אוקיי, קודם כל היה ברור כשמש שדאלאס
לא הולכת להפסיד את המשחק הזה. במצב של 2-0 ליריבה והסידרה הולכת לבית של הקבוצה בלי יתרון הביתיות, אין מצב שאותה קבוצה לא לוקחת (ע"ע דנבר, יוסטון, דאלאס). דאלאס עלו חדורי מוטיבציה וכבר מהשניה הראשונה טחנו לסקרמנטו את הצורה. 0-9, 3-13, 7-17. סקרמנטו הצליחה לחזור עד לפיגור 2, אבל דאלאס חזרה לרוץ וסקרמנטו פשוט לא שיחקו. לא הגנה ולא התקפה. אחרי 2 הדקות הראשונות ברבע הראשון היה ברור לי שדאלאס מנצחים (וזה לא קשור [במקרה הזה] לפסימיות או לוזריות). סקרמנטו שמרה דווקא יחסית בסדר. זה שדאלאס עברה את ה100 לא אומר כלום, כי ההגנה הכללית של סקרמנטו היתה בסדר. נוביצקי, נאש ופינלי נסגרו די טוב. הבעיה היא, מי היה מאמין, בהתקפה. ביבי הראה בפתיחה שכנראה הפציעה בירך רק עשתה לו טוב, והפציץ 15 ברבע הראשון. אח"כ הוא נחלש והיה מאוד פאסיבי. קריסטי נתן את המשחק הכי חלש שלו בחודשיים האחרונים, פז'ה לא פגע בכלום, ולאדי ומילר כמעט לא קיבלו כדורים מבפנים, ורק וובר לקח את הכמות הזריקות הרגילה שלו (וכמות ההחטאות הרגילה - בהתאם). פילר וסונגילה (מספיק. מה הוא תורם לעזאזל?! אירופאי, יופי, אבל הבן-אדם פשוט לא נותן כלום) לא מכניסים מספיק אנגריות מהספסל, והעייפות הגדולה היתה ניכרת על קריסטי, ביבי ווובר. לנצח בדאלאס, הקבוצה הביתית ביותר בNBA, במשחק הבא נראה די רחוק אחרי התצוגה של היום, אבל זה בהחלט אפשרי. לסקרמנטו יש מין כזו תכונה להיעלם אחרי שהקבוצה השניה עושה ריצה. לא הגיוני שאחרי טיימאאוט מסדרים תרגיל לזריקה של פילר, או לשלשה של ביבי עם יד גרמנית בפרצוף. סקרמנטו צריכה לחפש את הדברים שהביאו אותה עד הלום. המון תנועה בלי כדור, פירגון, ובעיקר קבלת החלטות נכונה. למרות הכל אני אופטימי. משחק כזה בחיים לא יחזור שוב. אין מצב שסקרמנטו תתקיף בצורה כל כך אנמית, בלי קשר למשחק בית או חוץ. המשחק הבא הולך להיות צמוד. יש לי הרגשה שדאלאס תנצח, אבל לא ביותר מ6. אח"כ סקרמנטו תחזיר את הסידרה הביתה ותנצח 2-4. ג'ה בלס...