../images/Emo46.gif
מרצה מסויימת באוני' הצליחה לעצבן אותי. וזה הסיפור: כמו שאתם יודעים (=רובכם לפחות) לימודים זה לא דבר שבא לי בקלות, ואחד התסמינים של מה שיש לי (Non verbal learning disabilities) הוא שאני לא יכול לסכם תוך כדי הרצאה. זהו רק תסמין קטן מהביעה כולה (שמתבטאת בקשיים ארגון חומרים ופיתוח שיטות עבודה), אבל זה מה שרלוונטי למקרה הנוכחי. הפתרון שמצאתי לי השנה הוא להקליט את ההרצאות ולפענח אותן אח"כ ישירות למחשב. בשנים שעברו ניסיתי לפענח את ההקלטות לכתב יד, וזה הרבה יותר ארוך וקשה. פענוח למחשב הוא יותר קל. המרצים יודעים שאני מקליט אפילו שלא כולם מכירים את כל הבעיה על בוריה. והנה, ביום שני האחרון, כשאני בא להקליט הרצאה של אחת המרצות, היא אומרת לי ברגע האחרון ש"הפעם אני מעדיפה שלא תקליט". שאלתי אותה איך בדיוק אני אמור לסכם, והתשובה הכה פשוטה שלה הייתה - "בכתב, כמו כולם". מצאתי את עצמי כשאני צריך להסביר לה מול כיתה שלמה שאני לא יכול לסכם בכתב יד, והיא רק אמרה שאגש אליה אחר-כך. למעשה אחרי-כן ממילא התכוונתי לגשת לשעת הקבלה שלה כדי להתייעץ בעניין נושא לעבודה. ניגשתי אליה מלא עצבים עם נכונות להכניס לה מכות פחות-או-יותר, ועובדה שהיא גם מאוד נבהלה ממני. הסברתי לה שהקלטה זהו האמצעי היחיד שיש לי כדי לסכם הרצאות ביעילות, ובלי להיות תלוי באחרים. איסור להקליט שולל ממני, למעשה, את האפשרות לסכם הרצאות, ומאלץ אותי להיות תלוי בטובות של אחרים. גם כשאני כבר משיג טובות מאחרים (דווקא בעניין הזה אין לי קושי רב) אני תלוי בסגנון הכתיבה שלהם, ובדרך שלהם לסכם חומר. כך אין לי אפשרות להפעיל שיקול דעת בארגון החומר. היא די נלחצה מהעניין, ובין התנצלות להתנצלות, אמרה ש"זו זכותי לא לרצות שיקליטו את ההרצאות שלי". הסברתי לה שיותר מאשר זו זכותה, זו זכות אלמנטרית שלי להקליט הרצאות אם זוהי הדרך הבטוחה ביותר בשבילי לסכם חומר, ושאם היוא חוששת מכך שאפיץ את ההקלטות, שתיקח בחשבון שגם סיכום בכתב יד או הדפסה בלפ-טופ, הם סיכומים הניתנים להפצה. היא, כמובן, שללה את החשש מכך שאפיץ את ההקלטות ומיהרה להבהיר שהיא מנקה אותי מכל חשד. אפרופו סיכומים בלפ-טופ, ציינתי גם שבכיתה ישנן שתי סטודנטיות שמסכמות בלפ-טופ, ולאמר לי "היום אתה לא תקליט ותסכם בכתב יד כמו כולם" זה כמו לאמר להן "היום אתן לא תדפיסו ותסכמו בכתב יד כמו כולם". היא אמרה שאין לה בעיה עם זה שמדפיסים בלפ-טופ, ואני ציינתי שאני לא מתכוון להשקיע אלפי שקלים רק בשביל הנוחות האישית של מרצה זה או אחר. מה שהיא הציעה זה שהיא תחשוב בינתיים על פתרון, ועד השבוע הבא היא תשלח לי את הפתרון באי-מייל. אבל העניין האמיתי הוא לא אותה פוסטמה. אם הייתה מודעות אמיתי ללקויות למידה, ואם מרצים היו מבינים שלא מדובר קר בהארכות זמן סמליות במבחנים, אף מרצה אל היה מעיז לאמר לאף סטודנט שלא יקליט הרצאות שלו. עם יותר מודעות היה ברור שהעניין כאן הוא זכותו של הסטודנט, ולא זכותו של המרצה לנפנף בזכויותיו. אני מתכוון לגשת לראש החוג ולהעלות את הנושא, גם עם פרטי המקרה הספציפי הזה וגם בשביל העניין העקרוני.
