דעתי על הסרט....
קודם כל אני מסכים לגבי ההתכחשות... איפושהו אני רוצה שבאמת וככה אני גם מאמין שזה ה-TNG האחרון, כי אי אפשר להמשיך את זה בלי דאטה (למרות שזה נורא קל להחזיק אותו תכלס אבל הם לא ייעשו את זה לדעתי), אבל גם איפושהו לא בא לי לראות יותר סטארטק בכלל , זה די נגמר.... כלומר לדעתי וסליחה לכל אוהדי אנטרפרייז, צריך להפסיק את הסדרה הזו, ואת כל ה-FRANCHISE לכמה שנים, זה נגמר. האמת ששמעתי על השמועה שדאטה הולך למות הרבה לפני שהסרט יצא ולכן איכזב אותי קצת בסוף כשזה באמת קרה ונזכרתי שאמרו לי. מצד שני, למרות זה, עדיין קיוותי לראות שבשניה האחרונה, למשל כשהספינה הרומולנית מדברת עם פיקארד, שהם יגידו שבשנייה האחרונה הוא הצליח להינצל ולעשות איזשהו TRANSPORT לספינה שלהם או משהו. קיוותי בכל-זאת כי המוות שלו הוא באמת טרגדיה בלתי נורמלית. היא גם יפהפיה באיזשהו מובן, ולכן אני חושב שבסך הכל בכל זאת מדובר על הסרט הגדול ביותר של סטארטרק בכל השנים. וזה רק מגדיל את גודל הפספוס של הסרט - ששיווק לא נכון, תכנון לא נכון, אולי תסריט קצת לוקה - קצת יותר מחרב, יותר קרבות בין ספינות באזסורין שונים, יותר דמויות, יותר גזעים, יותר בדיחות (אגב, ישנה סצנה עם בדיחה מעולה באחת ה-DELETED SCENES שאני ממש לא מבין למה הורידו), קצת פעולה איכותית , קצת יותר דיאלוג אולי בין וורף לטרוי, קראשר לפיקארד, משהו על ג'ורדי (הוא בכל-זאת היה החבר הכי טוב של דאטה!) וכו'.... היה חסר בסרט וזה מעצים איזה פספוס ענק היה הסרט הזה. בהחלטה להרוג את דאטה היה הרבה אומץ, וזו היתה דרך מדהימה לסיים את הסדרה. כל הסרט מתחבר למשל לדעתי (גם אם לא במתכוון) לסוף הסדרה - המשפט של Q על הטיב האנושי שלא נגמר. דאטה הוכיח במעשה ההקרבה שלו שהוא הפך לאדם המושלם, לצורך העניין... הוא עשה אינטגרציה מוחלטת עם האנושיות שבו והווה דוגמא לכולם , פשוט מדהים. לאורך כל הסרט אפשר לראות איזה "כלי" דאטה.... אם בסרטים קודמים עוד היו תקלות, היו דברים שהוא לא הבין, מבוכות מסוימות.... כאן הוא פשוט הכי כלי שבעולם והכי אנושי ו"תותח" שיכול להיות. הוא מוכיח את המסר הכי מרכזי של סטארטרק, שזה שהמין האנושי הוא אחלה גזע ויכול להגיע להישגים מדהימים. וכמו שקלינגונים למשל יכולים להקריב את עצמם למען מטרות גדולות יותר, כך גם בני אדם יכולים. כלומר בבני אדם יש את המכלול השלם של כל התכונות הכי טובות והתכונה העליונה ביותר היא ההקרבה למען חברים, למעט מטרה נעלה ביותר, למען הצי. רייקר מחבר יפה את האירוע לאותה פגישה בהולודק עם דאטה בתחילת הסדרה (וגם הסוף עם השיר של 4 B) בצורה באמת מדהימה שנותנת לך תחושה שבאמת מדובר כאן על סאגה אחת של 15 שנה... שהתחילה באותו מפגש בהולודק, נמשכה משל בפרקים כמו THE MEASURE OF A MAN ובכל הפרקים בהם דאטה ספג עוד משהו, למד עוד משהו (אותו דברים ש 4 B יצטרך לעשות), ונגמר בצורה הזאת. זה מין סיפור שלם שהמסר המרכזי שלו הוא זה, זאת כל הפואנטה של הסדרה והרעיון של STARTREK מההתחלה, תמצית החלום של רודנברי. ולמרות כל זה, אני חושב שרודנברי לא היה מאשר את התסריט הזה
הוא פשוט בטח אהב את דאטה יותר מדי, כמו כולנו. אגב, פיקארד מוכיח שהוא באמת הקפטן הטוב ביותר - הוא נשאר כקפטן עד הסוף, אף אחד לא עשה את זה חוץ ממנו. (אהבתי את גאורון, את דאטה, את פיקארד, את קירק בזמנו - הרגו לי כמעט את כולם.....)
אבל סתם משהו מעניין... איך אף אחד לא חשב שזה לור כשהם מצאו אותו? ואיך לכל הרוחות ג'יינוואי כבר אדמירל ???? אבל אני לא מאמין שככה זה נגמר....
