Tom Kapinos
New member
../images/Emo44.gif #301 Like A Virgin ../images/Emo44.gif
#301 Like A Virgin
- פותח הנושא Tom Kapinos
- פורסם בתאריך
לפרק הזה יש מלכה אחת ../images/Emo97.gif
והיא ג'ן. כל השאר היה פשוט לא מעניין. ג'ואי הפאתטית (שכל הכבוד לדוסון שהוא דחה אותה), הקאמבק של "פייסי המגניב"...פשוט סתם. פרק פתיחת עונה חלש במיוחד. ופעם ראשונה ששמתי לב כמה גרועה היתה השחקנית בריטני דניאל בתור איב. לוליטה בשקל. פאם פטאל בגרוש.
והיא ג'ן. כל השאר היה פשוט לא מעניין. ג'ואי הפאתטית (שכל הכבוד לדוסון שהוא דחה אותה), הקאמבק של "פייסי המגניב"...פשוט סתם. פרק פתיחת עונה חלש במיוחד. ופעם ראשונה ששמתי לב כמה גרועה היתה השחקנית בריטני דניאל בתור איב. לוליטה בשקל. פאם פטאל בגרוש.
Tom Kapinos
New member
אף פרק של דוסון הוא לא חלש
בטח שלא במיוחד... העונה השלישית היא העונה הכי מוזרה בסדרה וצריך לדעת לעכל אותה. קווין וויליאמסון כבר לא בסביבה והעלילות יותר מופרכות אבל המעטפת הדוסון-קריקית מרחפת ומשגיחה שהסדרה לא תפגע. ובנוגע לדברים שאמרת: ג'ואי - היא לא פתטית, היא נערה מתבגרת. היא הבינה שהיא עשתה טעות ובשניה שהיא ראתה את דוסון עם אותה פאם פטאל (תפקיד שהיה מיועד במקור לבריטני ספירס) היא הפכה לירוקה מקנאה וניסתה להפוך בעצמה לאיב, נסיון שכשל. אבל זה בעצם שביל לקראת ההמשך - דוסון דחה אותה אז היא נאלצת לעבור למישהו שלא דוחה אותה. היא עוברת ל... פייסי - מחכה שאנדי תחזור מהלוני-בין ובינתיים משמש בתור הסייד-קיק של דוסון; ואחרי שדוסון דוחה את ג'ואי הוא מבקש מפייסי שישמור קצת על ג'ואי. הוא כמובן יצטער על הבקשה הקטנה הזאת בשלב יותר מאוחר כמו שאתה יודע. אני חושב שדווקא העלילה של ג'ן הייתה הכי מוזרה אבל בהחלט הייתה אווירה של היום הראשון ללימודים והפרק הזה הצליח לשמר בגדול את המציאות. אני חושב שזה פרק כיפי, קצבי וסוער עם יותר מדי זבל (הלהקה) ומעט מדי גרמס. אמנם לא פרק הפתיחה הטוב ביותר אבל אני מאוד אהבתי.
בטח שלא במיוחד... העונה השלישית היא העונה הכי מוזרה בסדרה וצריך לדעת לעכל אותה. קווין וויליאמסון כבר לא בסביבה והעלילות יותר מופרכות אבל המעטפת הדוסון-קריקית מרחפת ומשגיחה שהסדרה לא תפגע. ובנוגע לדברים שאמרת: ג'ואי - היא לא פתטית, היא נערה מתבגרת. היא הבינה שהיא עשתה טעות ובשניה שהיא ראתה את דוסון עם אותה פאם פטאל (תפקיד שהיה מיועד במקור לבריטני ספירס) היא הפכה לירוקה מקנאה וניסתה להפוך בעצמה לאיב, נסיון שכשל. אבל זה בעצם שביל לקראת ההמשך - דוסון דחה אותה אז היא נאלצת לעבור למישהו שלא דוחה אותה. היא עוברת ל... פייסי - מחכה שאנדי תחזור מהלוני-בין ובינתיים משמש בתור הסייד-קיק של דוסון; ואחרי שדוסון דוחה את ג'ואי הוא מבקש מפייסי שישמור קצת על ג'ואי. הוא כמובן יצטער על הבקשה הקטנה הזאת בשלב יותר מאוחר כמו שאתה יודע. אני חושב שדווקא העלילה של ג'ן הייתה הכי מוזרה אבל בהחלט הייתה אווירה של היום הראשון ללימודים והפרק הזה הצליח לשמר בגדול את המציאות. אני חושב שזה פרק כיפי, קצבי וסוער עם יותר מדי זבל (הלהקה) ומעט מדי גרמס. אמנם לא פרק הפתיחה הטוב ביותר אבל אני מאוד אהבתי.
