על סף היאוש

[gitcat]

../images/Emo53.gif על סף היאוש

היי לכולם, קודם כל איזה יופי שמצאתי את הפורום הזה, כך שאולי אני לא ארגיש כל כך לבד במערכה. שנית, אציג את עצמי : שמי זהר, בת 45 נשואה + שלושה : בן (25) בת (14) והתינוקת (12) + 5 חתולים (גמיש) הבעיה הבוערת היא עם הבת האמצעית . מה שעברתי עם הבן בגיל ההתבגרות שלו כנראה היה רק הפרומו להצגה האמיתית שהיא מעניקה לי. מור אובחנה כילדה מחוננת ולמדה במסגרת מחוננים עד השנה (ח´) . השנה החליטה שלא להמשיך בזה ואין לנו ויכוח איתה בנושא. הבעיה שהיא לא מוכנה ללמוד בכלל. דוקא ללכת לבית הספר היא אוהבת , למטרות חברתיות בלבד. גם בבית שום דבר לא מעניין אותה חוץ מהחברים והטלפונים וכל דבר אחר שקשור לעצמה ולאינטרסים שלה. היא התחילה להיות מאד חצופה כלפינו ובאחותה הקטנה היא פשוט מתעללת (מילולית ונפשית)ץ היא מסרבת לשתף פעולה עם כל דבר שלא מתיישב עם התועלת האישית שלה. החדר שלה נראה כמו מזבלה והיא לא מרשה לי להכנס ולסדר ולנקות. בנושא האוכל גם יש מאבקים אין סופיים כי ארוחות זה בזבוז זמן משווע בשבילה ומפריע לדבר בטלפון. האם אני סתם היסטרית או שבאמת אני מאבדת שליטה? זהר

 

[AYELET1]

צרת רבים חצי נחמה או...

נחמת שוטים? לדעתי חצי נחמה, ביחוד כשדובר במתבגרים (אחרת נשתגע, אם לא נתנחם

) מה שאת מתארת, כל כך לא חדש. אז נכון שהרבה יותר קל להגיב ככה, במין השלמה אינטלקטואלית כזו, לסיפורים של אחרים, והרבה יותר קשה להתייחס לכך בשוויון נפש כשזה אצלי... לא ה-כ-ל מופיע אצל כולם , אבל מה שאת מתארת לא ממש חדש.

 

[gitcat]

איך מתמודדים?????

היי איילת זה שמור כמתבגרת אמורה למרוד, זה בסדר ומקובל. גם זה שההתנהגות שלה מתישה אותנו כהורים, גם זה בסדר - הרי בשביל זה נועדנו. השאלה שלי היא איך להתמודד עם בעיות המשמעת וחוסר הרצון ללמוד. האם להכריח? האם להעניש? האם לקבל ולשתוק? אני יודעת שזה נושא ענק ובטח דנתם בו כאן מליון פעם בעבר אבל בכל אופן הייתי רוצה לשמוע איך אחרים מתמודדים עם הבעיות האלה. שכחתי לציין קודם שמור ילדה יפיפיה אמממה..... מאד קטנה ולא מפותחת. אנחנו בטיפול איתה במרפאת גדילה ומקווים שזה יעזור, אבל יש לי חשש כבד שההתנהגות שלה כביכול כ"בוגרת" (בנים, סיגריות וכו´) זה על מנת לחפות על זה שהיא נראית כמו האחות הקטנה של החברות שלה. מצד אחד אני מבינה את הקושי הנפשי שלה לראות את כל בנות הכיתה שלה שנראות כמו נשים בעוד היא נראית כמו בת 10 אבל מצד שני אני חוששת שזה יביא להתנהגות שתכניס אותה לצרות. זהר

 

[אחותו של שקספיר]

חתולים מספר לא סופי.

