דחוף!!!

[קלואי1]

../images/Emo53.gif דחוף!!!

היי... אני יודעת שלא כתבתי כאן הרבה זמן פשוט הייתי עסוקה מאוד... אז....... מה שלומכם אנשים?!? הכל אבל לא רק חלק טוב??? אני מקווה שכן... בכל מקרה, לא ראיתי כל כך בני כמה אתם אבל אני מקווה שיש כאן כמה צדיקים בסדום שקוראים לעצמם מדריכים ומוכנים לעזור למדריכה נורא נורא לחוצה שצריכה להגיש מערך לטיול פסח יום שישי והיא תקועה... אז אלה הדברים שאני צריכה:

יום א'- יום השרדות.. כל המסלול והכל יהיה כמו הסדרה- תחרויות ומשחקים ומי שמנצח מקבל חסינות מסויימת. עכשיו, זה המקום להגיד שיש לי שני חניכים בנים בכיתה ד' שיוצאים. אני צריכה כל מיני תחרויות משונות שיעניינו אותם (דברים עם מרץ, שיוכיחו כמה מצ'ואים הם..). עשיתי כבר- תחרות שתיה, תחרות איסוף זבל, קריאת קטע מקור על המקום שאנחנו מטיילים וחידון על הקטע, תחרות קרם הגנה- שמים לכל חניך כמות שווה של קרם הגנה והראשון שאין עליו אפילו נקודה לבנה מנצח. בקיצור, אני צריכה עוד תחרויות אבל שיהיו יותר מדליקות כי כל התחרויות שעשיתי בינתיים היו בשביל לענות על המטרות של המערך אז הן לא יצאו מגניבות...

סיכום יום- אני צריכה דרך מקורית לעשות משוב- שוב, בעייה קלה- יש לי שני חניכים. אני רוצה משהו מקורי כזה.. לא משוב מנטוס או משהו, משהו מפציץ.

ערב שיא- אנחנו עושים ערב פסח. אני צריכה רעיונות למשחקים שמתקשרים לארבעת הבנים.. כאילו, מה שאנחנו עושים זה שיש 4 מדריכים שהם הבנים ויש כל מיני משחקים שכל בן מעביר. נניח הרשע מעביר כל מיני משחקי התעללות כאלה (קנגרו, הזבוב, כיפה אדומה, בדיחה במשבצת), התם מעביר NEVER וכאלה, זה שאין יודע לשאול מעביר מלך הטריוויה וכו'. אני צריכה עוד קצת משחקים שמתקשרים לזה ובמיוחד שמתקשרים לחכם (ורצוי לא חידונים כי כבר אנחנו עושים מלך הטריוויה).

יום ב'- חושים. כל המסלול אני עושה פעילויות שיחדדו את החושים שלהם בטבע והכל. אז עשיתי כל מיני דברים נחמדים אבל אני צריכה בעיקר דברים שמתקשרים לשמיעה ולריח כי אין לי הרבה כאלה. וזה אמור להיות כאילו משחק אבל שיתקשר לאחד החושים.

סיפורי טבע- אני פותחת כאן שירשור סיפורים ע-נ-ק!! כל מי שמכיר סיפור על צמח/עץ/שיח וכו' בבקשה לכתוב לי כי אני צריכה מלא כאלה ואני גם בטוחה שעוד כמה פה צריכים את זה. גם חניכים- תכתבו דברים שסיפרו לכם..

למי שיעזור רק ממש חשוב לי שזה יהיה לפני יום שישי בערב כי אני כבר צריכה להגיש אותו. ואם מישהו צריך עזרה במערך אני ממש אשמח לעזור.. יש לי ניסיון הדרכתי של שנתיים ואני ממש יכולה לתרום למערך שלכם.. ועוד משהו, מנהלת יקרה, אולי לקראת הטיול כל מדריך כאן יפרסם את המערך שלו ונעשה מעין ספריית מערכים שתעזור כאן לאנשים בעתיד?? מה את אומרת??

