../images/Emo63.gif פינת הציטוט
יוג'ין ויגנר (Eugene Wigner) היה פיסיקאי תיאורטי ומתימטיקאי, חתן פרס נובל בפיסיקה. מספרים שהוא ביקר בארץ (כי הוא היה יהודי), ובילה כאן איזו תקופה קצרה. לאחד ממורי הנערצים יצא לשמוע ממנו את הציטוט הבא: "פעם חשבתי שכל מה שכתוב בספרים זה נכון, עד שאני עצמי כתבתי ספר." והמשפט הזה נחקק עמוק בזיכרוני, כי יש בו כ"כ הרבה פנים. מצד אחד, הוא מדבר על כך שאנחנו נוטים להתייחס ביראה רבה יותר למעשים ואמירות של אחרים, מאשר לאלה של עצמנו. (יש אנשים שאצלם זה הפוך
. יש כאן גם איזו התפכחות מקדושת המילה הכתובה: כשאנחנו ילדים, ואנחנו קוראים ספר, אנחנו מקבלים את כל הכתוב שם כנכון, ואם זה סותר משהו מתפישתנו, סימן שאנחנו צריכים לעדכן אותה. כשאנחנו מתבגרים, אנחנו נעשים ביקורתיים, ומבינים שאם משהו כתוב בספר, זה שם פשוט כי מישהו כתב את זה. והקיצוניות של זה היא שלאנשים זקנים ממש ממש קשה להיות פתוחים לרעיונות חדשים. ואפשר לדעתי למצוא במשפט הזה עוד הרבה. ובא לי לספר על עוד ציטוט, סתם כי הוא מצחיק מאוד. כשחייתי בארה"ב הוזמנתי לארוחת חג שבועות. אחד הנוחכים היה רופא. הוא התעניין מאוד בתחום העיסוק שלי, ומצאתי את עצמי מסביר לו ולבנו באריכות רבה על תחום עיסוקי. אח"כ היא סיפר לי על עיסוקו. הוא פתח במשפט: "אני מתמחה בכליות. הידעת שהכיליה היא האיבר השני הכי מורכב בגוף האדם - אצל רוב האנשים כמובן? "
יוג'ין ויגנר (Eugene Wigner) היה פיסיקאי תיאורטי ומתימטיקאי, חתן פרס נובל בפיסיקה. מספרים שהוא ביקר בארץ (כי הוא היה יהודי), ובילה כאן איזו תקופה קצרה. לאחד ממורי הנערצים יצא לשמוע ממנו את הציטוט הבא: "פעם חשבתי שכל מה שכתוב בספרים זה נכון, עד שאני עצמי כתבתי ספר." והמשפט הזה נחקק עמוק בזיכרוני, כי יש בו כ"כ הרבה פנים. מצד אחד, הוא מדבר על כך שאנחנו נוטים להתייחס ביראה רבה יותר למעשים ואמירות של אחרים, מאשר לאלה של עצמנו. (יש אנשים שאצלם זה הפוך