Like A Virgin
העונה השלישית נפתחת באחד הפרקים המוזרים, המפתיעים והמתעתעים שדוסון קריק ידעה. לאורך כל הפרק אנחנו מתקשים להכריע האם הפרק מסמל את חזרתה של הסדרה לימיה העליזים של העונה הראשונה, או שמא את צלילתה לרמות שכמותן עוד לא הכרנו. זה מתחיל רע. רכבת דוהרת? דוסון יושן? אנחנו בכלל בדוסון קריק? על ההתחלה דוסון קריק פורצת את כל המוסכמות כאילו כדי להתריע אותנו להכין את עצמנו למשהו שעוד לא ראינו. אולם, מייד אחרי אנחנו מתוודעים לאיב שמצד אחד באה אלינו מ"סוויט ואלי", אך מצד שני, מתגלה כשילוב די מעניין בין ההתנשאות של דבון, חוסר הבושה של אבי, ודימוייה הפנטסטי של ג'ן ע"י דוסון בעונה הראשונה. איב מתעקשת להישאר לאורך כל הפרק כרעיון, קונספט ותו לא, מוגדרת אך ורק לפי תפיסתו של דוסון, כאילו נוכחותה קיימת אך ורק כדי להשליך את דוסון (אפילו שמה, איב, חווה, כשם האישה הראשונה, משהו ג'נרי וכללי). במילים אחרות, כל מה שהיה חסר זה שתשב לו על הכתף בתלבושת שטן סקסית. אך שוב חוזר התעתוע. מצד אחד חזרנו לימי הרדיפה אחרי הבלונדינית בעונה הראשונה, אך מהצד השני, איב נראית הרבה יותר שטוחה (במובן עומק הדמות לפחות...) מג'ן, ובקושי יכולה להיות מוגדרת כדמות, קל וחומר כצלע במשולש רומנטי. דוסון יחד עם זאת נראה כרגיל לאורך הפרק. הוא אמנם מצהיר שהוא עם ג'ואי גמר, אבל הצהרות כאלו שמענו כל פרק שני בעונה השנייה, ולמען האמת, גם בעונה הראשונה ביחס לג'ן. בסופו של דבר, תמיד ידענו שהכל תלוי בג'ואי כפי שפייסי ציין. גם התנהגותו בתגובה לאיב נראית מאוד "עונה ראשונה", וכמעט שאובה מ"roadtrip". מה שמפתיע הוא שגם פייסי חוזר להיות פייסי של אותו פרק, ואותה עונה בכלל. פייסי האחראי והבוגר פתאום נעלם כאילו לא היה. היעדרה של אנדי כאילו הפיג את כל בגרותו החדשה, והחזיר את פייסי שמבריז כדי ללכת למועדון חשפנות, ומציע מסיבה מטורפת עם חשפניות בבית של דוסון. אז האם אכן חזרנו לעונה הראשונה? ובכן, אם היינו מסתכלים על פייסי לבד אז אולי היינו חושדים שכן, אך בהתבוננות רחבה נראה שהחזרה של פייסי היא מעט לא טבעית ואף מוקצנת לעיתים על מנת לשרת מטרה אחרת. למה הכוונה? בוא נסתכל בעוד כמה פרטים שוליים בפרק: הנאום של המנהל גרין על מתבגרים שלא מתנהגים כמו מתבגרים, השיר נוסח "i don't want to wait" במבחני העידוד, ההערה של פייסי על כך שכולם ציפו לדעת מה יהיה עם דוסון וג'ואי באופן דומה מאוד לאזכור של חופשי על הבר בפתח העונה השנייה, הסצנה בה דוסון ופייסי נכנסים לבית של דוסון ומופתעים לגלות את איב באופן דומה מאוד לסצנה בה דוסון ופייסי הופתעו לגלות בפיילוט את הוריו של דוסון. הפרק מלא לכל אורכו במעין קריצות של מודעות עצמית שבשלב מסויים יותר דומות לעווית חולנית בשריר העין. כל זה נותן לך הרגשה שהפרק מנסה, נורא בכח, להיות דוסון קריק הישנה, של העונה הראשונה, אבל יותר, הרבה יותר. הרבה יותר קיצוני. כל המוטיבים מקבלים שדרוג, החל מהמודעות העצמית, ממשיך בפייסי, ונגמר, כמו תמיד, בסקס. כן, הרבה יותר קיצוני זה גם סוג של שם קוד ללקחת את העונה הראשונה ולהזריק לה מנה גדושה של סקס . כך פייסי לוקח אותנו למועדון חשפנות, איב נוטפת סקס אפיל בכמות שגורמת לג'ן להראות כמו נזירה, וג'ואי מתפשטת פעמיים בפרק. ומה עם ג'ואי באמת? הכל הרי היה תלוי בה, והיא נותרה סימן השאלה הגדול מכולם בסיום העונה השנייה. האם תסלח? איך חודשי הקיץ ישפיעו עליה? הפרק מנסה לשמור את הקלפים קרוב לחזה במעט תחילה, הוא מראה את ג'ואי מתדלקת סירות אצל בוס מגעיל וכמעט גורם לנו לחשוב שחזרנו לג'ואי הכעוסה והמרירה מהעונה הראשונה, שגם קיבלה שדרוג מכעוסה, לעצבנית רצח על העולם. אבל בהמשך התמונה משתנה. כשבסי מתחקרת אותה לגבי דוסון, ג'ואי לא משיבה באופן כעוס או מריר, אנחנו מגלים שאין פה בכלל שאלה של סליחה, היא כבר מזמן סלחה. אפילו אין פה שאלה של וידוי, אין לה בעיה אמיתית להתוודות על סליחתה או על תסריט החלומות שלה כפי שהיא מתארת לבסי. זוהי ודאי לא ג'ואי של העונה הראשונה, שלא הייתם מחלצים ממנה את פנטזיה מפורטת כזו גם עם אקדח לרקה. אז אם ג'ואי סלחה, מה הבעיה? לרגע זה נראה כמו לא יותר מקומדיה רומנטית סתמית שבה שני הגיבורים אוחזים בתפיסות שגויות אחד על השני ורק לקראת הסוף, בסצנה מרגשת, הם מגלים את האמת, משלימים או לא יודע מה, וחיים באושר ועושר. תדמית הג'ואי הזו, שרוצה את דוסון אך מסתירה זאת תחת מעטה של שתיקה (בניגוד למעטה הציניות והכעס החביבים בהרבה של העונה הראשונה), נסדקת כשהם נפגשים לראשונה, יחד עם פגישתם הראשונה של הסירה של מיץ' עם הרציף (אגב, איפה סצנת ההתרסקות? תקציב הפעלולים המיוחדים הלך כולו על מדורת הל"ג בעומר באייס האוס?). דוסון עושה היכרות רשמית, וג'ואי מגיבה בסרקזם. רק היה חסר שתוסיף "thrilled". למען האמת, עדיף היה אם הייתה עושה זאת. תגובתה היתה די חוצפנית, במיוחד אם נזכר במילותיה האחרונות ששיגרה לעבר דוסון. מהביקורת והכעס אפשר היה לחשוב שדוסון וג'ואי מעולם לא נפרדו. גם בעונה הראשונה כשג'ואי פגשה את ג'ן היה הרבה מרמור, אבל הוא היה מוצנע לפחות (אולי לא היית צריך להיות פסיכולוג מומחה כדי לזהות אותו, אבל בכל זאת). כאן ג'ואי פשוט משתלחת בדוסון בצעד שיותר מזכיר את ג'ואי החוצפנית מהעונה השנייה. גם כשהיא מדברת עם בסי העסק נראה הזוי. ג'ואי ממשיכה עם גישת "איזה חרא לי בחיים" שפשוט ממשיכה לאתגר את מעט הסימפטיה שנותרה אליה בשלב הזה. יש לה גם את החוצפה לתאר את דוסון, כלא פחות ולא יותר מבוגדני! היא כועסת שלא סיפר לה, וזה אחרי ששילחה אותו לפילדלפיה במילות ברכה כה חביבות ונעימות. אחרי זה היא ממשיכה במונולוג שגורם לך להסתכל בזריזות אל לוח השנה ולבדוק אם לא חזרנו בטעות כמה שנים אחורה. את הפזמון של "לבלונדה יש הכל, היא סקסית, לא כמוני" שמענו כבר עד שהתפוצץ השכל. עוד רגע חשבתי שהיא תתחיל להתפייט על כך שדוסון תמיד יראה בה את הנערה עם הפלסטר על הברך. כמובן שצריך להיות מאוד סתום כדי לא להבחין בדימיון הגס שבסי מציינת גם. ג'ואי פתאום נזכרת שבאמת חוותה משהו די דומה לפני שנה, אבל הפעם זה שונה. כמובן שזה שונה, הרי הפעם ג'ואי יודעת שדוסון מאוהב בה, היא הרי כבר יודעת שמה יש ביניהם מתעלה מעל כל דבר פיזי, היא למדה שמי שמנצח במשולשים שכאלו, הוא לאו דווקא הסקסי ביותר, אלא האהבה. לכן זה ממש לא מפתיע, שכשג'ואי מחליטה לגשת לדוסון היא בוחרת ללכת בדרך הסקס כדי לחזור אליו. מה? זו לא המסקנה המתבקשת? אבל נחזור לסצנה הזו בהמשך, בינתיים יש לנו חוב לנספח של הפרק, הצמד ג'ק וג'ן שנותק לחלוטין מהפרק וכאילו הודבק עליו בכח תווית "אנחנו האתנחתא הקומית", תווית שתשאר עד סוף הסדרה. מה היתה העלילה הזו? לא ממש ברור. פתאום קיבלנו תואמת נלי בשם בלינדה (וזו לשם שינוי, חזרה לעונה הראשונה שממש לא עושה טוב לסדרה) שהיא המעודדת הראשית הביצ'ית. לרגע חשתי כאילו נשאבתי לסרט נעורים טפשי (האמת שכשפייסי טען במועדון החשפנות שדוסון חייב לזיין השנה, תהיתי לרגע אם אני צופה באמריקן פאי). משומקום צצה איזו יריבות בין ג'ן לבין הבלינדה הזו, וג'ן, שהשילה מעצמה את כל בעיות העבר ונהייתה הקולית האולטימטיבית, מתעקשת להרשם למבחני העידוד.
העונה השלישית נפתחת באחד הפרקים המוזרים, המפתיעים והמתעתעים שדוסון קריק ידעה. לאורך כל הפרק אנחנו מתקשים להכריע האם הפרק מסמל את חזרתה של הסדרה לימיה העליזים של העונה הראשונה, או שמא את צלילתה לרמות שכמותן עוד לא הכרנו. זה מתחיל רע. רכבת דוהרת? דוסון יושן? אנחנו בכלל בדוסון קריק? על ההתחלה דוסון קריק פורצת את כל המוסכמות כאילו כדי להתריע אותנו להכין את עצמנו למשהו שעוד לא ראינו. אולם, מייד אחרי אנחנו מתוודעים לאיב שמצד אחד באה אלינו מ"סוויט ואלי", אך מצד שני, מתגלה כשילוב די מעניין בין ההתנשאות של דבון, חוסר הבושה של אבי, ודימוייה הפנטסטי של ג'ן ע"י דוסון בעונה הראשונה. איב מתעקשת להישאר לאורך כל הפרק כרעיון, קונספט ותו לא, מוגדרת אך ורק לפי תפיסתו של דוסון, כאילו נוכחותה קיימת אך ורק כדי להשליך את דוסון (אפילו שמה, איב, חווה, כשם האישה הראשונה, משהו ג'נרי וכללי). במילים אחרות, כל מה שהיה חסר זה שתשב לו על הכתף בתלבושת שטן סקסית. אך שוב חוזר התעתוע. מצד אחד חזרנו לימי הרדיפה אחרי הבלונדינית בעונה הראשונה, אך מהצד השני, איב נראית הרבה יותר שטוחה (במובן עומק הדמות לפחות...) מג'ן, ובקושי יכולה להיות מוגדרת כדמות, קל וחומר כצלע במשולש רומנטי. דוסון יחד עם זאת נראה כרגיל לאורך הפרק. הוא אמנם מצהיר שהוא עם ג'ואי גמר, אבל הצהרות כאלו שמענו כל פרק שני בעונה השנייה, ולמען האמת, גם בעונה הראשונה ביחס לג'ן. בסופו של דבר, תמיד ידענו שהכל תלוי בג'ואי כפי שפייסי ציין. גם התנהגותו בתגובה לאיב נראית מאוד "עונה ראשונה", וכמעט שאובה מ"roadtrip". מה שמפתיע הוא שגם פייסי חוזר להיות פייסי של אותו פרק, ואותה עונה בכלל. פייסי האחראי והבוגר פתאום נעלם כאילו לא היה. היעדרה של אנדי כאילו הפיג את כל בגרותו החדשה, והחזיר את פייסי שמבריז כדי ללכת למועדון חשפנות, ומציע מסיבה מטורפת עם חשפניות בבית של דוסון. אז האם אכן חזרנו לעונה הראשונה? ובכן, אם היינו מסתכלים על פייסי לבד אז אולי היינו חושדים שכן, אך בהתבוננות רחבה נראה שהחזרה של פייסי היא מעט לא טבעית ואף מוקצנת לעיתים על מנת לשרת מטרה אחרת. למה הכוונה? בוא נסתכל בעוד כמה פרטים שוליים בפרק: הנאום של המנהל גרין על מתבגרים שלא מתנהגים כמו מתבגרים, השיר נוסח "i don't want to wait" במבחני העידוד, ההערה של פייסי על כך שכולם ציפו לדעת מה יהיה עם