סקר חדש

[gerson1]

ידידי זאק ומאירסון

א. לשם שינוי אני מסכים(גם לנושא התחיקה ולגבי נלסון-וכידוע גם אני ביקרתי במחוזותיו).. ב. הנקודה העיקרית היא הרי החלפת מידע. ג. דווקא ברמת הכלי הקטן צריך שכל אחד יהיה מודע לתפקידו, לא ינטוש את עמדתו ולא אחת, בעיקר בהתנהלות מול הרציפים וכלים אחרים הבלגן הוא אם כל חטאת. אני עדיין בדעה שבשייט כאשר כל אחד מודע לתפקידו ומאומן לפעול כצוות התוצאות מדברות בעד עצמן. בשייט תחרותי וoff shore החשיבות של הדיוק, של התזמון, הדיווח הנכון והמקצוענות בתפקיד מביאים לידי הצלחה- הסיפוק מושג לא רק מהשקיעה המדהימה אלא גם מהחידוד מול הרוח, אחיזת ההגא הנכונה, הפניית ומתיחת המפרש ושפתותיו, ההטיה המדויקת וזה המוליד בסופו של דבר את אחוות הצוות-הידיעה שכל אחד נכון במקומו וחלק מהכלל. לגבי האישיות של אנשי הצוות מעדיף להשאיר לתחום עיסוק אחר. לגבי הטיפול באנשי הצוות ברמת העניין בהם ובבעיותיהם האישיות, השאיפה לשקט הנפשי, הפנאי וההתמקדות באופק אין לי ספק שחשוב אך כצעד הבא.

 

[zina71955]

גרשון ידידי, כל שכתבתי לעיל אינו

סותר את מה שכתבת כאן. אלא שיוצא הפועל מדבריך הקודמים במשתמע הוא מעין דמות של קברניט/סקיפר עריץ ושטלתן שכל הסר למשמעתו בל יפצה פה ואין כל מקום לדיון. ולא כך הוא. אלא שגם הפוצה פה צריך לעשות זאת בנימוס ענייני ואתיקה מקצועית, אחרת יש להעמידו במקומו. ד"ש מערן.

 

[ראובן זאק]

גרשון זה לא עונה לאתגר

אני ציינתי מצב שקורה לכל סקיפר מדי פעם במיקרים מסוימים שלמרות כל הכנותיו היסודיות ותדריכיו התאום ההבנה או היחסים בין הצוות ב"מיקרו- קוסמוס" הקטן כמו יכטה בלב ים "עלו על שירטון" למרות כל הכנותיו או מסיבות כלשהן. האתגר. איך צריך לנהוג הסקיפר במיגוון מיקרים שחברי הפורום נתקלו בהם באופן אישי. אני יכול לתת דוגמא אישית: פעם על ספינת תלמידים (באחת ההפלגות הראשונות שלה לחו"ל) צירפתי סגן מנוסה שהפליג איתי כבר בהפלגה לאורך חופי ישראל. במהלך ההפלגה גיליתי במקרים החורגים מהשיגרה (לא חסר כאלו בים) אי אפשר לסמוך עליו. מצאתי כל מיני שיטות להשגיח עליו מבלי שישים לב לכך ובלי לפגוע במעמדו. גם כשהיגענו לארל אחרי מספר ימים לא טרחתי לעדכן אותו על דעתי, ראיתי בכך מעשה לא רלוונתי. תגובתי היתה שלא ציוותי אותו יותר לשום הפלגה. איני יודע אם עד היום (כבר לא ראיתיו שנים) הוא יודע על כך.

 

[Alex33]

כן, יכולת פעולה מאופקת שאינה פוגעת

באחרים ועוקפת הווצרות משברים בלתי הכרחיים בזמן ההפלגה,זה יתרון שבא עם הנסיון,והגיל, אבל לא פחות מזה גם סגנון ואופי מתאים...

 

[אדם99]

תפקידו של הסקיפר

קראתי בענין את השרשור ומצא חן בעיני המשפט "אחרי 10 ימים עדין אפשר היה לחשוב בטעות שאני הטבח או איזה פקיד". למען הצלחתה של ההפלגה תפקידו של הסקיפר הוא לגרום לדברים לקרות בצורה הרגועה וזורמת ביותר, זה מתחיל בבחירת אנשי הצוות (ומנסיוני תמיד יש "חתול שחור" בכל צוות) מתן דוגמה אישית כדי שהצוות יבין שאין צורך לסדר תור או לחכות להוראה בכל דבר (אתה רוצה לשתות קפה? תכין לעצמך ותשאל מי עוד רוצה). התיעצות עם הצוות בנושאים שאינם בטיחותיים כגון האם אתם מעדיפים להמשיך לנמל זה או זה וקבלת החלטה על פי העדפת הרוב. גם מתן הוראות שלא במצב חירום רצוי שיעשה בשקט, ברוח טובה ואפילו בהומור. מנסיוני רק סקיפר טירון או לא בטוח בעצמו יעיף פקודות על ימין ושמאל ויצפה למילוי מיידי וצייתני של פקודותיו (בעיקר כדי לחזק את בטחונו העצמי הרופף).

