6X07 ../images/Emo58.gif
אח, איזה פרק מצויין! פעם בכמה זמן מגיע פרק שגורם להעריך מחדש את הסדרה המצויינת הזאת ומוכיח שעדיין אין עייפות חומר והסדרה לא נמרחת כמו הרבה סדרות שמגיעות לעונתן השישית. מה עושה את הפרק הזה מצויין? הכתיבה המצויינת שנעה על הגבול הדק שבין קומדיה מתוקה לדרמה קורעת לב, המשחק המצויין של כל השחקנים שמסוגלים לשחק אהבה מהולה בעצב ובמבוכה והסיפור המצויין שמושך אותך לתוכו לחלוטין. ולפרק עצמו, נראה לי שגם לורלי וגם רורי קיוו לשבירת קרח במסיבה הזאת ובסופו של דבר הבינו שזה לא יקרה. שום דבר לא יכול לקרות במסיבה שנכפתה על שתיהן, הרי הן תכננו דבר הרבה יותר משמעותי ליום הולדת הזה ושום דבר לא משתווה לתוכניות שנעשו לפני הרבה זמן ועוררו ציפיות גדולות כל כך. שתיהן היו מעדיפות להיות באטלנטיק סיטי ולא במסיבה הזאת, אך לאף אחת לא היה אומץ להגיד את זה בקול (ושוב המשחק המצויין מראה את זה). שבירת הקרח תגיע ובד"כ היא מגיעה ממקום לא צפוי ולא ממסיבה צלופנית כזאת. ריצ'ארד יצא מההכחשה שהוא היה שרוי בה כל כך הרבה זמן ומבין שהציפיות הגדולות שלו מרורי עלולות להעלם ואפשר להבין את האכזבה שלו. ולסיום, מדליין אולברייט אמרה פעם אצל ג'יי לנו שהיא מעריצה של הסדרה אז נראה לי שהיא הסכימה להשתתף בשמחה.