../images/Emo46.gif../images/Emo31.gif
כתבונת קטנה מתוך "אמצע חדרה" מתאריך 8/11/02: גאווה ודעה קדומה אגזוזנים, נושכי כריות, מתכופפים, מתהפכים, עושים שוק, משחקים בקבוצה השנייה, מחביאים את הסלמי, מתרוממים. זהו. אחרי שמיצינו את כל בדיחות ההומואים האפשריות (כן, יש עוד, אבל אנחנו מתאפקים), בואו נדבר על "הכי גאים שיש". לרגל סיום העונה, בשבת שעברה, הגיע זמן לסקור את היהלום שבכתר היצירה ההומוסקסואלית הטלוויזיונית האמריקאית (אצל הבריטים זה היה סיפור אחר לגמרי). נתחיל בשורה התחתונה - העונה האחרונה של "הכי גאים שיש" לא היתה טובה. זה לא שלא ראינו שם מספיק ישבנים גבריים מוצקים (אין אף אחד עם שערות בתחת ב"הכי גאים"), למרות שיש כאלה שיתלוננו שבעונות הקודמות היו יותר. זה לא שבריאן קיני פחות שווה (אפילו אנחנו, שלא מתעניינים בתחום, מוכרחיםן להודות בזה). אבל, וזה אבל גדול, "הכי גאים שיש" סובלת מ"תסמונת דוסון קריק, העונה השנייה", או בעברית- "הכי גאים שיש" הפכה לאופרת סבון. ג´, צופה מסורה, אמרה לנו השבוע:"ההבדל בין דרמה לאופרת סבון הוא לא בכמות הפרידות והרומנים - אלא בכמות האנשים שמשתתפים בכל הסיפורים". וזאת בדיוק הנקודה. זה לגמרי בסדר שיש לאמט אהבה חדשה אחרי שיקל פיקל, אבל למה זה חייב להיות מישהו שאנחנו כבר מכירים? ברגע שסדרות מתחילות להתקמצן בשחקנים אורחים, ומגיעות למצב שבו כולם שוכבים עם כולם (מי אמר "מלרוז פלייס" ולא קיבל? פעמיים? מכולם?), זה הרגע שבו היא הופכת לעוד סבונייה, ומאבדת כל ערך שהיה לה קודם. "הכי גאים שיש", אליבא דחברים בקהילת הגייז שדיברו איתנו, הצטיינה במיוחד בזה שהיא לא עשתה הנחות לקהילה. מצד אחד היא היתה סדרה בשביל הקהילה, אבל מצד שני ידעה לעקוץ ולהאיר את הצדדים המגוחכים שרק אנשים מבפנים מכירים. בעונה האחרונה ויתרו על כל הצדדים האלה. במקום שנינות עוקצנית, קיבלנו את ייסורי ג´סטין הצעיר. שלא תבינו אותנו לא נכון - אין לנו שום בעיה עם אופרות סבון. פשוט עצוב לנו שסדרה שגרמה אפילו להומופובים כמונו (לא משהו אישי, אנחנו שונאי אדם באשר הם) לצפות בה, עם כל חוסר הנוחות הנגרמת לנו מלראות שני גברים מקיימים יחסי מין(אין לנו בעיה כזאת עם הקטעים של הלסביות, מעיניין למה), הולכת בדרך כל בשר ונהיית סתם עוד אופרת סבון סתמית. או במקרה הזה - אופרת וזלין. בנות!!! תגובות בבקשה!!!