תקופות מחורבנות בעיקר.
כלומר, כשחרא לי אני מין כזה "אוי, אם רק הייתי ערפדית עכשיו הייתי כבר מראה לו מה זה" או מין כזה אחרי איזה ריב עם ההורים "חבל שדרלה לא פה כדי לערפד אותי ואז הייתי חוזרת למסע נקמה". אבל בעיקר כשמחורבן או כשאנשים אחרים מעצבנים אני סתם כזה מדמיינת לי עולם אחר כדי להתעלם מהעולם שאני נמצאת בו עכשיו. וזה מתבטא בעיקר בדמיון ומחשבות אבל כמובן שגם בכתיבה, חיפוש מידע, חרישה על ציטוטים מאנג'ל, וכו'..