27/07/07 - 03:17

[s o f 1]

הגזמת

 

[Bakura]

../images/Emo96.gif לא, קוראים לזה "דעה".

 

[Emma Oo]

../images/Emo45.gif

 

[Mr Sinister]

../images/Emo58.gifכי

השרביט לא הופך את האדם לבלתי מנוצח, למרות מה שוולדמורט חשב. השרביט הזה חזק מאוד, אבל עדיין צריך כישורים מסויימים כדי להשתמש בו, וכשבא קוסם יותר טוב/חזק/מאגניב כמו דמבלדור, הוא הצליח לנצח את גרינדלווד, למרות שהיה לו את השרביט הבכיר[וזה לא אומר שגרינדלווד בעצמו לא קוסם חזק, כי הוא מתואר כמינימום וולדמורט, רק שדמבלדור יותר טוב ממנו]

 

[אנה92]

סיכום יפה!

 

[Hinamori]

או שלא. ס.ס

היו מספיק חורים בספר. באמת. O_ס

 

[LiRs Lullaby]

אין לך לב ../images/Emo58.gif

זוהי רשימת המתים היחידה?

מה עם הדוויג ודובי? להם לא מגיע להיות מוזכרים? שני יצורים חפים מפשע...

*בכיר השרביטים

 

[af90mor]

העיקר...../images/Emo58.gif

שגם זנב תולע מת...! הרגה את כול הרביעייה,חבל עליהם

המוות של לופין היה מיותר! גם של סיריוס דרך אגב,למרות שמנסים להסביר לי שזה נותן להארי מוטיביציה להמשיך...!

 

[noosh]

זה הרגיז אותי דווקא (../images/Emo58.gif)

הסוף הזה. לא יודעת, אחרי הפרק שהארי "מקריב את עצמו" (נשמע לי קצת מוזר לכתוב את זה), ואז הגיע הפרק הכי קיטשי ומעצבן בעולם, עם דמבלדור, והוא ממש הרס לי הכל. כן, הקרב השני עם וולדמורט היה יפה, ואולי הייתי נהנית מזה יותר אם הפרק עם דמבלדור לא היה שם, או המידע היה מגיע אלינו בצורה אחרת. זה פשוט היה כזה... מישהי מהעבודה שלי אמרה לי שהיא לא אהבה את הסוף כי הוא היה כתוב כמו לילדים פתאום. והבנתי למה היא מתכוונת, זה פתאום הרגיש לי ככה, ילדותי וקיטשי ולעוס, וזה הפריע לי. זה היה כ"כ הרבה יותר חזק בלי זה. ומצד שני, עדיין אהבתי את הקרב הזה עם וולדמורט, כי הוא היה טוב. ואני ממש הייתי מוותרת על הפרק האחרון, או לפחות כותבת אותו אחרת.

 

[שוקוהולית]

../images/Emo45.gif לחלוטין ../images/Emo58.gif

הפרק של תחנת הרכבת עוד איכשהו היה בסדר, אבל הסיום המטופש הזה של ה-19 שנים מאוחר יותר הרגיש לי ממש מיותר, כמו כתוביות בסיום של סרט של 'כעבור ככה וככה שנים זה היה שם וההוא היה פה' רק בצורה קיטשית ומוגזמת לחלוטין. הסיום של הפרק לפניו יכול היה להוות יפה מאוד את הסיום של הספר, לדעתי, וחמשת [?] העמודים האחרונים היו מיותרים לחלוטין והרסו את הסיום הדי חזק. לא יודעת, בסופו של דבר די אהבתי את הספר, אבל משהו בו היה דרמטי מדי. [ואיכשהו אני מוצאת את עצמי מגיבה לך שוב

]

 

[trigotrigo]

דווקא הקטע היה הכרחי ../images/Emo58.gif

בשביל לנקות את סנייפ מאשמה, בסופו של דבר..

 

[שוקוהולית]

אבל ../images/Emo58.gif

סנייפ כבר נוקה מאשמה בנאום שהארי דפק לוולדמורט בקרב הסופי.

 

[trigotrigo]

אבל לא לגמרי, לדעתי..

 

[שוקוהולית]

יכול להיות, אבל בכל אופן זה היה פלצני.

 

[Looking4CoolName]

אבל הבנת את הפואנטה? ../images/Emo58.gif../images/Emo47.gif../images/Emo88.gif

לילי הקריב את עצמה בשביל הארי - יש הגנה על הארי. הארי הקריב את עצמו בשביל החברים שלו - יש הגנה על החברים שלו. ואז הארי אמר "זו הטעות שלך. אתה יותר לא תוכל להרוג את חברים שלי." אומשהובסגנון. הפואנטה של רולינג הייתה הקרבה לטובת הכלל, ולדעתי היא עשתה את זה יפה מאד!

למרות שאת צודקת - הפרק עם דמבלדור היה אידיוטי. =\ אי אפשר היה לקחת את המידע ממישהו אחר?