דוסון וג'ואי באופן דומה מאוד לאזכור של חופשי על הבר בפתח העונה השנייה, הסצנה בה דוסון ופייסי נכנסים לבית של דוסון ומופתעים לגלות את איב באופן דומה מאוד לסצנה בה דוסון ופייסי הופתעו לגלות בפיילוט את הוריו של דוסון. הפרק מלא לכל אורכו במעין קריצות של מודעות עצמית שבשלב מסויים יותר דומות לעווית חולנית בשריר העין. כל זה נותן לך הרגשה שהפרק מנסה, נורא בכח, להיות דוסון קריק הישנה, של העונה הראשונה, אבל יותר, הרבה יותר. הרבה יותר קיצוני. כל המוטיבים מקבלים שדרוג, החל מהמודעות העצמית, ממשיך בפייסי, ונגמר, כמו תמיד, בסקס. כן, הרבה יותר קיצוני זה גם סוג של שם קוד ללקחת את העונה הראשונה ולהזריק לה מנה גדושה של סקס . כך פייסי לוקח אותנו למועדון חשפנות, איב נוטפת סקס אפיל בכמות שגורמת לג'ן להראות כמו נזירה, וג'ואי מתפשטת פעמיים בפרק. ומה עם ג'ואי באמת? הכל הרי היה תלוי בה, והיא נותרה סימן השאלה הגדול מכולם בסיום העונה השנייה. האם תסלח? איך חודשי הקיץ ישפיעו עליה? הפרק מנסה לשמור את הקלפים קרוב לחזה במעט תחילה, הוא מראה את ג'ואי מתדלקת סירות אצל בוס מגעיל וכמעט גורם לנו לחשוב שחזרנו לג'ואי הכעוסה והמרירה מהעונה הראשונה, שגם קיבלה שדרוג מכעוסה, לעצבנית רצח על העולם. אבל בהמשך התמונה משתנה. כשבסי מתחקרת אותה לגבי דוסון, ג'ואי לא משיבה באופן כעוס או מריר, אנחנו מגלים שאין פה בכלל שאלה של סליחה, היא כבר מזמן סלחה. אפילו אין פה שאלה של וידוי, אין לה בעיה אמיתית להתוודות על סליחתה או על תסריט החלומות שלה כפי שהיא מתארת לבסי. זוהי ודאי לא ג'ואי של העונה הראשונה, שלא הייתם מחלצים ממנה את פנטזיה מפורטת כזו גם עם אקדח לרקה. אז אם ג'ואי סלחה, מה הבעיה? לרגע זה נראה כמו לא יותר מקומדיה רומנטית סתמית שבה שני הגיבורים אוחזים בתפיסות שגויות אחד על השני ורק לקראת הסוף, בסצנה מרגשת, הם מגלים את האמת, משלימים או לא יודע מה, וחיים באושר ועושר. תדמית הג'ואי הזו, שרוצה את דוסון אך מסתירה זאת תחת מעטה של שתיקה (בניגוד למעטה הציניות והכעס החביבים בהרבה של העונה הראשונה), נסדקת כשהם נפגשים לראשונה, יחד עם פגישתם הראשונה של הסירה של מיץ' עם הרציף (אגב, איפה סצנת ההתרסקות? תקציב הפעלולים המיוחדים הלך כולו על מדורת הל"ג בעומר באייס האוס?). דוסון עושה היכרות רשמית, וג'ואי מגיבה בסרקזם. רק היה חסר שתוסיף "thrilled". למען האמת, עדיף היה אם הייתה עושה זאת. תגובתה היתה די חוצפנית, במיוחד אם נזכר במילותיה האחרונות ששיגרה לעבר דוסון. מהביקורת והכעס אפשר היה לחשוב שדוסון וג'ואי מעולם לא נפרדו. גם בעונה הראשונה כשג'ואי פגשה את ג'ן היה הרבה מרמור, אבל הוא היה מוצנע לפחות (אולי לא היית צריך להיות פסיכולוג מומחה כדי לזהות אותו, אבל בכל זאת). כאן ג'ואי פשוט משתלחת בדוסון בצעד שיותר מזכיר את ג'ואי החוצפנית מהעונה השנייה. גם כשהיא מדברת עם בסי העסק נראה הזוי. ג'ואי ממשיכה עם גישת "איזה חרא לי בחיים" שפשוט ממשיכה לאתגר את מעט הסימפטיה שנותרה אליה בשלב הזה. יש לה גם את החוצפה לתאר את דוסון, כלא פחות ולא יותר מבוגדני! היא כועסת שלא סיפר לה, וזה אחרי ששילחה אותו לפילדלפיה במילות ברכה כה חביבות ונעימות. אחרי זה היא ממשיכה במונולוג שגורם לך להסתכל בזריזות אל לוח השנה ולבדוק אם לא חזרנו בטעות כמה שנים אחורה. את הפזמון של "לבלונדה יש הכל, היא סקסית, לא כמוני" שמענו כבר עד שהתפוצץ השכל. עוד רגע חשבתי שהיא תתחיל להתפייט על כך שדוסון תמיד יראה בה את הנערה עם הפלסטר על הברך. כמובן שצריך להיות מאוד סתום כדי לא להבחין בדימיון הגס שבסי מציינת גם. ג'ואי פתאום נזכרת שבאמת חוותה משהו די דומה לפני שנה, אבל הפעם זה שונה. כמובן שזה שונה, הרי הפעם ג'ואי יודעת שדוסון מאוהב בה, היא הרי כבר יודעת שמה יש ביניהם מתעלה מעל כל דבר פיזי, היא למדה שמי שמנצח במשולשים שכאלו, הוא לאו דווקא הסקסי ביותר, אלא האהבה. לכן זה ממש לא מפתיע, שכשג'ואי מחליטה לגשת לדוסון היא בוחרת ללכת בדרך הסקס כדי לחזור אליו. מה? זו לא המסקנה המתבקשת? אבל נחזור לסצנה הזו בהמשך, בינתיים יש לנו חוב לנספח של הפרק, הצמד ג'ק וג'ן שנותק לחלוטין מהפרק וכאילו הודבק עליו בכח תווית "אנחנו האתנחתא הקומית", תווית שתשאר עד סוף הסדרה. מה היתה העלילה הזו? לא ממש ברור. פתאום קיבלנו תואמת נלי בשם בלינדה (וזו לשם שינוי, חזרה לעונה הראשונה שממש לא עושה טוב לסדרה) שהיא המעודדת הראשית הביצ'ית. לרגע חשתי כאילו נשאבתי לסרט נעורים טפשי (האמת שכשפייסי טען במועדון החשפנות שדוסון חייב לזיין השנה, תהיתי לרגע אם אני צופה באמריקן פאי). משומקום צצה איזו יריבות בין ג'ן לבין הבלינדה הזו, וג'ן, שהשילה מעצמה את כל בעיות העבר ונהייתה הקולית האולטימטיבית, מתעקשת להרשם למבחני העידוד.