,

ושוב,

רוני, שבט עומרי, הנהגת מרכז.

 

[צופיפניקית1]

סיפורים...

יש מיליון... יש את החרוב, והקטלב, ואלון ואלה, וההד, ויש את העלה לב הזה שמיתפשט... אני אכתוב מה שאני זוכרת, וחלק אני אביא מאתר צופים - זה אחלה אתר ויש שם המון המון דברים שבטח יעזרו לך! ובקשר למערך... אנחנו עוד לא הגשנו מערך! אנחנו הולכים מה זה ליקרוע את התחת עליו כי לדעתי אנחנו צריכים להגיש אותו לראשון או שבת...

אז אני אחשוב ואני מקווה שאני אצליח לעזור

נועה.

 

[צופיפניקית1]

סיפור החרוב - לא משהו... מתאים לדבר

מתאים לדברים ספציפיים הסיפור על החרוב - לא משהו... "היה זה לפני שנים רבות מאוד, חוני הַמֵעַגֵל (זה שמו של האיש), שהיה חכם גדול מאוד, יצא בוקר אחד מבית המדרש והלך לטייל. בדרכו פגש איש זקן, כפוף גב ולו זקן לבן ארוך. אותו איש החזיק בידו מעדר ולצידו היו שתילים רכים. בירכו חוני המעגל לשלום ושאלו מה מעשיו. ענה לו הזקן: "עצי חרוב אני נוטע". התפלא חוני על תשובת הזקן. "חרובים?! הלא אתה איש מבוגר, אתה באמת חושב שתזכה לאכול מפרי החרובים שאתה נוטע? הרי לוקח לעץ מספר שנים עד שאפשר לאכול מפריו." חייך הזקן ואמר: "כשאני הגעתי לעולם נהנתי מפירות העצים שנטעו אבותיי, עתה כשקרבים ימי למות, משאיר אני עצי פרי לילדיי". חוני התייחס לדבריו בביטול. נטיעות שנוטע זקן זה נועדו לילדיו ונכדיו?! נפרד ממנו חוני לשלום, אך לפתע חש בעייפות גדולה. הוא הרגיש שהוא חייב לעצור ולנוח לפני שהוא מתמוטט מרוב עייפות. ישב חוני, עצם את עיניו ונרדם. כאשר התעורר חוני, הסתכל סביבו ולא הבין מה קורה. הוא ישן מתחת לעץ חרוב גדול שהצל עליו מפני השמש החזקה. תחת העץ היה בור מים וכשהציץ בו חוני, הוא לא זיהה את הדמות הנשקפת בו. שערו צמח פרא, זקנו היה ארוך ונשזרו בו שערות שיבה רבות. לפתע ראה חוני מצידו השני של העץ אדם מבוגר קוטף חרובים מן העץ, היה נדמה לחוני כי הוא פגש כבר אדם זה בעבר.פנה אליו חוני ושאלו: "האתה הוא אותו אדם שנטע עץ זה?" צחק האיש ואמר: "לא ולא, היה זה סבי שנטע עץ זה לפני 70 שנה". הבין חוני את שקרה לו. בגלל שלא הבין את מחשבתו של אותו זקן ודאגתו לדור העתיד, נענש ונפלה עליו תרדמה בכדי שיוכל לראות בהתגשמות דבריו של אותו חכם זקן, שעל אף גילו המופלג, לא חשב רק על עצמו, אלא גם על הדורות הבאים אחריו." (הסיפור מבוסס על מסכת תענית.) ניתן לפתח דיון עם החניכים על מחשבתו של הזקן ומה אנו יכולים או צריכים להשאיר לדורות הבאים אחרינו, אם בהקשר של הטיול והטבע ואם בהקשר לעשייה בתנועה ובכלל.