כמה צרות בבת אחת בילדה אחת. אנסה , רק אנסה להתייחס לחלק מהן. זה שהיא לא רוצה ללמוד -ברור לגמרי. מ ש ע מ ם לה ללמוד. יש לי ילד אחד כזה(אולי מצאתי שידוך, בן 15 כמעט ,מקסים,גומות חן, עיני ים...) לא לומד בבית ספר. כן נמצא שם. אבל לא לומד. שנה שעברה דילג על ה"יום בשבוע" של בית הספר למחוננים, בקיץ בחר לצאת לקיטנה של המחוננים ולכיתה ט- החליט בכל זאת להכנס לבית ספר הזה. משמע, כל החלטה היא הפיכה וחברתית בעיקרה. התפיסה המקובלת כי ילד מחונן אינו בעיה של המערכת. הוא בעיה אמיתית. בדיוק כמו ילד עם ליקויי למידה. רק שהנושא הזה לא מטופל ולא מתוקצב. זה לא מפריע בכיתה למורה בשיגרת יומה. היות ואני כבר "בוגרת " ילד אחד, מחונן, ששרד את המערכת עם ציוני בגרות סבירים בלבד, אבל עושה חיל בצבא בנתיים. אני לא הייתי מוטרדת במקומך בעניין הלמידה. שנית- בנות בנות בנות איזה כייף שיש לי בעיקר בנים,אבל ילדה אחת בת 13 שעושה לנו את התרגול האמיתי של להיות ילדה מתבגרת. אני מכירה מצויין את הפרומו, עבר לא רע. אבל הסרט הזה מתיש אותי. כן, היא מחוברת לטלפון היא כועסת שמישהו רוצה לראות משהו חוץ מהקטנטנות ויתר שטויות שלה. היא נובחת על האחים הצעירים שלה היא מייללת כשהאחים הגדולים מבקשים משהו. אבל כל עוד היא לא מקרקרת ומגעגעת -אז אנחנו שורדים. אבל- מילה אחת מציקה לי- שליטה, מאבק וכו.. שתיכן נאבקות על שליטה לא בזבוז אנרגיות? ובעניין ההתפתחות הפיזית האיטית בתור אחת שהכל היה אצלה מאוחר מדי ואימא לילדה שגדלה מחוץ לחזיות שלי כבר, לא זה ולא בשליטה שלנו.. ובסופו של דבר כולן מגיעות למימדים נשיים אנושיים. לא יודעת מה יותר טוב. להיות בת 13 שיתחילו איתך כאילו את בת 22 (אבל מנטלית היא בת 11) או להיות בת 14 שיחשבו שהיא בת 10. מנקודת המבט שלי- אני מוכנה מחר לאמץ את הילדה שלך כולל החתולים (מספר לא סופי, כמובן...עדיף על עכברים באותו מספר).

 

[AYELET1]

אש"ש, לגבי ההבדל בין ...

ילד לקוי למידה לבין ילד מחונן- הרי ילד מחונן, עם כל הבעייתיות , סיכוייו גבוהים להפוך לאדם מתפקד, עצמאי, שאינו נסמך על שולחנם של אחרים (כי אין לו ברירה). אצל ילד לקוי למידה, פעמים רבות ההבדל בין הסיכוי להפוך לאדם מתפקד או לאדם שאינו עצמאי, זו מידת ההשקעה בגיל הילדות.

 

[אחותו של שקספיר]

דנו כבר בעניין, יותר מפעם אחת

כל אחד רואה מנקודת המבט שלו, את חצי הכוס הריקה שלו. ילד לקוי למידה שלא ילמד- יהיה אדם מתפקד בדיוק כמו אותו מחונן שלא ילמד. שניהם יהיו רחוקים ממימוש הפוטנצאל האישי שלהם. לסבר את הדעת ולהבהיר- אין קשר בין כישורי למידה והיותו מחונן!!! יש לא מעט מחוננים למשל באוכלוסיית הילדים הסובלים מתסמונת הקשב.(ADHD). מחונן אינו אומר, ילד עם יכולת למידה גבוהה-אלא מידת אינטלגנציה נמדדת גבוהה. לשניהם חשובים הלמודים כדי לקדם את עצמם בחיים, ללמוד מקצוע אקדמאי וכן הלאה. מאידך שניהם יכולים להיות פונקציונלים ולתפקד בחברה (משמע לעבוד בעבודה שמביאה משכורת,גם אם היא נטולת כישורי אינטלגנציה), להביא משפחה, וכן הלאה-כל המדדים הנילווים. הראיה החברתית הפופוליסיטית שאלו "צרות של עשירים" אינה נכונה. כי ילד מחונן שלא מקבל את ההשקעה הנכונה בילדות, יכול לפתח תיסכולים, קשיים חברתיים, קשיי למידה כמובן ועוד. ומתוך כך ומתוך החריגות של אלו ואלו במערכת "ההשכלה ", שניהם צריכים לקבל מענה .

