וואו. ../images/Emo58.gif
אין לכם מושג כמה זמן לא כתבתי בפורום הזה. התגעגעתי. אין לי עם מי לדבר על הפרק, אז אני מניחה שזה המקום. בכלמקרה, הכל התחיל בשיר פתיחה. כל העונה לא היה שיר פתיחה והפרק התחיל עם ג'יימי וגאווין יחדיו שרים אותו - התחלה מושלמת. זה עשה לי צמרמורת וכמעט בכיתי, ואני ידועה כמי שאוהבת לבכות. השיר פתיחה רק עושה את הסדרה יותר עצמתית, עכשיו סיימתי לצפות בו פעם שנייה עם הרצות של קטעים שנראו לי ארוכים מדי. אתמול כשצפיתי בפרק הייתה סצנה מסויימת שאחריה היה רגע של הפסקה, וממש פחדתי שהפרק הסתיים וממש שמחתי שהוא לא. סיימתי את הצפייה אתמול בפה פעור, אחרי הקטע שדן נדרס. זה היה לי לא צפוי. ועם כל זה שאני שונאת אותו, ממש ריחמתי עליו באותו רגע, בעיקר אחרי הסצינה עם הכרית שבתחילתה רציתי לצעוק לו שלא יעשה את זה ואחרי זה ממש רווח לי שהוא יצא טוב פעם בחייו בעלובים. השיר של היילי מקסים. ברוק ממש מדהימה אותי בשינוי שהיא עברה מתחילת הסדרה. ובסצנה שבה לוקאס בא לדבר עם פייטון פתאום חשבתי עליה כמעודדת וזה היה מוזר. אני לא אוהבת את לינדזי, ואני ממש מקווה שלא לה לוקאס הציע להתחתן, אבל ההשערות שלי הן אחרות. אני מאמינה שברוק קיבלה טלפון על ההגעה של אנג'י, או טלפון מהרופא של אנג'י, שפשוט חייב להציע לה לצאת. ושפייטון קיבלה טלפון מהבחור שהכיר את אלי, שאני מקווה שהוא אביה הביולוגי. כמובן שאלה רק השערות. אני ממש אוהבת את ניילי. כתמיד. ואני אוהבת את מאות', הוא יצא שפיץ על. חוצמזה, אני צריכה לציין שוב שגאווין דיגרו מושלם לחלוטין וסצנת הפתיחה הייתה מדהימה והפכה את הפרק לעוד יותר עוצמתי מבחינתי. אין סדרה שאני אוהבת יותר. לא יכולה לחכות לעונה הבאה כבר.