 

[צופיפניקית1]

סיפור הקטלב

באחד מכפרי ההר התגוררה נערה יפיפייה, שכל בחורי הכפר חפצו לשאתה. ויותר מכולם אהב אותה מחמוד, בנו של העשיר והתקיף בפלאחים. ויחזר אחריה בסתר בעת שהלכה לשאוב מים מן המעיין לביתה, וישא חן בעיניה ותשב לו אהבה. ויבוא מחמוד אל אביו ויגלה לו את צפונות ליבו, ויבקשו ללכת אל הוריה ולבקש את ידה. והאב סירב, ולא נימק סירובו לבנו. וסיבת הסירוב הייתה תאוותו המושחתת, כי חפץ הזקן לקחת לעצמו את היפיפייה לאישה שנייה, למען יחם חיקו בעת זקנתו. והבחור מחמוד שיקע צערו בעבודה קשה, ויהי בשדה יומם ולילה עם צאן אביו. ובאחד הימים, הגיע האב לבקר את צאנו הרועה בשולי החורש, פנה אליו הבן שנית ויחזור על בקשתו, והאב ברוע ליבו דחה את משאלו ואמר: "לא אובה למלא בקשתך, כי חפצתי אני לשאת את הנערה לאישה, והיא תהיה אמך החורגת". הבחור הנדהם ניסה לרכך את לב האב, אך זה היקשה עורפו. ותפרוץ ביניהם מריבה קשה, ומריב שפתיים עברו לתגרת ידיים. ובחמתו הניף הבן את מקלו על אביו, ויכהו בראשו מכה אדירה, ויהרגו. ומן המקל המוכתם בדם הרצח, צמח עץ אדום, הוא העץ הנקרא "קאתיל"- ההורג או הקוטל - ובעברית נקרא שמו קטל-אב. בכמה כפרים ערביים מסופרת אגדה שונה מעט, ולפי בוצע הרצח הנורא בצילו של עץ ענף, ודם האב הנרצח ניתז על גזעו, ומייד הפך העץ כולו אדום כדם. ובמקומות אחרים יסופר כי הרצח אכן היה סמוך לעץ, אך הדם לא ניתז; אלא העץ הסמיק מזעם ומבושה על המעשה הנתעב שבוצע בסמוך לו.

 

[צופיפניקית1]

