התאוריה שלי. (משהו ארוך) ../images/Emo58.gif
בהתחלה חשבתי שלוק הוא "השטן", אבל אני כבר לא חושב כך. לדעתי לוק הוא אדם רגיל בדיוק כמו שאר השורדים שבאי. בכל אופן, לדעתי הפרק- Deux ex Machina סיפר לנו מספיק על לוק בשביל לפענח בדיוק לאן הדמות שלו חותרת בסיפור. אנחנו עדיין לא יודעים איך לוק הפך למשותק, אבל אחרי הפרק Deux ex Machina אני חושב שאנחנו כבר יודעים למה הוא יכל ללכת אחרי ההתרסקות על האי. זה קשור לגמרי לזה שהוא נתן את הכליה שלו לאביו, אבל לא במובן הפיזי. שני הפרקים על לוק מראים לנו שהוא: 1) אדם שגורם לנזק, מבחינה רוחנית ופיזית. 2) אדם שיש בו אמונה במידה רבה, במסתורין יותר גדול מעצמו. 3) אדם שלפעמים יש לו טעויות באמונה שגוררים אותו לעקבות הלא נכונים. 4) אדם שלמרות שהוא הולך בעקבות הלא נכונים, מצליח לחזור אחורה לדברים שהוא דילג עליהם ולאסוף אותם. 5) בניגוד ל-4, הוא גם נאיבי, ובקלות מאמין ל"סימנים". לוק מחפש את משמעות החיים ומהי מטרת הסבל שלו. לעתים קרובות הוא הוא אומר את המשפטים: "זה הגורל שלי" או "זה נועד לקרות". אבא של לוק הוא אדם שבבירור מסוגל להקריב את השמחה והאושר של אחרים בשביל מטרותיו: 1) הוא זרק את אימו של לוק (אולי מפני שהיא היתה בשבילו סטוץ, אחת שזורקים, או שאולי הם היו במערכת יחסים והוא זרק אותה כשהוא הוא נהיה פיקח, או אולי הוא זרק אותו מפני שהיא לא נתנה לו את מה שהוא הצטרך. 2) הוא עזב את לוק כשהוא נולד. אני לא מאמין לסיפור שהוא סיפר ללוק על זה שאימו של לוק אמרה לו שהיא מסרה אותו לאימוץ. נראה לי שזה היה חלק מה"מיומנות של הרמאויות" שלו. 3) הוא עוזב את לוק אחרי שלוק תרם לו את הכליה. כפי שנראה על האי, לוק הוא מאלה שנותנים בעקביות. אביו של לוק הוא אחד מאלה שלוקחים בעקביות. לוק נופל בפח כשהוא לפתע הופך למאושר בשל חזרתו של אביו לחייו, ומצפה ליצור מערכת יחסים עם אביו שלא היה איתו כל חייו. שמתי לב שהרגשת היכולת של לוק ללכת שוב דומה להרגשה שהוא הרגיש כשהוא פגש את אביו. בשני המקרים הוא התפלל לסוף הסבל שלו. לוק משווה את חזרת היכולת שלו ללכת ל"זה נועד לקרות". לוק מפתח את האמונה של האנשים שעל האי בו מפני שהוא ראוי לאמון כי יש לו תובנה שלהם אין. אני חושב שבשלב מסוים הוא יבין שהוא מטעה את האנשים שעל האי מפני שהוא מכוון אותם לדרך הלא הנכונה, ולבסוף הוא ימצא את השקט והשלווה שהוא חיפש כל הזמן הזה.