באותו עניין,
אדם ברוך כתב על כך ב"שישי": ============================ להרוס את גוש קטיף? (דילמה) להרוס, עם הפינוי, את כל הבתים בגוש קטיף? להשאיר שם אדמה חרוכה? או, להשאיר את הכל כפי שהוא, בנוי לתפארת? - להשאיר את גוש קטיף כפי שהוא. מדוע? בשביל להוכיח גדלות נפשית. להוכיח למי? בראש ובראשונה לעצמנו. ומה הגדולה הנפשית בזה? הרס הבתים הינו תגובה ראשונית, מיואשת, נקמנית, ואמנם זו תגובה בסיסית מובנת, אבל נתעלה על עצמנו בתקווה שגוש קטיף ימשיך להיות מקום של חיים באשר הם חיים. ותהיה זו מחווה לשלום, למרות הכל. אפילו זו רק מחווה פנימית, לעצמנו. ומה נרוויח מההרס נוסח ימית? רק רווח מדומה, ארכאי, קמעונאי, מיידי, שאחריו ישתררו מועקה מעצם ההרס, כאב, בלבול, ואחריהם הדחקה ארוכה. ====================================