 

[אורית א.ס.]

אש"ש - אהבתי, קניתי

ואני חושבת שכשנגיע עם בן לגיל המגעיל אפנה כדי לקבל עזרה מבעלת נסיון (בן הוא מחונן בן 11.5 בכתה ו´ שעדיין מעוניין ללמוד - לסרוגין ורק מה שמענין - על כל השאר יש קרבות הישרדות). אורית

 

[AYELET1]

אש"ש ואורית

אני מכירה את 2 המקרים להזכירכן יש לי 2 בנים

אחד מחונן , מבריק אחד עם תחומיםממש ממש גבוהים , יחסית לכל ילד ממוצע (מתימטיקה) ועם קשיים בתחומים אחרים אני מכירה את הקצה הזה והקצה הזה, כולל תסכולים וכו´. ילד מחונן עם ADHD למשל, הוא גם ילד לקוי למידה, וכאן אנו מגיעים לטיפול בילדים לקויי למידה. ובמיוחד, בילדים שאינם ילדים מפגרים, שעם טיפול נכון יהיו עצמאיים אבל ללא טיפול הם לא יוכלו להתפרנס. והם רבים מהמחוננים, שלא יתפקדו עקב בעיות רגשיות ועקב מורים שלא ידעו לטפל בהם (ונכון, יש כאלו. אני מכירה סיפור כזה מקרוב- לא הבן שלי).

 

[gitcat]

על מחוננים, בנות וצרות אחרות

בוקר טוב לכולם (כן,כן, שש בבוקר ואני בעבודה..) אז ככה, בנושא המחוננים אין לי בעיה עם הילדה. תרצה תאכל לא תרצה לא תאכל. גם ככה היום בשבוע הזה גרם לדי תסבוכות בעיקר עם מורות בית הספר הרגיל ששמו רגליים או פשוט כעסו שהילדה "מפסידה" שעות לימוד אבל חלילה לא היו מוכנות להקדיש לה 10 דקות של הפסקה להשלמות. לגבי הלימודים בכלל, הילדה מצליחה "למרוח" את המורים כך שהם מאמינים שהיא יודעת את החומר בלי להשקיע מאמץ מינימלי או אפילו לדעת על איזה נושא לומדים. השנינות שלה יחד עם העיניים התמימות מצליחים לעשות את העבודה. וכאן גם אנחנו, ההורים , נכנסים לתמונה. היא מצליחה פשוט לעייף אותנו. קצב החיים שלה מטורף לגמרי ואני מרגישה שאני פשוט מאבדת כל מסגרת ולו גם הגמישה ביותר. וזה לא כמו שאמרת, אא"ש יקרה - אין לי מאבקי שליטה איתה - כבר מזמן הודיתי שאני לא יכולה עליה. בנושא ההתפתחות הגופנית, זה לא ענין של קצב איטי אלא היפופיזה שובתת בהפקת הורמון מסוים (מאובחן). את ההורמון הזה היא תצטרך לקבל באופן מלאכותי כל חייה והרופאים מקווים שזה יעזור גם להתפתחות החיצונית אבל בעיקר לפריון כשיגיע זמנה. בינתיים זה גורם לה להרבה מתח ולהרבה תיסכולים. אני לא מוטרדת ממידת החזיה אם בכלל אלא מהשלכות התנהגות בגלל זה. ולסיום אני רוצה להגיד לכם, שעצם זה שכתבתי ועניתם כבר שיחרר קצת קיטור אצלי . ולאא"ש - בנושא אימוץ החתולים - אין לך צ´אנס שבעולם. לגבי אימוץ הילדה - אני זקוקה עוד קצת זמן לחשוב על זה..... (סתתתתתתםםםם) וגבי השידוך שהצעת- קניתי !!!! (אגב, לאיזה תיכון בסוף הוא הלך. גם זה מתחיל להעסיק אותנו). יום נפלא לכולם זהר

 

[AYELET1]

