../images/Emo54.gifסונטת חורף בהודעה ובקובץ
סוֹנָטָת חורף -- רגולוס תבע צעדים קטנים בשלג בתולי, נאנק ברכות החוצה אֵד אפרפר של קור וצפה בו כמהופנט עד שהתאחד עם הלובן מסביב. אילולא היה רואה את השמיים, שהכסיפו בכחול בהיר, היה בטוח שמדובר בסרט שחור-לבן של מוגלגים משנות השישים. הרחוב כולו היה צבוע בצבע זרחני, עד כדי כך, שרגולוס יכול היה להרגיש צריבה מסוימת כשהביט בדרך החסומה של כיכר גרימוולד. קרניים אפלוליות של שמש ניסו ללטף את השלג ולגרום לקרירות למוס, ולריקניות התמוהה שהשוו הפתיתים החיוורים למקום השקט להתמלא במעט צבע צהבהב. הוא לקח את אגרופו והניף אותו באוויר, מנסה לקמוץ אותו סביב קבוצת עננים כפי שהיה עושה כשאחיו הגדול עוד היה לצדו. הם היו נשכבים על גביהם בכר השלג ומציירים בגופם מלאכים, ואחרי שהיו רטובים לגמרי ולחייהם סמוקות מהקור- סיריוס היה מורה באצבעו על השמיים שהחלו להחשיך. "רגולוס," הוא היה אומר ומצביע על כוכב מנצנץ. "זה הכוכב של סנטה וגם קצת שלי. הכוכב הכי גדול בשמיים, רואה? כוכב הכלב." עיניו של סיריוס ברקו והוא הניח את זרועותיו מאחורי צווארו. "חג מולד שמח." הוא נשק למצחו בעדינות. האח הצעיר לבית בלק היה מאזין בשקט לסיריוס, נהנה מתשומת הלב שלפתע הייתה רק שלו. בבוקר חג המולד, רגולוס בן החמש עשרה יוצא החוצה לבדו. עצי האשוח המטופחים של בני משפחת בלק צמחו בחצר האחורית, נשאים לגובה רם ואימנתי, אוגרים בכפותיהם מעט מן הפתיתים המושלגים. אחד מהם טפטף על לחייו של רגולוס ברכות כשהחליק למצב ישיבה מתחתיו, חופן את האדמה בציפורניו ולאחר מכן נזכר כי השאיר את צעיפו בסמוך למפתן הבית. הוא נשא את מבטו ונתקל בדלת העץ הכבדה. בדמיונו הוא יכול היה לראות את סיריוס רץ משם אל החורשה. רגולוס ניסה לעצור אותו במבטו, אך הוא נתן לזיכרונותיו להציף ולמלא את הריקנות שהשאיר שם אחיו. הזיכרון המשיך לנוע כנגד עיניו. כעת הוא יכול היה לשמוע את רשרוש העלים הקפואים מאחוריו. לרגע נדמה לו כי זה סיריוס שם, מביט עליו דרך הענפים ומתכוון לזנק לקראתו- כשבין כפותיו דובדבנים סמוקים בגוון אדום כהה. האח הגדול שדמיין יצא מבין השיחים וקרא אל רגולוס הילד, מזמין אותו להתחלק עמו בשלל. "אספתי אותם בעצמי," התגאה סיריוס בפני רגולוס. "תראה, לבד לגמרי! אני חושב שנקעתי את הקרסול שלי, אבל זה היה שווה את זה, נכון, רגולוס? נכון שהם יפים? תטעם אותם... רגולוס- רגולוס, למה אתה שותק?" הוא ניער את ראשו בכבדות נמרצת פעמים מספר, מנסה לטלטל את הזיכרון הארור ולגרום לו להחליק דרך האוזניים ולהיקבר באדמה. שברי מילים והברות גרמו לבלק להרגיש אשם על שנתן לו ללכת כך, על שאיבד אותו בצורה הכי שפלה. זה היה סתיו. העלים הצהובים הכו באדמה ברחש ופצפוץ מעיק, יוצרים שמיכה חמימה של זהב וארגמן על השביל המוביל אל הכניסה לבית משפחת בלק. כשם שאיבד העץ את עליו, כך נשארו רגשותיו של רגולוס במערומיהם לפני סיריוס, מרוסקים וחסרי יכולת להתחבר מחדש וליצור את הפריחה שהביא עמו האביב. מבטו נשאר ממוקד ומוחו התעקש להתרכז בזיכרון. היה זה חג מולד יתום, גלמוד וסהרורי. החורף הביא עמו אל רגולוס רגשות קרים ולב ריקני ובודד. הכל, הוא ידע, נארז במזוודת הבגדים של סיריוס ביום שברח מהבית; ברח מהמשפחה; ברח מעצמו. שני האחים עוד התרוצצו ממקום למקום, ממלאים את פיהם בפרות עסיסיים של חורף ושרים שירי חג מולד יחד, יוצרים מלאכים בשלג בלי שגברת בלק תדע. אך רגולוס בן החמש עשרה כבר לא יכול היה לראות אותם, כיוון שהוא קבר את ראשו בין רגליו המכווצות כלפי בטנו, מחבק אותן בחזקה. הוא מתייפח חרישית וקם ממקומו כדי לחזור ולהתארגן לקראת הנסיעה חזרה אל הוגוורטס. האשוח המקושט והמהודר מסתיר מעיניו את המתרחש בסמוך. הוא זורק את המעיל על השלג ונכנס אל בית בלק. הרוח מטלטלת ענף בודד ומסיתה אותו הצידה, מנגנת על עלים סימפוניה לכבוד החורף. פתית שלג בודד נוחת על אפו של רגולוס בן העשר, וסיריוס בן האחת-עשרה מוחה אותו בין אגודל לאצבע ומחייך. הם יודעים שהם יחד והכל טוב, ולאט לאט מוצא רגולוס בלק את פיו נסגר על שפתיו של סיריוס ברכות- כמו עלה שלכת שנופל אל מצע של זהב וארגמן.
קחו לאן שתרצו) דירוג: PG. תקציר: רגולוס בן החמש עשרה מספר על חג מולד יתום. (621 מילה) השראה: בטהובן, moonlight sonata. תודות: לנורית, שראתה את זה נבנה. למירה, כי היא מנגנת את סונטת הירח ומיכרה אותי לזה. ל-לי (רולדההה), הבטא הנפלאה. כל כך תודה! בהודעה הבאה: קובץ+בהודעה.
