הסיפור המלא../images/Emo34.gif
אז לאחר שהתפניתי מעיסוקי המשעממים שהייתי חייב לעשות אז הנה סיפור המלא, מצטער שהוא לא קצר, אבל רציתי שלא להשמיט פרטים, אז קצת סבלנות. כפי שהבנתם אני בתחילת דרכי הלא קלה של היציאה מהארון. ניסתי להסתיר , להדחיק, למנוע את המצב שבו אני נמצא מבחינת יחסי עם המשפחה שלי כיום, אבל מדובר פה באושר שלי וכבר הרגשתי שאני מתפוצץ, שאני מחזיק את עצמי כבר 15 שנה רק בשביל שהם יהיו מאושרים. אז רציתי לעשות את הצעד הראשון בעצמי ולאט, אבל אחי הקדים לעשות. אז הנה קצת רקע למה שהוביל לכל הסיטואציה - עד לפני חודש וחצי הייתי די סגור בחדר האינטימי שלי, כביכול בתא שלי בלי אף אחד על הראש. ואז לפני חודש וחצי החלטתי לעשות צעד, גם לכתוב פה, גם להכיר אנשים, והנה אני היום נמצא בחברת אנשים שאני אוהב , שכיף לי איתם, שאני זה אני ולא מישהו אחר שאני מנסה להיות רק כדי לרצות את החברה. הכיף הזה, האושר הזה בא בפתאומיות גם לי וגם למשפחה שלא רגילה לראות אותי יוצא בתכיפות כה רבה. מה שהוביל לשאלות מחשידות מההורים....פתאום אני יוצא וחוזר מאוחר בלילה, הטלפונים מצלצלים גם ב-3 לפנות בוקר, אני לא יושן בבית, הדלק נגמר במהירות.....
. אז עניתי ועניתי הרבה סיפורים מסביב כולל שקרים, ואני אחד שהמילה שקר עושה לו רע, אני שונא לשקר. אז בתור התחלה חשבתי לספר לאחי שהוא יחסית קרוב אלי, ומשם לראות אם ואיך לספר להורים.... אבל עקב בעיות שצצו החלטתי לדחות את העניין לגמרי. ואז, יום שבת אחה"צ אני נכנס לחדר של אחי, אמא שלי יושבת על המיטה, אחי יושב בכיסא, הם מתלחששים ואני נכנס לתומי.... אמא שלי התחילה לנזוף בי שאני לא משתף אותה מספיק והיא דואגת, ובנוסף אחי התחיל להצדיק אותה להגיד לי שזה לא בסדר....מפה לשם ביקשתי מאמש לי שתעזוב את החדר. נשארנו לבד, ואז הוא אמר לי שאני יכול לספר לו הכל ושאני יכול לסמוך עליו, וכל מה שיאמר ישאר ביננו. כמעט ולא אמרתי כלום בהתחלה, הראש שלי בהה בריצפה , לא יכלתי להביט לו בעיניים, הרגשתי שהאמת קרובה כל כך לצאת ואי אפשר להסתיר את זה עוד. אז הוא התחיל לשאול כל מיני שאלות, דברים שלא קשורים בכלל למי שאני , ואני כל הזמן מנענע בראשי לשלילה.....ואז הגיעה שאלת המחץ : אתה לא נמשך לבנות?????... פה הייתה שתיקה מצידי וגם לא נענוע של הראש לשלילה....הוא המשיך לדברים אחרים כאילו שללתי גם את זה...ואז אחרי עוד כמה שאלות ..הוא אמר לי שהוא כבר הבין במה מדובר... אני מבחינתי כאילו עוד לא סיפרתי ואמרתי כלום למרות שכביכול הוא כבר ידע הכל באותו הרגע. הוא ביקש שאני ישתף , שאני יספר לו, שאני יכול לבטוח בו....ואז התחלתי לדבר ולהוציא הכל מהבטן....לא יכלתי להגיד את המילה גיי...ובכלל לקח לי המון זמן להגי בעצמי שאני לא נמשך לנשים. התחושה היתה כואבת וקשה. הוא טען שמן הסתם בתור אח מאוד קרוב שחלקנו הרבה מהחיים יחד, הוא כבר ידע מזמן, אני פשוט עכשיו נתתי לו את האו קיי שזה נכון. הוא הבטיח לתת לי גב בכל מה שקשור בזה, ושאין לו בעיה עם זה בכלל. כל אדם צריך לחיות את חייו כראות עיניו, והדבר היחיד שבאמת הטריד אותו זה הבריאות שלי. שאני ישמור על עצמי ולא יתפתה לעשות שטויות בלי להזהר. הוא בהתחלה ניסה להגיד לי שאולי יש דרך לפתור את זה ולנסות "לתקן" , אבל הוא הבין די מהר שזה לא בידיים שלי ושככה בעצם נולדתי... כל החינוך, כל הפינוק מההורים, כל הדברים הראחרים לא קשורים כלל להיותי גיי. לבסוף, לאחר שעתיים לא קלות של לחץ נפשי, שפתאום משתחרר במהירות כזאת בלי שום תכנון מראש, הרגשתי הקלה מסויימת, הקלה שעשיתי את זה, סיפרתי ,עוד מישהו יודע, וזה לא מישהו זר, זה אח שלי. התחבקנו חזק, זה היה הרבה יותר ממה שציפיתי. ההקלה הזאת (מבחינתי) לוותה בעצב.....איך מעבירים את זה הלאה? איך מספרים להורים? ...כשאתה יודע שיש לך הורים פרימטיביים בבית, אנשים שלא מקבלים את זה, ובגלל כל הרקע שצויין לעיל מתחילים לחשוד והתגובות כבר לא נעימות בתור חשדות, אז מה יהיה כשאותן חשדות יתבהרו כאמת ועובדה של החיים. נכון לעכשיו אני מתכוון לדחות את זה לעוד קצת זמן, אולי בשביל להכין את הקרקע בצורה יותר מתונה. לסיכום אומר שאני עדיין לא מאמין לעובדה שסיפרתי, אני מרגיש הקלה משמעותית ,אין ספק שאבן נגולה מעל ליבי, פתאום אני מדבר עם אחי חופשי על הכל, אבל רק עניין ההורים מטריד כרגע... בכל אופן, תודה על כל התמיכה והחיבוקים .... חודש וחצי אני פה , ותראו לאן הגעתי....היום אני אומר, עושה ומתנהג בצורה שבחיים שלי לא חשבתי שאני יעשה. ותודה אחרונה ומלאה באהבה למישהו יקר, שעזר לי נפשית ותמך בי, וכל מילת עידוד שלו היו עולם שלם בשבילי....תודה לך גריןבירד שלי. תודה על הכל.
) שלי,שנכתב במסגרת נושא "גאווה 2002" יוכל גם לתרום לאחרים במצב דומה.