עבודה נעימה ../images/Emo13.gif

לגבי תיכון- השאלה רק אם היא הבת עצמה תרצה ללכת לתיכון מיוחד. הרי סיפרת כאן , שאת לימודיה בבי"ס למחוננים היא הפסיקה. בתיכון, גם באלו ה"רגילים", יש אפשרויות אחרות לבעלי היכולת (כוונתי ליכולת שכלית): כיתות מדעיות , בהן כמות הלימודים הרבה יותר גדולה, והתוצאה המעשית לכך היא תעות בגרות "שווה" יותר- במקום עשרים כמה יחידות, שהרוב עושים, ניתן להגיע לסביבות ה-40 (פלוס-מינוס) יחידות. לאש"ש יהיה בוודאי מה להוסיף

, כי ילדיה אכן הלכו לתיכון "אחר".

 

[אחותו של שקספיר]

שלא יגידו שאני לא מספיק פולניה

אני כבר מטפלת בשידוך. לאיזה בית ספר הוא ילך בכיתה י? אני מניחה שאצליח לאשפז אותו באחד המוסדות המקומיים,היותר גמישים, ומסוג שמשאיר את הכיס ללא חור אפילו. זה מעסיק אותנו בהחלט. אופציה אחרת,היא פשוט לא ללכת ללמוד, אלא לעשות את הבגרות האקסטרנית הנדרשת. הבחורצ´יק התבקש לשקול את המחירים החברתיים של הנ"ל( הכוונה לא ללמוד בבית ספר תיכון אקסטרני,אלא פשוט לא להכנס למסגרת לימודית- משמע 100% של אחריות למידה תהיה עליו.) בשלב זה הוא נוטה לאופציה הקיבוצית האיזורית, ואני נוטה להסכים איתו. אבל יש לנו עוד חצי שנה כדי לשקול את העניין נכון? עיניים תמימות של ילדים מסדרות להם את החיים. עיניים תמימות ,ועוד תבונה וקצת חוצפה, מסדרות גם למורות את החיים. הבן השני שלי(לא מחונן) הוא בעל פרצוף ילד טוב ירושלים. לא למד ביסודי,אמרתי לו"חכה חכה עד שתגיע לחטיבה" לא למד בחטיבה אמרתי לו "חכה חכה עד שתגיע לתיכון" ואח"כ "מה אתה חושב? בבחינות בגרות, לא יעזרו לך הנמשים על האף החצוף והחיוך המתוק למורה". ואז הוא הצליח (בנתיים) בהחלט לא רע, ואמרתי לו"חומד, בצבא זה כבר לא יהיה ככה, זה לא בית ספר.." בנתיים ,בניגוד לשבועות האימהיות שלי, הוא גם שם מתמרן את כל העולם. ככה זה. יש ילדים עם עיניים תמימות שתמיד החמאה נופלת להם בצד הנכון של הפרוסה. אוף, ואני תמיד הייתי צריכה לעבוד בשביל מה שהוא מגליץ´ לעצמו בלי להניח את החלק האחורי על הכיסא בכלל. וכל התאוריה הנורא נכונה שאם תשקיע-תראה תוצאות, ובלי השקעה- לא יצליח לך, יורדת לי לטמיון ילד אחר ילד. יש לי שתי אפשרויות או להחליף ילדים או להחליף תאוריה. ולעניין המסגרת והשליטה. את אומרת שאת מאבדת שליטה. בעצם , שכבר הלכה מזמן לאיבוד.(שליטה נמצאת בארץ החד גרביים האבודות?). מהי השליטה שאת מרגישה שאין לך אותה? מה היית רוצה שיהיה (לא אחולים לשנה החדשה, אלא ריאלי). ולמה את לא מצליחה להגיע למקום שאת רוצה להיות בו איתה( בתקשורת בינכן, באופן ההתנהגות, או במשו אחר שלא ירדתי לסוף דעתך). אז עיסקת החבילה אמורה להיות כדלקלמן אחד ילד לא לומד, אבל עם פוטנציאל+ 1 חתולה ג´ינג´ית קשישה. תמורה ילדה לא לומדת עם פוטנציאל + 1 חתול עדיף נקבה. יש עיסקה?