הסיפור של האחיות נורית-פרג-כלנית

סיפור האגדה יכול להתבצע על ידי סיפור של אחד המדריכים, או על ידי השתתפות פעילה של כמה מדריכים שיציגו את האגדה. "הכל החל ביום חורפי מעונן. שלושת האחיות במשפחת חורשי, ישבו ליד האח ורקמו חלומות על עתיד מתוק. האחת חלמה על קריירה מזהירה, השניה על לימודים גבוהים באחת האוניברסיטאות הנחשבות, והשלישית חלמה על טיול ענק שתעשה יום אחד מסביב לעולם. שלושתן ישבו וחלמו, ושלושתן ידעו כי מאחר והן גרות בכפר קטן, המוקף יער עד, בלב אי, הסיכויים שיגיע יום אחד מישהו שיוציא אותן מכפרן הקטן הוא קלוש למדי. והנה באותו היום, בעודן יושבות יחדיו, מתחממות על יד האח הבוערת, הגיע הדוור ובידו מעטפה מוזהבת. במעטפה הייתה הזמנה יפהפייה, המודיעה על בואו של הנסיך רם המעלה מן היבשה הרחוקה. הנסיך שהיה כבר לא צעיר שוטט ברחבי הממלכה בניסיון למצוא לו נסיכה. במסגרת חיפושיו ערך הנסיך נשף מיוחד גם באי הקטן שלהן. התאריך הרשום בהזמנה הותיר בידי האחיות שלושה שבועות להתרכז בהכנות. כבר למחרת יצאו השלוש למסע קניות. בחנות הראשונה אליה נכנסו, נחו עיני כולן על שמלה אדומה מדהימה. הביטו האחיות זו בזו ולא ידעו מה לעשות. הרי שלושתן התאהבו בשמלה, אך לא יעלה על הדעת שהן תגענה לנשף עם תלבושת אחידה. האחיות שאהבו זו את זו החליטו פה אחד, אף אחת לא תקנה את השמלה. המשיכו בחיפושיהן, אך אף אחת לא מצאה שמלה שמצאה חן בעיניה כמו אותה שמלה אדומה. בשבוע השני להכנות, התחמקו האחיות זו מזו בתירוצים שונים, וכל אחת יצאה למסע קניות פרטי משלה. כששבו הביתה, לא רצתה אף אחת מהאחיות להראות לשניה מה קנתה. וכך החליטו הבנות ביניהן כי תהיה זו הפתעה ביום הנשף. חלפו הימים והגיע היום המיועד. מהבוקר הסתגרה כל אחת בחדרה, התרחצה, התבשמה, התאפרה והתלבשה. בשעה המיועדת יצאה כל אחת מחדרה והנה כמה נורא, כולן לבשו את אותה השמלה האדומה. החלו לגמגם תירוצים זו לזו, אך השעה היתה כבר מאוחרת ויש לצאת לנשף. כלנית האחות הבכורה לא איבדה את העשתונות, רצה לחדרה וחזרה עם חגורה לבנה. חגרה אותה למותניה ויצאה. פרג, האחות השניה מיהרה לחדר העבודה של אביה, לקחה את קסת הדיו, והשפריצה כתמים שחורים על השמלה, ויצאה. נורית הקטנה ישבה מול ארון הבגדים, התלבטה והתלבטה, לבסוף לקחה שרשרת עבה חומה, ענדה לצווארה ויצאה. כאשר הגיעו לנשף התפעלו כולן מיופיין, ובמיוחד התלהב הנסיך שלא הפסיק לרקוד עם שלושתן, הוא התלהב מהן כל כך אך לא הצליח להחליט את מי מהן הוא רוצה לשאת לו לאישה. יצא הנסיך עם יועצו למרפסת לנסות ולהחליט מי מהן תבחר בסופו של הערב. ניצלו האחיות את ההפסקה הקצרה שלקח לו הנסיך וישבו ביחד בפינת האולם הגדול. הסתכלו האחיות זו בזו והחליטו, כי אין אף גבר בעולם ששווה להיפרד אחת מהשניה למענו. אחזו הבנות זו בידה של זו, והחלו לרוץ למעבה היער. ראה הנסיך כי שלושת האחיות נעלמו, החל לרוץ אחריהן ולקרוא להן ביער, אך שלושת האחיות הפכו לפרחים, בכדי שלא יצטרכו להיפרד עוד לעולמים. וכך עד היום ניתן להבחין בעונת הפריחה בשלושת הפרחים בעלי עלי הכותרת האדומים. כלנית, האחות הבכורה, שפורחת ראשונה, ובבסיס עלי הכותרת שלה עיגול לבן. באמצע החורף פורח הפרג, האחות האמצעית, ועל כל אחד מעלי הכותרת שלה כתם שחור. אחרונה חביבה פורחת הנורית, בסביבות פסח. הנורית בעלת אבקנים חומים. אחד הסיפורים השווים ששמעתי!

 

[צופיפניקית1]

אוף! הסיפור של ההד ושל האלה והאלון

ככה, את הסיפורים שלמעלה לקחתי מהאתר של הצופים. יש עוד שלושה סיפורים שאני מכירה את הבחור הזה שרוצה להיתחתן והולך לישאול שאלות את ההד - אז אני זוכרת רק חלק, הוא שואל: "..... ואיך אוכל לענות על כל הדרישות? שוט... שוט... שוט ומה תירצה שאביא לה? וילה.. וילה... וילה, הד, האם עלי להינשא? נסה... נסה... נסה..." יש עוד מיליון שאלות שהוא שואל וזה פשוט סיפור יפה!! אני חייבת להשיג את כולו. מכירים את הסיפור את האלון והאלה למה הם תמיד ביחד? גם בזה אני אזכר... ויש את הסיפור על ההיא שהייתה מכוערת ובסוף לוטקחים עלה בצורת לב שמפשיטים אותו... גם את זה אני לא זוכרת! אוף!! אבל אני אשאל אנשים בשכבג ואני אשיג את כולם!!

