ראיתי ביום שישי
נהניתי מכל רגע. סוף סוף החזירו את בטמן לידיים של אנשי קולנוע רציניים שהשקיעו בעומק של בטמן במקום ג'ואל שומכר שהפך את גות'האם סיטי ללאס וגאס עתידנית. ההומור בסרט הזה פשוט ענק. מעין הומור שנון כזה שנכנס בסיטואציות לא צפויות, שזה למעשה ההומור הכי טוב שיש. מייקל קיין בתור אלפרד היה אדיר (מזל שאנתוני הופקינס סירב - אני לא רואה אותו בתפקיד הזה), וגארי אולדמן... עד שכתבת שהוא שיחק בסרט הזה לא ידעתי בכלל. כנראה העובדה שהוא היה אחד מהטובים בלבלה אותי, או שמא זה היה השפם, בעצם. כריסטיאן בייל היה מושלם בתור ברוס וויין, היו חלקים שבהם הוא דיבר בדיאלקט היי-סוסייטי מזויף כזה שממש הזכירו לי אותו באמריקן פסיכו. יותר טוב מואל קילמר, בטח שהרבה יותר טוב מג'ורג' קלוני, ולמען האמת, אפילו יותר טוב ממייקל קיטון, שבסה"כ היה מאוד מוצלח בתפקיד. (את אדם ווסט לא נציין אפילו, כן?) יש בו איכות אפלה שמאוד התאים לסרט. ליאם ניסן, בגלל אופי התפקיד שלו (המנטור הכל יודע) באמת מאוד הזכיר את קווי-גון, וחבל, כי בתור ג'די הוא היה פשוט גרוע, וזה סתם נתן לי קונוטציות מרגיזות. לגבי הקטע שבו הוא שורף את הבית של ראס-חתול: הוא לא התכוון להוציא בן אדם חסר אונים להורג, אבל בכל זאת, הוא היה צריך לברוח משם איכשהו. בהתחשב בעובדה שכל האנשים הנוכחים היו נינג'ות מאומנות, שריפת המבנה נועדה להיות הסחת דעת בזמן שהוא יתחמק משם. זה שזה לא הלך הכי חלק, זה כבר משהו אחר. גם כל הקטע של המרדף של המשטרה. צריך לזכור שמדובר כאן בבטמן הטירון, שעדיין לא מודע לחלוטין למה שהוא מסוגל לעשות והוא עדיין לא קר רוח ונחרץ וקשוח כמו שהוא מסתמן אחר כך. כשהוא מפיל את הפצצות שהקפיצו את ניידות המשטרה, זה כבר הדליק אצלי נורה אדומה. הוא לא היה יכול לזרוק מסמרים, או משהו קצת פחות מסוכן? אבל בכל זאת, התסריטאים עלו על זה והוסיפו את הסצנה שאלפרד מתעמת איתו. מאחר שהסרט היה התמקדות רצינית על הדמות של ברוס וויין ואיך שהוא הופך לבטמן ומה שמניע אותו לעשות את זה בעצם, לא הייתה התעמקות כל כך בסיפור של הרשעים, וזה קצת חבל. האויבים של בטמן הם הכי עמוקים, הכי מורכבים, הכי דו-ערכיים, והם כמעט אף פעם לא רעים-רק-למען-הלהיות-רע, כמו שנהוג בקומיקסים אחרים. מצד שני, גם בשני הסרטים הקודמים לא הייתה את ההתעמקות הזאת, לא בצורה רצינית, לפחות. אם כבר, הסדרה המצוירת הציגה את הסיפור של הנבלים בצורה הכי טובה ביותר, מלבד הקומיקס. בכלל אפשר להגיד שהסדרה המצוירת היא קלאסיקה בפני עצמה. היה קצת חבל שדוקטור קריין הוא מעין פסיכיאטר יפיפה וחמוד וכל-כך בטוח בעצמו, כאשר במקור הוא אמור להיות חנון רציני שחטף הרבה מכות בבית ספר, מה שהביע אותו למצב שאליו הוא הגיע בסופו של דבר. כל ההתעסקות שלו בחקר פחד נובעת מהדברים האלה, אז קצת חבל. הסרט למעשה חוטא באותו דבר שדמותו של ליאם ניסן חוטאת, כשהוא אומר "הפושע איננו מורכב", שזה ההיפך ממהות הנבלים של באטמן. עוד משהו, שאולי אפשר להגדיר את זה כספוילר, אבל כשקריין מקבל את התרכובת שלו עצמו והוא מביט בבטמן ורואה את הפרצוף שלו משתנה, אני הייתי די משוכנע שהפרצוף שהוא רואה בהזייה שלו היה של Black Mask, אחד מהנבלים הקצת יותר חדשים של באטמן. רמז לסרט הבא? הלוואי שיהיה, ושכריסטיאן בייל ישוב באותו התפקיד, רק שקשה לי להאמין שיעשו סרט נוסף עם הג'וקר, אבל הייתי בהחלט שמח לראות את הסיפור של דוקטור פריז מסופר כמו שצריך. בסה"כ, אני מאוד מרוצה, ואני מקווה שסרטי הקומיקס הבאים לצאת יעמדו בסטנדארט הזה של איכות.