המשך...
בדיוק לפני שתהינו האם ג'ן תבחר לעודד את הבחורים מקייפסייד לצלילי "run like mad", היא מפתיעה ומשחררת נאום תוכחה עוקצני ונוקב לעבר בלינדה , שהוא בערך סוג של הנאום של ג'ואי בתחרות היופי, רק שנון יותר, טוב יותר והרבה פחות קשור למשהו. אין ספק שזה היה רגע מענג, הרי פרקים רבים חיכינו למישהו שיפוצץ את הבלון של בלינדה המעצבנת. רגע, בלינדה היתה איתנו 20 דקות בקושי? אז למה לעזאזל אמור להיות לנו אכפת כ"כ? הנאום היה חביב אבל לאור תלישותו האם לא היה עדיף להקרין במקומו את הנאום של פייסי מתחרות היופי וזהו? אם כבר אתנחתא קומית לא קשורה לכלום, זה עדיף. הבעיה היא שהנאום, שבימים כתיקונם היה משמש כפואנטה של הפרק (או לפחות של העלילה הספציפית הזו), היה רק אמצעי. אמצעי להפיכת ג'ן למעודדת הראשית. או, האירוניה. בקטע הזה דווקא מצאתי את עצמי יותר נזכר בפייסי "מתפוצץ מצחוק" ב"crossroads" אחרי ששפכו עליו משקה, מאשר מתבדח מג'ק וג'ן והתסבוכות שהם מכניסים את עצמם אליהן. מה נשאר? אה כן, סצנת החזייה הקלאסית.דוסון עולה כדי למצוא את ג'ואי, לא בארון, לא עולה מסולם, אלא סתם בחדר. היא מבקשת סליחה כאשר היא מסבירה את מה שכולנו כבר הבנו. דוסון עדיין לא מבין למה לא התקשרה אליו כל הקיץ. ג'ואי מסבירה שהתביישה (מתסבר שהתגברה על הביישנות) מדי. מיד אחרי, היא מוודאת שהשטח פנוי, שאיב ודוסון לא הלכו רחוק מדי ושדוסון התגעגע אליה. זה מספיק בשבילה כדי להוות אור ירוק, ואישור שכנראה לא היה לה כל העונה הראשונה. זו למעשה הפעם הראשונה שג'ואי רדפה אחרי דוסון. גם בעונה הראשונה היא אמנם ערגה אליו, אך לא רדפה אחריו, והאיחוד המרגש התרחש רק לאחר שדוסון רדף אחר ג'ואי. וכשג'ואי רודפת, אז היא רודפת. החזייה שהופיעה במערכה הראשונה, חוזרת במלוא הדרה במערכה השנייה (טוב, לא בדיוק אותה חזייה, אבל אתם מבינים את הרעיון). מי זאת הג'ואי הזו? גם אם נקבל את מטרתה, עדיין האופן שבה היא בוחרת להשיג אותה, האופן הכ"כ בוטה וגס, גורם לנו לגרד את ראשנו ולשאול מה קרה לאותה ג'ואי שהכרנו ואהבנו. דוסון מסכים איתנו ומתעקש שזו לא ג'ואי. בצעד אצילי דוסון מחליט שלא לנצל את ג'ואי, למרות שהוא כ"כ רוצה כדי לשמר סיכוי כלשהו ביניהם. הוא יודע שהקשר הזה מועד לכישלון ולשכב עם ג'ואי רק ישיג לו לילה מופלא, אבל לא מעבר לכך, אולי פרט לעוד שברון לב הרסני. דוסון נפרד מג'ואי בהקבלה די ברורה לפרידה הראשונה. מודה שאוהב אותה, אך לא רוצה אותה. למעשה, זה לא ממש המקרה. שניהם עדיין אוהבים אחד את השני, אך דבר לא ממש השתנה אצל ג'ואי מאז אותה פרידה, היא עדיין לא באמת רוצה, אלא רוצה לרצות, והאילוץ העצמי הזה שנראה בסיום העונה השנייה רק קיבל שדרוג פאתטי במיוחד בפרק הזה. דוסון עשה את הצעד שלא היה אמיץ מספיק לעשותו בפרק החתונה, ואמר לא. הוא עדיין מסרב לקבל את האפשרות שייתכן ודבר זה הוא לא זמני, ספק אם אי פעם יוכל לקבל זאת, אבל לפחות הוא הצליח להשהות בינתיים את מנגנון ההרס העצמי שלו. או שמא? בדיוק שחשבנו שדוסון למד משהו, הוא שוב מתגלה כמי שכורה את לעצמו את הבור, בדיוק כמו בסוף העונה השנייה, אך הפעם הוא אפילו לא מודע לכך, והאמת, מי יכל להאשים אותו? כאשר הוא מבקש מפייסי להשגיח על ג'ואי מי ציפה שהצעד הזה יחזור לרדוף אותו באחד מסיוטיו הגדולים ביותר. הפרק מסתיים בסצנה טבעית לכאורה, כזו שלא תעורר חשד מיוחד. ג'ואי עצובה ואין דוסון, ג'ק וג'ן יותר מדי קומיים בשביל דברים כאלו כרגע, ובסי? גם לה יש חיים. אז מה עם פייסי מעודד, הרי כבר סיכמנו שיש כאן ניסיון להחזיר מוטיבים של עונה ראשונה, זה רגע "double date" קלאסי, ובכלל בעונה הראשונה פייסי התמחה בלעודד (ולהתגרות גם לפעמים) את ג'ואי אחרי חוויותיה עם דוסון, מה פה שונה? וכך קרה, שהסצנה התמימה למראה הזו, טמנה בחובה הרבה יותר משנגלה לעין. היא היוותה את אות הפתיחה לתהליך הארוך, המפתיע והנורא ביותר בתולדות דוסון קריק. עונה ראשונה זה לא הולך להיות.