 

[gitcat]

גרביים אבודות? יש חיה כזאת?

הבעיה העיקרית היא בתקשורת או ליתר הדיוק באין תקשורת. פעם היינו יושבות ומשוחחות , עושות דברים ביחד, משתפות אחת את השניה . עכשיו : נאדה!התקשורת מסתכמת בנהימות ומילמולים לנסיונות שיחה מצידנו. מענין שהכישורים הוורבליים שלה מאד מפותחים בשיחות טלפוניות או עם חברים. לעומת זאת כשהיא כבר ניגשת אלי בפניה : "אימוש" או "אימל´ה" ההמשך הוא: " תביאי לי", " תכיני לי" , "תעשי לי", "אני רוצה" , " אני צריכה" וכו´ וכו´..... זה כל כך נורא שחסר לי סתם לשבת איתה מחובקת על הספה וללטף לה את השיער? לענין העסקה שלנו : אני חולה על חתולות ג´יג´יות אבל יש לי מספיק משלי ואני לא מוותרת על אף אחד מהם. את יכולה לשזוף את עינייך במבחר שבאתר שלי http://www.cats.co.il/gitcat אם היית צנועה ומסתפקת רק בהחלפת הילדים אז ניתן היה לשקול את העניין אבל מכיוון שאת מתעקשת להוסיף לזה גם חתול העסק יורד מהפרק. סורי

)) שנה מתוקה זהר

 

[פיפיטה]

את לא לבד !!!!!!!!!!!!

האמת היא שגם אני מרגישה שאני מאבדת שליטה אך עדיין מרגיעה את עצמי שזה הגיל,ההורמונים,וההרגשה שלהם שהם כבר בוגרים ו"אל תתערבו לנו בחיים". בתי בת 16 וזה התחיל אצלה לפני כשנתיים אולי אני לא ארגיע אותך אבל זה ילך ויחמיר. חדר השינה נראה כמו אחרי הפצצה למדתי פשוט להתעלם לסגור את הדלת ופעם בחודש להיכנס יחד איתה ולנקות וכמובן למצוא יום שהיא במצב רוח טוב ואין לה חלילה תוכניות יותר חשובות ועם המוסיקה שהיא אוהבת רועשת כמובן. אני לעומת בעלי שלו זה מפריעה מאוד שהיא בקושי בבית מוצאת את עצמי מגינה עליה שזה הגיל לבלות ואנו צריכים להגיד תודה שיש לה חברים והיא ילדה שמחה מאושרת מבלה (מרגיעה את עצמי אולי??) וילדה בריאה .אגב בני בן 13 והוא ההפך ממנה בית מחשב וטלוויזיה ואולי בגלל זה ההתנהגות שלה צורמת לנו יותר. אני מחכה לעוד שנה או שנתיים ההורמונים ירגעו היא תלך לצבא ואולי אז הבגרות תתבטא בהתנהגות אחרת ובראיית העולם הנורמלי שלנו ושל הסביבה. שיהיה לך חג שמח ורגוע

 

[gitcat]

עוד שידוך ? ../images/Emo24.gif

היי פיפיטה נורא נחמד לי לשמוע ולדעת שיש עוד כמוני באותה הסירה... את בטוחה שהבת שלי לא גרה גם אצלך? התיאור שלך נשמע בול כמו הבת שלי. ולענין היותר חשוב - הקטנה שלי בת 12 והיא בדיוק כמו שאת מתארת את הבן שלך. שקטה, למדנית, מסודרת ומכורה למחשב ולטלויזיה. בקושי שומעים אותה והחדר שלה נראה כמו בית מרקחת ואוי ואבוי למי שמזיז איזה דבר בחדר. אז יש שידוך? לפעמים אני כמו כל פולניה טובה קצת מתלבטת למי לדאוג יותר, לזו או לזו. חג שמח ומתוק זהר

 

[אהוב יקר מוכר]

ילדים זה שמחה- האומנם?

