היא אמרה לי כן ונישאנו זו לזו.
בוקר טוב ושבת שלום! כאשר זוגתי ואני נישאנו זו לזו, זכינו "והגברת שולמית אלוני", היא אשר ערכה בינינו את החוזה, שזה הוא הוא עיקר קיומה של "ברית הנישואים". על אף גילה המבוגר, ועיסוקיה הרבים, היא באה על חשבונה, אל מסעדה קטנה בעיר חיפה. היא חיתנה אותנו. (אם איני טועה, "הגברת שולמית אלוני", היתה בין הראשונים בארץ, אשר ערכה טקסי נישואין, לרוב פליטי "הרבנות". אני בטוחה, כי משום שהיא הבינה יותר מרוב הרבנים, את משמעותו "המעשית", של כל זוג, אשר מבקש ורוצה לקשור את עצמו בעיקר בהתחייבות זה לזו, זה לזה, וזו לזו...) כאן המקום לומר, כי בסידרה הקומית, "חברים", עלה הנושא מי יחתן את "מוניקה וצ'נדלר". כאשר "ג'ואי", האהבל והלא מבין, קיבל הסכמה והסמכה, דרך האינטרנט, הוא נבחר לחתן אותם. כמובן, שהוא פישל, אך בסוף הוא חיתן אותם. אינו משנה מי מחתן שני אנשים, אשר בוחרים לחיות בזוגיות. אף ביהדות, אינו משנה מי הוא המחתן. העיקר, שהנישואים, יהיו בהסכמת שני הצדדים. להבדיל מהגירושים ביהדות, שם זה כבר סיפור שוביניסטי ואכזרי ביותר. אם למשל, אני הולכת ברחוב ודעתי זנוחה וזחוחה. בפתע בא אלי גבר, ואמר לי: "הרי את מקודשת לי, בתמר או בתפוז זה, ואני לוקחת מידו, הרי אני אוטומטית נשואה לו". אם המקרה הזה, יגיע לרבנות, שנינו חייבים לעבור טקס "גירושים" לחומרא. כדי לשחרר אותי, לא את אותו הגבר. הוא ממילא, משוחרר, יכול לשאת עוד אישה אחרת. אפילו על פי החרם "דרבנו גרשום", הוא יכול לשאת עוד אישה שניה, בהתחכמות. מי מבין שתינו הנישאות, צריכה לשבור את הכוס?. יש לי שתי תשובות לדבר. התשובה הראשונה, לזו שנועלת נעליים, חזקות כדי שתנפצנה את "הכוס". כוס ועוד כוס, שתי "כוסיות". "אם אשכחך, ירושלים תשכח ימיני". התשובה השניה, היא: אפשר להביא שני כוסות, נגד שתי "כוסיות". לא בכדי נבחר "הכוס", לנפץ אותו בטקס הנישוואים. הכוס שלי, מתחבר אל הכוס של זוגתי. (אני סומכת עליכן, לברור בין "כוס לכוס"). שבירת הכוס בטקס הנישואים, שבירת הכוס בטקסי הנשואים ביהדות, אין לה כל משמעות, זולתי "פולקלור".
אם וכאשר הייתי אומרת לה כן... כן.... כן..... הייתי רוצה שתחתן אותי_________. (השלמי את החסר.)
ויותר דביקה ו"פלצנית" מזה, אני לא יכולה להיות..... חחחח סופ"ש חמים ומלא קסם