בדיוק לפני שתהינו האם ג'ן תבחר לעודד את הבחורים מקייפסייד לצלילי "run like mad", היא מפתיעה ומשחררת נאום תוכחה עוקצני ונוקב לעבר בלינדה , שהוא בערך סוג של הנאום של ג'ואי בתחרות היופי, רק שנון יותר, טוב יותר והרבה פחות קשור למשהו. אין ספק שזה היה רגע מענג, הרי פרקים רבים חיכינו למישהו שיפוצץ את הבלון של בלינדה המעצבנת. רגע, בלינדה היתה איתנו 20 דקות בקושי? אז למה לעזאזל אמור להיות לנו אכפת כ"כ? הנאום היה חביב אבל לאור תלישותו האם לא היה עדיף להקרין במקומו את הנאום של פייסי מתחרות היופי וזהו? אם כבר אתנחתא קומית לא קשורה לכלום, זה עדיף. הבעיה היא שהנאום, שבימים כתיקונם היה משמש כפואנטה של הפרק (או לפחות של העלילה הספציפית הזו), היה רק אמצעי. אמצעי להפיכת ג'ן למעודדת הראשית. או, האירוניה. בקטע הזה דווקא מצאתי את עצמי יותר נזכר בפייסי "מתפוצץ מצחוק" ב"crossroads" אחרי ששפכו עליו משקה, מאשר מתבדח מג'ק וג'ן והתסבוכות שהם מכניסים את עצמם אליהן. מה נשאר? אה כן, סצנת החזייה הקלאסית.דוסון עולה כדי למצוא את ג'ואי, לא בארון, לא עולה מסולם, אלא סתם בחדר. היא מבקשת סליחה כאשר היא מסבירה את מה שכולנו כבר הבנו. דוסון עדיין לא מבין למה לא התקשרה אליו כל הקיץ. ג'ואי מסבירה שהתביישה (מתסבר שהתגברה על הביישנות) מדי. מיד אחרי, היא מוודאת שהשטח פנוי, שאיב ודוסון לא הלכו רחוק מדי ושדוסון התגעגע אליה. זה מספיק בשבילה כדי להוות אור ירוק, ואישור שכנראה לא היה לה כל העונה הראשונה. זו למעשה הפעם הראשונה שג'ואי רדפה אחרי דוסון. גם בעונה הראשונה היא אמנם ערגה אליו, אך לא רדפה אחריו, והאיחוד המרגש התרחש רק לאחר שדוסון רדף אחר ג'ואי. וכשג'ואי רודפת, אז היא רודפת. החזייה שהופיעה במערכה הראשונה, חוזרת במלוא הדרה במערכה השנייה (טוב, לא בדיוק אותה חזייה, אבל אתם מבינים את הרעיון). מי זאת הג'ואי הזו? גם אם נקבל את מטרתה, עדיין האופן שבה היא בוחרת להשיג אותה, האופן הכ"כ בוטה וגס, גורם לנו לגרד את ראשנו ולשאול מה קרה לאותה ג'ואי שהכרנו ואהבנו. דוסון מסכים איתנו ומתעקש שזו לא ג'ואי. בצעד אצילי דוסון מחליט שלא לנצל את ג'ואי, למרות שהוא כ"כ רוצה כדי לשמר סיכוי כלשהו ביניהם. הוא יודע שהקשר הזה מועד לכישלון ולשכב עם ג'ואי רק ישיג לו לילה מופלא, אבל לא מעבר לכך, אולי פרט לעוד שברון לב הרסני. דוסון נפרד מג'ואי בהקבלה די ברורה לפרידה הראשונה. מודה שאוהב אותה, אך לא רוצה אותה. למעשה, זה לא ממש המקרה. שניהם עדיין אוהבים אחד את השני, אך דבר לא ממש השתנה אצל ג'ואי מאז אותה פרידה, היא עדיין לא באמת רוצה, אלא רוצה לרצות, והאילוץ העצמי הזה שנראה בסיום העונה השנייה רק קיבל שדרוג פאתטי במיוחד בפרק הזה. דוסון עשה את הצעד שלא היה אמיץ מספיק לעשותו בפרק החתונה, ואמר לא. הוא עדיין מסרב לקבל את האפשרות שייתכן ודבר זה הוא לא זמני, ספק אם אי פעם יוכל לקבל זאת, אבל לפחות הוא הצליח להשהות בינתיים את מנגנון ההרס העצמי שלו. או שמא? בדיוק שחשבנו שדוסון למד משהו, הוא שוב מתגלה כמי שכורה את לעצמו את הבור, בדיוק כמו בסוף העונה השנייה, אך הפעם הוא אפילו לא מודע לכך, והאמת, מי יכל להאשים אותו? כאשר הוא מבקש מפייסי להשגיח על ג'ואי מי ציפה שהצעד הזה יחזור לרדוף אותו באחד מסיוטיו הגדולים ביותר. הפרק מסתיים בסצנה טבעית לכאורה, כזו שלא תעורר חשד מיוחד. ג'ואי עצובה ואין דוסון, ג'ק וג'ן יותר מדי קומיים בשביל דברים כאלו כרגע, ובסי? גם לה יש חיים. אז מה עם פייסי מעודד, הרי כבר סיכמנו שיש כאן ניסיון להחזיר מוטיבים של עונה ראשונה, זה רגע "double date" קלאסי, ובכלל בעונה הראשונה פייסי התמחה בלעודד (ולהתגרות גם לפעמים) את ג'ואי אחרי חוויותיה עם דוסון, מה פה שונה? וכך קרה, שהסצנה התמימה למראה הזו, טמנה בחובה הרבה יותר משנגלה לעין. היא היוותה את אות הפתיחה לתהליך הארוך, המפתיע והנורא ביותר בתולדות דוסון קריק. עונה ראשונה זה לא הולך להיות.