נועה.

 

[צופיפניקית1]

סיפור על הזמן! אחד החזקים!

ואני אפילו זוכרת אותו בעל-פה

אני מקווה שאני לא אדלג על איזה שורה... מהו ערכה של שנה אחד שאלו ילד שנישאר כיתה מהו ערכו של חודש אחד שאלו אם שילדה פג מהו ערכו של שבוע שאלו מהו ערכו של יום שאלו אדם שניקלע למידבר ללא מיים מהו ערכה של שעה שאלו תלמיד מחכה לחזור הבייתה מהו ערכה של דקה שאלו מהו ערכה של שנייה שאלו אדם שניצל מתאונת דרכים מהו ערכה של אלפית השנייה שאלו ספורטאי שזכה במדליית כסף כן... שכחתי את דקה ושבוע...

אבל אתם יכולים להמציא משהו אחר שמתאים

! נועה.

 

[צופיפניקית1]

פעולות חושים

חוש הראיה הליכה בשביל כשכולם עוצמים עיניים ומחזיקים ידיים, ורק המוביל הולך בעיניים פקוחות. בתצפית יפה: להביא ניירות צלופן צבעוניים, חתוכים לריבועים קטנים. כל חניך מקבל ריבוע ומסתכל דרכו על הנוף. פתאום הנוף נראה אחרת בצבע צהוב, ורוד כחול או ירוק. חוש המישוש יושבים במעגל, כשכל אחד מחזיק ביד אבן שמצא ומצאה חן בעיניו. מבקשים מכולם למשש את האבן מכל כיווניה ולהסתכל עליה עד שמכירים אותה היטב - ואז לעצום עיניים. המדריך אוסף את האבנים ןמחלק אותן מחדש. מעבירים את האבנים במעגל, וממששים את האבנים העוברות. כשמגיעים למסקנה שזו האבן שלך, משאירים אותה ביד, וכך המעגל ממשיך עד שכל אחד מוצא את האבן שלו. את התרגיל אפשר לסכם בשיחה על תשומת הלב שאנחנו נותנים לפרטים הקטנים כגדולים כשאנחנו מטיילים או בכלל בחיי היומיום. האם אנחנו באמת חווים את כל מה שקורה סביבנו, מה אנחנו זוכרים מהטיול כשאנחנו חוזרים הביתה? תרגיל שמשלב את כל החושים - תרגיל הצימוק כל חניך מקבל צימוק אחד. בהתחלה מנחים את החניכים רק להסתכל עליו מכל הכיוונים, ואז למשש אותו ולהריח. לבסוף מכניסים אותו לפה, אבל רק מגלגלים על הלשון והחך. לבסוף בולעים. הרעיון - המשמעות והערך שגם צימוק אחד בודד יכול לקבל בעינינו, והחוויה המחודשת של הצימוק כשנותנים לו חשיבות בפני עצמו. אפשר גם לדבר פה על תרבות הצריכה בחברה המערבית, שהכל הפך המוני, הדברים הקטנים איבדו חלק מהמשמעות שלהם, שאנחנו צורכים מעבר למה שאנחנו צריכים ("עיניים גדולות") וכן הלאה, אפשר לפתח דיון או סתם ליהנות מהטעם המתוק בפה... זה מאתר הצופים. גם אנחנו עשינו השנה פםעולת חושים לא ראה ביכלל.. בלילה... יצא משהו טוב! אז אני אחפש אותה ואכתוב גם אותה.