מרצה מסויימת באוני' הצליחה לעצבן אותי. וזה הסיפור: כמו שאתם יודעים (=רובכם לפחות) לימודים זה לא דבר שבא לי בקלות, ואחד התסמינים של מה שיש לי (Non verbal learning disabilities) הוא שאני לא יכול לסכם תוך כדי הרצאה. זהו רק תסמין קטן מהביעה כולה (שמתבטאת בקשיים ארגון חומרים ופיתוח שיטות עבודה), אבל זה מה שרלוונטי למקרה הנוכחי. הפתרון שמצאתי לי השנה הוא להקליט את ההרצאות ולפענח אותן אח"כ ישירות למחשב. בשנים שעברו ניסיתי לפענח את ההקלטות לכתב יד, וזה הרבה יותר ארוך וקשה. פענוח למחשב הוא יותר קל. המרצים יודעים שאני מקליט אפילו שלא כולם מכירים את כל הבעיה על בוריה. והנה, ביום שני האחרון, כשאני בא להקליט הרצאה של אחת המרצות, היא אומרת לי ברגע האחרון ש"הפעם אני מעדיפה שלא תקליט". שאלתי אותה איך בדיוק אני אמור לסכם, והתשובה הכה פשוטה שלה הייתה - "בכתב, כמו כולם". מצאתי את עצמי כשאני צריך להסביר לה מול כיתה שלמה שאני לא יכול לסכם בכתב יד, והיא רק אמרה שאגש אליה אחר-כך. למעשה אחרי-כן ממילא התכוונתי לגשת לשעת הקבלה שלה כדי להתייעץ בעניין נושא לעבודה. ניגשתי אליה מלא עצבים עם נכונות להכניס לה מכות פחות-או-יותר, ועובדה שהיא גם מאוד נבהלה ממני. הסברתי לה שהקלטה זהו האמצעי היחיד שיש לי כדי לסכם הרצאות ביעילות, ובלי להיות תלוי באחרים. איסור להקליט שולל ממני, למעשה, את האפשרות לסכם הרצאות, ומאלץ אותי להיות תלוי בטובות של אחרים. גם כשאני כבר משיג טובות מאחרים (דווקא בעניין הזה אין לי קושי רב) אני תלוי בסגנון הכתיבה שלהם, ובדרך שלהם לסכם חומר. כך אין לי אפשרות להפעיל שיקול דעת בארגון החומר. היא די נלחצה מהעניין, ובין התנצלות להתנצלות, אמרה ש"זו זכותי לא לרצות שיקליטו את ההרצאות שלי". הסברתי לה שיותר מאשר זו זכותה, זו זכות אלמנטרית שלי להקליט הרצאות אם זוהי הדרך הבטוחה ביותר בשבילי לסכם חומר, ושאם היוא חוששת מכך שאפיץ את ההקלטות, שתיקח בחשבון שגם סיכום בכתב יד או הדפסה בלפ-טופ, הם סיכומים הניתנים להפצה. היא, כמובן, שללה את החשש מכך שאפיץ את ההקלטות ומיהרה להבהיר שהיא מנקה אותי מכל חשד. אפרופו סיכומים בלפ-טופ, ציינתי גם שבכיתה ישנן שתי סטודנטיות שמסכמות בלפ-טופ, ולאמר לי "היום אתה לא תקליט ותסכם בכתב יד כמו כולם" זה כמו לאמר להן "היום אתן לא תדפיסו ותסכמו בכתב יד כמו כולם". היא אמרה שאין לה בעיה עם זה שמדפיסים בלפ-טופ, ואני ציינתי שאני לא מתכוון להשקיע אלפי שקלים רק בשביל הנוחות האישית של מרצה זה או אחר. מה שהיא הציעה זה שהיא תחשוב בינתיים על פתרון, ועד השבוע הבא היא תשלח לי את הפתרון באי-מייל. אבל העניין האמיתי הוא לא אותה פוסטמה. אם הייתה מודעות אמיתי ללקויות למידה, ואם מרצים היו מבינים שלא מדובר קר בהארכות זמן סמליות במבחנים, אף מרצה אל היה מעיז לאמר לאף סטודנט שלא יקליט הרצאות שלו. עם יותר מודעות היה ברור שהעניין כאן הוא זכותו של הסטודנט, ולא זכותו של המרצה לנפנף בזכויותיו. אני מתכוון לגשת לראש החוג ולהעלות את הנושא, גם עם פרטי המקרה הספציפי הזה וגם בשביל העניין העקרוני.