Tom Kapinos
New member
אני חושב שזה היה הפרק הראשון
שלא נפתח בחדר של דוסון. טוב שהם הפסיקו עם זה בעיקר בגלל שיש כמה פרקים עתידיים שדוסון אפילו לא משתתף בהם. הקטע עם הקריצה ל-I don't wanna wait ושבלינדה אומרת שזה שיר מעפן היה ענק! ושמתי לב לעוד דבר שהוזכר בפרק הזה ויחזור עוד הרבה בעונה החמישית. פייסי מדבר על ג'ואי ומזכיר את "הדבר החמוד הזה שג'ואי עושה - מושכת את השיער שלה אל מאחורי האוזן" וגם זה בדיחה פנימית של הצוות של הסדרה. העונה שהכי פורחת מבחינת בדיחות פנימיות ופרטיות היא העונה החמישית ללא ספק...
למשל שפייסי שכב עם בחורה אחת במסעדת "ציבילזציה" ולא זוכר אם קוראים לה ג'ינה (ע"ש ג'ינה פאטור מההפקה) או רינה (ע"ש רינה מימון מההפקה) ויש עוד המון דוגמאות.
שלא נפתח בחדר של דוסון. טוב שהם הפסיקו עם זה בעיקר בגלל שיש כמה פרקים עתידיים שדוסון אפילו לא משתתף בהם. הקטע עם הקריצה ל-I don't wanna wait ושבלינדה אומרת שזה שיר מעפן היה ענק! ושמתי לב לעוד דבר שהוזכר בפרק הזה ויחזור עוד הרבה בעונה החמישית. פייסי מדבר על ג'ואי ומזכיר את "הדבר החמוד הזה שג'ואי עושה - מושכת את השיער שלה אל מאחורי האוזן" וגם זה בדיחה פנימית של הצוות של הסדרה. העונה שהכי פורחת מבחינת בדיחות פנימיות ופרטיות היא העונה החמישית ללא ספק...
"Tamara's Return" היה הראשון
"... That Is The Question" היה השני (למרות שזה היה סוג של פרק כפול). זה היה השלישי. אבל אם אתה רוצה פעם ראשונה, אז פעם ראשונה שהפרק נפתח מחוץ לקייפסייד... הקריצה היתה רחוקה מלהיות ענקית. כפי שכבר ציינתי בעונה השנייה, יש גבול דק בין מודעות עצמית לפארודיה, והקריצה הזו, בשילוב עם שלל הקריצות האחרות בפרק הזה, חוצה את הגבול הזה. זה טוב לשדר שסדרה לא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות, העונה הראשונה עשתה זאת בהרבה חן, אבל ברגע שאתה קורץ כל סצנה שנייה, אתה משדר שאתה לוקח את עצמך ברצינות בכלל, שזו סתם סבוניית נעורים שטותית, ולכן אין טעם להתרגש יתר על המידה אם פתאום בעצם הסדרה נעשה צעד טלנבולי, ונגיד, נחבר את פייסי וג'ואי. הרי כל עוד עושים את זה עם מודעות עצמית אז זה נחשב מקורי, כי אתה בסה"כ מספק פאן טהור וסבוני בתוספת הומור עצמי שמפריד את הסדרה מערוץ ויוה. והעונה החמישית כולה נראית לי יותר כמו בדיחה פנימית. האמת, אפילו גם לא פנימית ולא ממש מצחיקה...
"... That Is The Question" היה השני (למרות שזה היה סוג של פרק כפול). זה היה השלישי. אבל אם אתה רוצה פעם ראשונה, אז פעם ראשונה שהפרק נפתח מחוץ לקייפסייד... הקריצה היתה רחוקה מלהיות ענקית. כפי שכבר ציינתי בעונה השנייה, יש גבול דק בין מודעות עצמית לפארודיה, והקריצה הזו, בשילוב עם שלל הקריצות האחרות בפרק הזה, חוצה את הגבול הזה. זה טוב לשדר שסדרה לא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות, העונה הראשונה עשתה זאת בהרבה חן, אבל ברגע שאתה קורץ כל סצנה שנייה, אתה משדר שאתה לוקח את עצמך ברצינות בכלל, שזו סתם סבוניית נעורים שטותית, ולכן אין טעם להתרגש יתר על המידה אם פתאום בעצם הסדרה נעשה צעד טלנבולי, ונגיד, נחבר את פייסי וג'ואי. הרי כל עוד עושים את זה עם מודעות עצמית אז זה נחשב מקורי, כי אתה בסה"כ מספק פאן טהור וסבוני בתוספת הומור עצמי שמפריד את הסדרה מערוץ ויוה. והעונה החמישית כולה נראית לי יותר כמו בדיחה פנימית. האמת, אפילו גם לא פנימית ולא ממש מצחיקה...
אני דווקא ממש אהבתי את הפרק הזה.
וכן הצלחתי איכשהו להבין את ג'ואי,כי בסך הכול,היא זרקה את דוסון בגלל כעס רגעי,ועכשיו היא מצטערת על זה.. והיא נראתה נואשת בצורה כן שהצלחתי להבין ולהתעצב איתה.. בכללי,אהבתי את מה שהיה עם ג'ן
ודוסון,היה מעצבן עם הכוסית שלו. פייסי חזר להיות כזה כמו שאמרו "פייסי המגניב".. וזהו בכללי פרק שכן היה כיף לראות..
