לפני שנים רבות מאוד, בארץ רחוקה...
חי מלך רב עוצמה. היה לו כל מה שלבו חפץ אך בנפשו פנימה הרגיש ריקנות איומה. השתדל המלך לעשות מעשים שיהיו לרצון לפני הבורא. השתדל ומילא אחר חוקי הדת, ולמרות זאת הרגיש שאינו מצליח להתקרב אל הבורא. לילה אחד חלם המלך חלום. ובחלומו ראה מלאך מדבר עמו ואומר לו כך: :כוונתך רצויה לפני הבורא אך מעשיך אינם רצויים". השתדל המלך ודבק יותר בעבודת האל, אך החלום חזר. החליט המלך לצאת ולחפש את המעשים הרצויים בעיני האל. הגיע המלך אל החכם באנשי ממלכתו, הפילוסוף. שאל אותו המלך, מה הם המעשים הרצויים בעיני הבורא. השיב לו הפילוסוף בתימהון: "מה איכפת לבורא מהמעשים שלך?! הרי אינו מכיר אותך ובודאי שאינו יודע את כוונותיך ומעשיך, אינו שומע לתפילותך ואינו רואה את תנועותיך. אין לו קשר עם בני האדם, הוא כח מרוחק מאוד, הרחק הרחק מאיתנו. " ודאי אין זו אמת", חשב לעצמו המלך, "המלאך אמר לי בחלום שהבורא רואה את כל מעשינו יש מעשים ומצוות שהוא רוצה שנעשה. מן הסתם אין הפילוסוף כה חכם כפי שחשבתי. החליט המלך לשאול לחכם מחכמי הנוצרים- "מה היא הדרך הרצויה בעיני הבורא". "אני מאמין שהבורא ברא את העולם ואת כל היצורים החיים השיב הנוצרי. הוא מדבר אל בני האדם באמצעות הנביאים והוא נתן את תורתו לבני ישראל. אבל, כשחטאו נטש אותם ה´ ובחר בנו, הנוצרים, המאמינים בברית החדשה. אנו מאמינים במשיחנו שהוא האל בגוף האדם. אנו משתחווים לפסל שלו ומאמינים שהוא מושיעינו." "לא יתכן הדבר!" קרא המלך "הכיצד יכול אל להיות אדם?!" "בכל זאת, המשיח שלנו הוא בן הבורא", טען הכומר הנוצרי. "אם כן הוא, תראה לי אותו!" דרש המלך "הוא נהרג ע"י חסרי אמונה" השיב הכומר. "נהרג?!" נדהם המלך "כיצד זה אפשר להרוג אל?! הרי זה בלתי אפשרי! בנוסף לכך, מה התועלת בעבודת אלילים ובהשתחחות לפסלי עץ? לא אוכל לקבל את אמונתך. יצא המלך ללמוד את אמונת המוסלמים. הוא פנה לחכם מוסלמי כנציגה של דת האיסלאם. "אנחנו מאמינים שהבורא הוא אחד ויחיד" אמר המוסלמי, "וברור שאין לו דמות גוף ואין הוא בן אדם, כפי שמאמינים הנוצרים. הקוראן שלנו הוא תורת הקודש בו נכתבו דברי ה´ והנביא שלנו הוא אדון כל הנביאים. כל השומע לו יזכה לחיי נצח של אכילה, שתיה ותענוגות בגן עדן." "איזו הוכחה יש בידך לכך שה´ דיבר אל הנביא שלכם?" שאל המלך. "הוכחה?" התפלא המוסלמי. "כן,הוכחה, אם חפץ אני להאמין שה´ ממש דיבר אל אדם, חייב הדבר להיות בפני המון רב, ולא רק מפני שהעניין מופיע באיזה ספר דמיוני שמחברו בלתי ידוע." "והלא ספר תורתנו מלא וגדוש בסיפורי הנפלאות של משה ובני ישראל!" טען המוסלמי. "איש אינו חולק על הניסים והמופתים שהראה ה´ לעברים במצרים. הוא בקע את ים סוף, העביר בו את בחיריו והטביע בו את המצרים. הוא דיבר עם משה בהר סיני בקולות ובברקים ונתן לו את שני לוחות הברית. כל זה ידוע ומפורסם כ"כ שאין להעלות על הדעת שהיה כאן שקר או שהיתה זו המצאה דמיונית." "כלומר, אין לך הוכחות על כך שהנביא שלכם היה באמת נביא ואתה מסתמך רק על הניסים שנעשו לעם ישראל. יהיה עלי, אם כן לפנות ליהודים ולשאול אותם.