כאב ואהבה זו התקווה (ארוך ואוהב)
יובל קראתי את הדברים שלך ארבע פעמים וכל פעם גיליתי משהו חדש, תחושה חדשה שעוררת בי מחשבה חדשה עצב פגוע חדש. אז ככה בוא נתחיל במה שאני חושבת שהבנתי מדבריך-(לגבי המועצה) אתה אומר שחוסר ההשקעה בדואר זה בעצם חוסר השקעה בקשר אישי שעל זה מתבססת קהילה, שעל זה מתבססת תנועת נוער בעצם...אני חושבת שיתכן ויש צדק בדברים שלך ואכן יש משהו נהדר כשאתה מקבל מכתב , מרגיש שחשבו עליך ומתייחס לעניין בכובד ראש. ועם זאת לדעתי מה שיותר חזק זה
טלפון אישי (של למשל חברי מזכירות צעירה, חברי הסניפים השונים) כמו ששנה שעברה ניסינו להתחיל לעשות כי אז זו לא רק תחושה ערטילאית של "תנועה" שחושבת עליך אלא יש קול מאחורי מי שחושב עלי
. ועוד דבר, זוכר את יובל בחווי"ה? זה ה"חמוד" (ותמיד ישאר כך! מתה עליך) שרצה לדעת איך יוכל לתרום לתנועה (שנתנה לו להגשים את העקרונות שלו בצורה מעוררת התפעמות) , לקהילת הנוער שלו שנתנה לו כלכך הרבה? הינה שים לב הוא גדל
והחכים וראה כי בלי מיסגרת זה ממש ממש קשה
, איך היום יום בא עליך ואתה מרגיש שהוא מעצב אותך ואתה לא אותו. מהי אותה מחוייבות לתנועת נוער?
מחוייבות לקבוצת אנשים שמאמינים באותו רעיון ובעצם לוחמים כדי לשחות נגד הזרם. זה נכון , תנועות נוער רבות בעצם מסתיימות בהדרכה, זה השיא , זו הכוונה ומשם אין חזרה, אבל אנחנו רצינו להיות משהו אחר
, ליצור מסגרות שיתנו לחברים תחושה שיש עוד חלק בתיקון עולם שהוא לא רק הדרכה.
שזוהי תנועת חיים שלא מסתיימת בגיל מסויים.
חברים אני עדיין רואה בנוער תל"ם את השותפיים הראשוניים שלי לקהילה ולתיקון עולם. אבל
זה קשה! קשה לעבוד לבד, קשה לשחות נגד הזרם של עצמך, קשה ללחום
על מה שאנחנו רוצים וקשה מאוד להשיג, התנועה לא יכולה לתת מעבר למסגרות שמישהו צריך למלות אותן - ואיפה הממלאים?
בלי אנשים אין מסגרת, חברים מי שמדריך צריך לשאול את עצמו מתוקף איזו זכות אני מדריך לקהילה שאני לא שותף אמיתי ומחוייב בה? מועצה חינוכית היא אחת הפרקטיקות - אחת המסגרות שנותנות לאנשים לממש את העקרונות שבתוכה אבל אם אנשים לא יהיו גם המסגרת לא תהיה. כיצד תוכל התנועה לספק מספיק רצון כדי שזה יתממש? מסגרת חיצונית לא
יכולה להעניק לך רצון, זה צריך לבוא מתוך האדם
, או כמו שאמר
מיכאל ליבני כבר הרבה לפני, תנועה קמה רק ממקום שבו מרגיש היחיד (ואיתו קבוצה של אנשים) מצוקה
עד לכדי כך שהוא רוצה ומוכן לשנות לתקן כדי שיהפוך משהו להיות טוב יותר
. מועצה חינוכית, צוות נושא שנתי, מזכירות צעירה, צוות עיתון, צוות גמ"ח , צוות מדיניות ציבורית, הדרכה, חוברות הדרכה, צוות סידור , חברות בשכב"ג... עוד כמה מסגרות צריך שהתנועה תקים כדי שתרגיש שיש לך את הרצון להשקיע בהן?
המסגרות למימוש הערכים נמצאות כבר פה
אבל איפה המממשים? - מתקשים? מתלבטים? ניסחפים בזרם? לא רוצים יותר לממש? חושבים שאין מצוקות אמיתיות להילחם בהן? רוצים מסגרות אחרות? מוצאים מצוקות אחרות? ואז יש כאלו שמגיעים לשנה שלמה של מסגרת שהתנועה עצמה יצרה ופתאום רואים איך זה קל לעשות את כל מה שהתחנכת עליו והרצון חוזר אליך להגשים את הערכים והעקרונות עליהם התחנכתם. ומה ההבדל? אז הינה אני אסביר בשנת שירות, "מכינה" זוהי קהילה מחוייבת מטרה , היום יום מוכרז מלכתחילה לשם מטרות אלו ופתאום אתה לא שוחה נגד הזרם העקרונות שלך הם הם הזרם, ושוב זה קל, תומך... ואני שואלת: כיצד נוכל להביא את הקהילה הזו כמו שהיתה פעם בקיבוץ, בשנת השירות והיום במכינה אל תוך קהילתנו הארצית היומיומית , התיכונית הקשה ולא רק באיי האידיאל כמו חווי"ה. כתבתי בהתחלה שהכאב והאהבה שאיתה חתמת היא היא התיקווה כי כאב ואבה זוהי בידיוק המחוייבות והמצוקה שיכולה להוביל לשינוי גם בתוכנו וכך גם בעולם.
אוהבת תמיד (כבר ארזתי תיק למועצה- אחת החוויות הכי משמעותיות לדידי...) רינת
או לחילופין - למה ביטלתם את השתתפותכם
