוחה רעיון מבריק כיצד לחבל בכשרונו של מרבה הרגליים. היא נגשה אליו בביישנות מזויפת ועם פנים מחויכות ובקשה לשאול אותו שאלה, שכן הוא הרקדן הטוב ביותר בכל היער, ואילו היא – הגרועה ביותר. מרבה הרגליים הסכים וההיפו שאלה: "אני רק רוצה לדעת, כשאתה רוקד, האם אתה מזיז את רגל מספר 231 לפני רגל מספר 123 או את רגל 237 לפני רגל 214? באופן כללי, איזו רגל אתה מזיז לפני איזו רגל אחרת?" מרבה הרגליים ישב וחשב, וניסה לשחזר את צעדי הריקוד שלו, אך גילה, להפתעתו, שהוא לא מצליח לרקוד. כך, מרבה הרגליים יושב וחושב איזו רגל הוא מזיז לפני איזו רגל אחרת, ולא מצליח, חרף כל נסיונותיו, לשוב ולרקוד. זה סיפור מאוד ידוע, כפי שאמרתי, אבל חשבתי שליתר בטחון אני אכתוב אותו כאן, לפחות לטובת האנשים שלא רוצים ללכת ולחפש אותו. האם זה דומה למה שהתכוונת אליו? באשר לציטוט, אני אשמח לנסות ולהיות ה"מצטט האורח" בשבוע הבא, אבל אני מקווה שאצליח לתת ציטוט מעניין מספיק—כי הציטוטים שלך תמיד מצליחים לעורר דיון, וזה מצביע על כמה הם מוצלחים
.