הם הם שארית בני ישראל והם העדות וההוכחה לבני כל הדתות שה´ מדבר עם הבריות. הרי כל הדתות מיוסדות על ההסטוריה של בני ישראל, והכל מאמינים באמיתות התורה שנתן הבורא לבני ישראל." לקח המלך את פמליתו ויצא אל הגטו היהודי. בהגיעו אל הגטו נדהם המלך למראה הדלות והעזובה. בבית כנסת קטן ורעוע מצא המלך רב יהודי רכון על ספרי תורה וגמרא. אף שבגדיו של הרב היו כבגדי איש פשוט, הבחין המלך כי פניו נהרו באורה של חכמה מרובה. קם הרב ממקומו וקיבל בכבוד את פני המלך. "במה מאמינים אתם היהודים?" שאל המלך. "אנחנו מאמינים באלוהי אברהם, יצחק ויעקוב אשר הוציא את בני ישראל מארץ מצרים באותות ובמופתים. אשר שלח אליהם את משה ונתן להם את התורה על ידו, אשר כילכל את בני ישראל במדבר במשך ארבעים שנה ונתן להם את הארץ המובטחת, ארץ ישראל" "מדוע לא אמרת שאתם מאמינים בבורא השמים והארץ?" שאל המלך. "אמת נכון הדבר שה´ ברא את השמים והארץ. אך הועיל ושום אדם לא היה עד לבריאה, העדפתי לבסס את אמונתי על ארועים היסטוריים שהתרחשו לעיני כל בני ישראל וכולם היו עדים להם." "אכן דברים של טעם הם דבריך" אמר המלך והתיישב על הספסל ליד הרב. "רוצה אני לשמוע ממך עוד." "אתן לך דוגמא", אמר הרב. "אילו הייתי אומר לך כי מלך הודו שליט נפלא הוא וראוי לכבדו לרוממו, האם היית מסכים לעבדו?" "מדוע שאסכים לכך?" השיב המלך, "כל עוד לא ראיתי בעיני כל אות וסימן למלכותו מדוע זה עלי לקבל את דבריך?" "נכון" השיב הרב, "אך אילו היו באים אליך שליחי המלך ובידיהם מתנות יקרות, סמי מרפא מופלאים ואמצעי לחימה שבעזרתם תוכל לנצח את אויביך, מה היית חושב אז? "הייתי מודה שאכן יש מלך בהודו, ויש כוח ושלטון למלך זה" השיב המלך. חייך הרב ואמר: "משום כך השבתי לך שאני מאמין באלוהים אשר גאל את בני עמו הנבחר מעבדות מצרים ונתן להם את תורתו הקדושה. למעמד זה היו עדים רבבות אלפי בני ישראל והם מסרו זאת לבניהם ולבני בניהם, אב סיפר לבן, בן סיפר לנכד, הנכד לנין וכן הלאה והאלה במשך כל הדורות עד עצם היום הזה." "אכן מובן הדבר, אך מה בדבר השקפתם של המדענים שאינם מסכימים עם התורה? שאינם מקבלים את סיפור האדם הראשון בגן עדןוטוענים שהעולם קיים מליוני שנה? "חס וחלילה, חס ושלום, אין בתורה שום דבר העומד בסתירה להוכחה מדעית. אלא שדעת המדע על בריאת העולם מבוססת רק על ניחושים והסברי המדענים מתחלפים ומשתנים עם כל גילוי חדש המזדמן להם. המסורת הנבואית שלנו מאדם הראשון ועד משה יציבה ומשכנעת הרבה יותר. מכל מקום, גם אם יש הוכחות מדעיות באשר לגיל העולם, אין בכך לשנות את אמונתנו שהאדם הראשון, שהיתה בו נשמה אלוהית, אכן היה האדם הראשון, כפי שמספרת לנו התורה." רושם עז עשה על המלך הרב הצנוע, שחכמה וקדושה האירו את פניו. האם כאן, במקום דלות ועזובה שכאלה, בקרב היהודים, עוברת הדרך האמיתית אל האלוהים? שאל המלך את עצמו.