 

[the band member]

גם לי זה נורא הציק ../images/Emo58.gif

זה נתן לי שוב את ההרגשה שהארי בשנה הראשונה או השניה, לא בוגר מספיק כדי להתמודד מספיק עם דברים לבד. בכלל, דמבלדור היווה דמות מאוד הורית להארי, כך שהמוות שלו היה אחד הדברים החשובים והנכונים. החזרה הזו אל שיחת הארי-דמבלדור כסגירת הספר והשלמת פערים היתה קצת מיותרת (למרות שאיפשהו שמחתי לראות אותו שוב), וממש לקחה מהארי את הבגרות וההתמודדות. הארי היה צריך להבין לבד...

 

[noosh]

אהבתי את איך שניסחת את זה ../images/Emo13.gif

 

[Bakura]

../images/Emo96.gif../images/Emo58.gif כל שאלה הגיעה על פתרונה? טחחחח.

אני אמנע מלחזור על חלק מהדברים שנאמרו וקראתי, אז שאלות אחרות- -עם מי דראקו התחתן? -למה הוא לא באזקאבאן? -מה עם אמא ואבא שלו? איפה הם? -מי טיפל בטד כל השנים האלו? הארי או סבתא של טד, אנדרומדה? -איך ההורים של הרמיוני חזרו מאוסטרליה? איך מצאו אותם? -מה עם בלייז, נוט ושאר הסלית'רנים החביבים? הזכירו אותם לקישוט בספרים הקודמים? נוט גם רואה ת'סטראלים- את מי הוא ראה שמת? -מה עם לונה? קרום? שיימוס? דין? מירטל המייללת? מאדאם מקסים, אולי?! פירנזה? סלחו לו, בסוף, הקאנטאורים שהבינו שהם בסך הכל עשו טעות? - כל הקטע עם מחלקת המיסתורין. -אמברידג'- שלחו אותה לאזקאבאן כמו שמגיע לה? איך היא נרפאה בדרך פלא מספר חמש? חשבתי שכל פעם שעושים לה קצת עם הלשון היא מתחרפנת, לא? ומאיפה באמת היא השיגה את העין של מודי? למה אף אחד לא אמר על זה שום דבר? -האם טדי ירש תכונות זאביות מאבא?

- האם חדר הנחיצות נהרס? -מי נהיה שר הקסמים הבא? -ועוד הרבה הרבה שאלות שאני לא חושבת עליהן כרגע, אבל חשבתי עליהם ככה בכללי~ והחלק הכי מעצבן. טוב, אחד מהם. מה עם פאקינג ג'ורג', אישה?! מה קרה, את כל כך גרועה בלכתוב התמודדות עם מוות שאת לא יכולה לתת לו כמה מילים?! בספר הזה זה פשוט התחוור כמה שהיא גרועה בזה. הדוויג, שהייתה עם הארי במשך שש שנים, ליוותה אותו בכל החופשים וכל הזמן הוזכרה כ"הקשר היחיד שלו עם עולם הקסמים" שהיה חולק איתה חלקים מהמנות המיניאטוריות שלו בספר השני, מתה. טוב, באסה. יאללה, נכתוב על זה עמוד-שניים, נכתוב את He felt a pang in his heart, a pain in his chest הרגיל ונמשיך הלאה בחיינו! היה כמה קטעים טובים, אבל בסך הכל, ככל שמתקרבים לסוף התאכזבתי יותר ויותר מרולינג. שלא נדבר על פרק הליליסנייפ המ-ז-ע-ז-ע שאני עדין מכחישה, המוות המביש והפתטי שהיא שמה לסנייפ, בלי להזכיר אותו כמעט ובכלל בספר, שהשתווה בפתטיות שלו למוות של פיטר. לסיכום- קראתי פיקים טובים יותר מזה. ברצינות, אם מישהו רוצה פיק סנארי שהכותבת ממש יודעת להתמודד עם מוות של דמויות (*GASP*) וממש מקדישה לזה פרק שניים שעשויים בצורה טובה ומשכנעת , אתם מוזמנים לבקש, אשמח לתת לכם לינק (למרות שהסוף מדכא תחתתתתתתת ;;;;;;;;; אבל הי! לפחות הוא לא כזה "... ממ, גרוע, רולינג, גרוע.")

 

[Bakura]

../images/Emo96.gif../images/Emo58.gif ועוד שאלה חשובה.

למה לרגולוס פתאום היה רצון עז להרוס את ההורקרוס של וולדמורט? איך הוא ידע מה זה? הוא לא היה בן איזה ששעשרה? למה הוא לא סיפר לאף אחד על ההורקרוסים? איך הוא ידע לעשות העתק? למה הוא לא השקה את עצמו, ואז אמר לקריצ'ר להחליף את הקמעות ולשגר אותם הביתה?

 

[Gaius Octavius]

../images/Emo58.gifתשובה חלקית

כנראה כעס על מה שוולדמורט עשה לקריצ'ר. אחרי שהוא שמע על זה, והבין בעצם מה וולדמורט שומר שם, הוא לקח תליון אחר, שתאם בערך לתיאור של קריצ'ר, והלך איתו לשם. הוא לא נתן לקריצ'ר את השיקוי בעצמו כי הוא לא רצה שהוא יסבול שוב, הוא בעצם ניסה להימנע מכך, זה למה הוא נקם. ומלבד זה, אני לא חושב גם שהוא ממש רצה לחיות אחרי זה, הוא ידע איזה סבל הוא יסבול אם וולדמורט יתפוס אותו אח"כ.