 

[soso_sami]

כנראה שאני עם הכי פחות ניסיון

לפחות ביחס לכותבים בשרשור הזה אבל הניסיון המוגבל שלי הראה כמה וכמה דברים מעניינים ובעיקר שאין ממש חוקים. אני לא ממש משוכנע שהתיחסות לסקיפר של יכטה גם אם ב- 60 רגל זהה להתייחסות לרב חובל של אוניה. בכל זאת ישנם הבדלים רבים ושונים. כל שאני יודע להגיד הוא שמסיוני למדתי להכין את הצוות לגבי כמה נושאים ואני מקפיד ועושה זאת בכל הפלגה ארוכה כשישנם אנשי צוות חדשים או כאלה שלא הפליגו איתי הרבה זמן. ההכנה תלויה כמובן בהרכב הצוות, המשימות המיועדות עבורנו, משך ההפלגה, סביבת ההפלגה ומהות ההפלגה. אין דין צ'ארטר ביון או טורקיה כדין הפלגת "דילברי" ואין שתי אלו כדין הפלגת חצייה וכו'. אציג כדוגמא הפלגת "דילברי" באזור הקריביים. הפלגה של עשרה ימים עד שבועיים כתלות במזג האויר. הצוות מורכב מסקיפר, סגן שנסיונו עשיר, זוג צעירים המפליגים הפלגות שבת בד"כ. בתדרוך הקפדתי לספר על מורכבות ההפלגה ועל הצפוי לנו. בנוסף נתתי דגש על הצורך במרחב הנדרש לכל אחד מאיתנו בשלב אחר ובזמן אחר של ההפלגה. נקודת המשבר כפי שאיתרתי אותה במהלך שנותי בים היא בדרך כלל בין היום השביעי לעשירי עבור כל אחד במועד אחר. בנקודת המשבר הזו אנחנו הופכים רגזנים וחסרי סבלנות. היא קוראת כמעט לכל אחד מאיתנו והמודעות לה (האישית והסביבתית) מקטינה את הבעיה באופן דרסטי. למרות הביקורת שהועלתה כאן חילקתי תורנויות וסבבי מטלות. כל אחד נדרש לבשל ארוחה אחת בתורו וכנ"ל שטיפת הכלים וניקיון המטבח. כמובן שאם מישהו התנדב לעשות המטלה במקום מישהו אחר הוא בורך על כך אבל לא היה מצב שלאף אחד לא בא להכין אוכל אז לא אוכלים. בכל יום היה תורן וזה כלל גם את הסקיפר. נקבעו גם שעות של "חברותא" שכללו בדיחות, הווי או סתם ישיבה בטלה בשתיקה עם ספל תה ועוגיות. כל האמור לעיל לא גרע מכך שבכל פעם שמישהו (בעיקר אלה המרגישים טוב בים) הכין לעצמו משהו לאכול הוא הציע גם לאחרים והעניינים זרמו על מי מנוחות וכשכבר הייתה התפרצות של אחד מאנשי הצוות כולם כבר היו מוכנים לה והיא חלפה כלא הייתה. אני מאוד מסכים שהגיל, הניסיון, הבגרות, הנינוחות והשלווה של הסקיפר הם גורם דומיננטי כמו גם אלו של הצוות שאיתו ואם כולם החליטו להצטרף להפלגה להינות.... בסופו של דבר הם יהנו.

 

[gerson1]

רק יצאתי לים ו..

למעשה כנראה כולם צודקים ואופיו של הקברניט והתנהלותו הם הקובעים את ההפלגה ואת מוכנות הצוות לעיתים, לשים את נפשם בכפו. אני אגב עדיין עומד על דעתי (למעט בעניין קרב טרפלגר) ואחריות כידוע אינה מתחלקת, להתיעץ אפשר, ליידע ודאי אך ההחלטה, בסופו של דבר, הנה על כתפי האחד.