../images/Emo63.gif בוקר אחד ..
היא אישה ילדה שמתעוררת לה בכל בוקר ליום חדש צובעת ריסים בקפידה ..מייק אפ לטשטש את הקמט הקטן במצחה אמא פעם אמרה לה שאנשים שחושבים הרבה מתקמט להם יותר שמה שפתון אדמדם תוחמת שפתיים בעיפרון בקו עדין צובעת עפעפיים בצבעי פסטל רכים כמו עננים מביטה לה בדמותה נשקפת בראי מחייכת לעצמה ,היא מוכנה למשחק החיים עטתה על פניה מסיכה מרגישה לה כמו שחקנית מציתה סיגריה עוד דקה הדלת תסגר מאחוריה את עצמה את תשאיר בביתה כל שתיקח עימה זו המסיכה פסיעה אחת והיא ברחבת המשחק הכי גדולה בעולם למולה חולפים במהירות אנשים נשים חיילים במדים כולם ממהרים אצים רצים לבוקר של משחקים היא מביטה בהם ואינה מאיצה את הילוכה או מחישה צעדים אין דבר להחמיץ בסוף הרחוב כולם נעצרים נעמדים מאיטים מעולם לא השתתפה במירוץ ולא התעניינה בקו הסיום ילדה אישה בעולם של רצים בכל בוקר למולה חולפים אוטובוסים היא לא תרוץ אחר אחד מהם אין מה למהר תמיד יבוא אחר עוד דקה או שתיים אין טעם להאיץ מתיישבת לה ספסל עץ ישן מציתה סגריה שניה היא שקועה בעולמה זה שהותירה לה מעבר לדלת הנעולה ,את עצמה עננים חולפים בשמים כחולים מתענגת על קרן שמש חמימה בטוחה שהיא חלק מהמשחק משכנעת את עצמה שטוב לה כך בוקר אחד מתעוררת לה אותה אישה ילדה ומבינה שיש אוטובוס אחד שהחמיצה את עצמה ואת החיים העמוקים שבתוכה אחר לא יבוא ואין קו מאסף יש רק קו מהיר וישיר לא עלית עליו נותרת מאחור עם מסיכה ותחושת החמצה בוקר אחד היא תתעורר תמחה דמעה ומסיכה ותהיה היא - עצמה בוקר אחד היא תעלה על הקו המהיר של החיים תשאיר מאחור את ההחמצה ואת השחקנים על ספסל עץ ישן נותר מכתב מיותם של אישה ילדה
היא אישה ילדה שמתעוררת לה בכל בוקר ליום חדש צובעת ריסים בקפידה ..מייק אפ לטשטש את הקמט הקטן במצחה אמא פעם אמרה לה שאנשים שחושבים הרבה מתקמט להם יותר שמה שפתון אדמדם תוחמת שפתיים בעיפרון בקו עדין צובעת עפעפיים בצבעי פסטל רכים כמו עננים מביטה לה בדמותה נשקפת בראי מחייכת לעצמה ,היא מוכנה למשחק החיים עטתה על פניה מסיכה מרגישה לה כמו שחקנית מציתה סיגריה עוד דקה הדלת תסגר מאחוריה את עצמה את תשאיר בביתה כל שתיקח עימה זו המסיכה פסיעה אחת והיא ברחבת המשחק הכי גדולה בעולם למולה חולפים במהירות אנשים נשים חיילים במדים כולם ממהרים אצים רצים לבוקר של משחקים היא מביטה בהם ואינה מאיצה את הילוכה או מחישה צעדים אין דבר להחמיץ בסוף הרחוב כולם נעצרים נעמדים מאיטים מעולם לא השתתפה במירוץ ולא התעניינה בקו הסיום ילדה אישה בעולם של רצים בכל בוקר למולה חולפים אוטובוסים היא לא תרוץ אחר אחד מהם אין מה למהר תמיד יבוא אחר עוד דקה או שתיים אין טעם להאיץ מתיישבת לה ספסל עץ ישן מציתה סגריה שניה היא שקועה בעולמה זה שהותירה לה מעבר לדלת הנעולה ,את עצמה עננים חולפים בשמים כחולים מתענגת על קרן שמש חמימה בטוחה שהיא חלק מהמשחק משכנעת את עצמה שטוב לה כך בוקר אחד מתעוררת לה אותה אישה ילדה ומבינה שיש אוטובוס אחד שהחמיצה את עצמה ואת החיים העמוקים שבתוכה אחר לא יבוא ואין קו מאסף יש רק קו מהיר וישיר לא עלית עליו נותרת מאחור עם מסיכה ותחושת החמצה בוקר אחד היא תתעורר תמחה דמעה ומסיכה ותהיה היא - עצמה בוקר אחד היא תעלה על הקו המהיר של החיים תשאיר מאחור את ההחמצה ואת השחקנים על ספסל עץ ישן נותר מכתב מיותם של אישה ילדה