שלום לך, עוד בעייה מוכרת שבה אני נתקל כמעט מדי שבוע=- הילדים תופסים בעלות וחושבים שהם יודעים יותר מאיתנו, המבוגרים. לטענתם, אנחנו לא מבינים אותם או "לא מבינים כלום מהחיים שלנו" זה קורה בכל בית, זהר.. אין מה לדאוג ואין מה להלחץ.. חשוב לתת לילדה להבין בדרכים עקלקלות כי המצב שאליו היא מכניסה את עצמה עלול להזיק לה בעתיד.. עונשים, מכות והערות לא יעזרו כאן הרבה כי הילדה עלולה לנקוט בצעדי ה"דווקא לעשות" ולכן עלייך להביא לה דוגמאות מהחיים (מהחיים שלך, שכנים, אנשים). דרך נוספת היא קיצוץ בדמי כיס כי הגבלת יציאות שלה, ריתוקים וכיו"ב עלולים להוביל גם הם לדרך ללא מוצא. אז לא לאבד שליטה. הכל יהיה בסדר אם תנהגי נכון ובאיפוק.. אם תראי לה שאת מתרגזת או כועסת זה רק ידרבן אותה להמשיך בהצלחה אהוב..

 

[אחותו של שקספיר]

שלום ד"ר ספוק היקר

"הכל יהיה בסדר אם תנהגי נכון ובאיפוק..." אני מניחה שהיא מסתמכת על נסיון חייך העשיר כהורה למתבגר. מאד עשיר כנראה, אם אתה סטודנט לאמנות בן 25. ילדים, זה המון שמחה. סטודנט בן 25 שנותן "עיצעאס" ממרום התנסותו התיאורטית-זה הרבה פחות שמחה.

 

[AYELET1]

אהממממ...

וזה עוד יותר מעניין ...

 

[gitcat]

ממרומי גיל 25

אא"ש ואיילת יקרות, אני לא מכירה את "אהוב יקר" ולא מי הוא ומה הוא, אבל רק רציתי להגיד שהיועץ הכי טוב שלי לענייני הבנות הוא הבן הבכור שלי שהוא למרבה ההפתעה סטודנט בן 25 (יש שידוך?)וכנראה הנסיון שלו עם האמא שלו (מודה באשמה) נותן לו ודרכו לי הסתכלות בפרספקטיבה נכונה על הדברים הטובים ועל השגיאות שעשינו במשך השנים. אגב, יש לו עם מור קשר שלא מהעולם הזה והוא האדם הבוגר היחידי שהיא ממש משוחחת איתו ולא נוהמת. הגוזל הזה כבר פרח מן הקן כך שהקשר ביניהם הוא לא על בסיס יומיומי אבל בכל אופן הם מפנים לעצמם את הזמן ל"היות ביחד" כהגדרתם. לצערי הקשר עם הקטנה הוא שונה.אבל מה לעשות שכל פרח בגן נובט קצת שונה. ואפרופו גיל הנעורים איתו היה גם נוראי וחשבתי שאני מאבדת אותו ולהפתעתי אחרי שחזר מהטיול הגדול של אחרי הצבא חזר אלי "איש" יפה וגדול במקום הילד שליוויתי לשדה התעופה . חג שמח זהר

 

[AYELET1]

הבגרות היא...

פונקציה מורכבת של אישיות בתוספת נסיון. ראי כמה הורים מתחילים את דרכם "ההורית" עם תיאוריות ופנטזיות, וכמה מזה נשאר בסוף. ואני מדברת על אנשים בוגרים, אינטליגנטיים ומשכילים. אז לנסיון בכל זאת יש חלק לא קטן בראיית העולם. בכל מקרה, כשאדם מציג עצמו בצורה מסויימת בפורום, וישנה סתירה בוטה כל כך עם הצגה במקום אחר (במקרה שלנו הכרטיס האישי), אז כן, קיימת התמרמרות! לא רוצים מתחזים. בפרט כשאותו אדם גם מזמין לכתוב אליו ולהתייעץ איתו (בפורום השכן). וראי תגובתי גם לאדם האהוב.

 

[אהוב יקר מוכר]

יפה אבל..

אחות יקרה שוב נתקלת בכרטיסו של בני אשר רשום במערכת זו. בפועל הינך משוחחת עם אביו של הנער להבא בידקי היטב ותשאלי שאלות בטרם תצאי למתקפה יום נעים אהוב.. נ.ב. ודרך אגב, שמי לא דוקטור ספוק אלא ארנון- יוסף אופיר.