וכן הצלחתי איכשהו להבין את ג'ואי,כי בסך הכול,היא זרקה את דוסון בגלל כעס רגעי,ועכשיו היא מצטערת על זה.. והיא נראתה נואשת בצורה כן שהצלחתי להבין ולהתעצב איתה.. בכללי,אהבתי את מה שהיה עם ג'ן
Like A Virgin
אהלן חברים.. ובכן נפתחה לה היום העונה השלישית של דוסונ'ס קריק עד כמה שאני מסכים שהפתיחה הזו עמוסה בקריצות לעונה הראשונה ובעומס מודעות עצמית אני לא יכול להסכים עם דורון ואחרים שמיהרו להספיד בצורה כל כך פסימית ומדכאת את העונה הזו של דוסונ'ס קריק ואת הסדרה בכלל! להגיד שזוהי תחילתו של הסוף?!? מאד מופרך לדעתי.. להגיד שהתסריטאית בחרו בדרך הקלה והפחדנית?! מאד מאד מוגזם !!! מי אמר ששינוי זה דבר רע??? ממתי לקחת כיוון חדש בסדרה ( שלדעתי היה די צפוי כי דוסונ'ס קריק תמיד נעה בגבול ה "סדרת נעורים-אופרת סבון " תגידו מה שתגידו אבל סדרה שיש בה דמות עם כל כך הרבה סבל וקו עלילה מובהק של רומיאו ויוליה לא יכולה רק להסתמך על "דרמת נעורים".. ותמיד היא קוטלגה גם בקטגוריית ה "אופרת סבון נעורים" ) נחשב לבריחה? לדעתי זוהי אחת העונות היותר מרתקות בסדרה כולה ואני לא אתבייש לצעוק זאת בקול רם!! כבר בתחילת הפרק, שאמנם יש בו כמה מגרעות (ג'ן בתור המעודדת הראשית?! ) ורחוק מלהיות מושלם , אנחנו מזהים איזהשהוא ניצוץ אנחנו רואים דמויות חדשות-ישנות. סוף סוף הבחור שלנו דוסון קיבל שכל!! ודורון אתה מכולם פה דווקא לא צריך להיות מופתע מהסירוב של דוסון לג'ואי.. ממתי דוסון היה האיש שיכל לשכב עם מישהי לא בלב שלם?? דווקא אתה שמסכם ומפרט כל מילה, ג'סטה וקצב נשימה בסדרה היה אמור לדעת שעד כמה שהמעשה מצד ג'ואי היה לא צפוי וכל כך לא היא דוסון בחיים לא היה שוכב איתה כשהיא במצב כזה.. אז לקרוא לו הומו ולזלזל בהחלטה שלו?.. זה מה שהפתיע אותי מצידך באמת.. דוסון סוף סוף השלים והפנים את המשפט "איזהוא החכם... הרואה את הנולד " .. דוסון ידע למה הוא ייכנס אם יחזור לג'ואי.. לדוסון שלנו נמאס להיות שק החבטות שלה נמאס לו מהפיתויים של ג'ואי רק ע"מ לחזור לאותה דרמה-טחונה-ופתאטית של "הם יעברו את זה הפעם" , "האם האהבה תתגבר" .. מסתבר שגם לדוסון שלנו יש קש ששבר את גבו ואני אישית מצדיע לו על כך! לדעתי הסדרה הזאת לקחה כיוון חדש ומרענן בכך שהיא הכתיבה לעצמה מטרה מסויימת וחדשנית - "מה אם ניתן לצופים משהו אחר חוץ מאותה קו עלילה שכבר נחרש עליה מכל כיוון ביחסי דוסון-ג'ואי " , " מה אם נוסיף כאן צלע שלישית ונערער את הסירה קצת" , הרי תחשבו על זה: האם באמת היינו שורדים עוד עונה שמתעסקת ב האם היא תסלח לו? האם הם ידברו מתישהוא??? ואם כן הם יחזרו?? .. יש כאן אתנחתא כביכול ביחסים בינהם, נתנו לנו הצופים כמו לגיבורים שלנו זמן להתנתק רגע מהאובר דרמטיות של היחסים האלה ולצלול למשהו אחר, חלק יאמרו קסום יותר מדוסון וג'ואי וחלק יאמרו מעצבן ומרטיט עצבים . וכאן נעוצה הגאוניות.. להכניס את המשולש אהבה הזה.. ותוך כדי לשאול "האם היחסים שלהם ישרדו את המכה הזאת!! " מביא לנו פן אחר , ומרענן שיוצא מתוך המעגל הפנימי של דוסון וג'ואי עצמם אבל לא עוזב את המעגל הזה בכלל!! ועוד דבר שאיני מסכים איתך.. האופן בו אתה רואה את הפרידה של פייסי מאנדי כמהירה ולא במקום , אני מסכים שהבגידה שלה נעשתה ע"מ לפזר את השטח לפייסי במהירות ועל זה אכן אפשר להגיד שזה היה פתרון גס וזול אבל בקשר לפייסי, לדעתי אין כאן מקום ליותר מדי פליאה - פייסי מאז ומעולם היה איש עקרונות אז מכאן יש לצפות שאם חברתו תבגוד בו - זה יהיה נגד כל העקרונות והאמונות שלו והאמון שלו יתערער ואיך אפשר להיות אם מישהי אם לא סומכים עליה? (ראה דוגמת מיץ' וגייל) . בגדול - אין כאן מקום להספיד את אחת העונות המרתקות ביותר בסדרה, עונה שהולכת נגד הזרם ונגד כל מה שצפוי ונגד כל החוקים, עונה שנותנת לנו לראות כיוון חדש ביחסי הרומיאו ויוליה שלנו ובגדול עונה שנבנית בהדרגה לקראת אחת הבגידות הקשות מאז ברוטוס ויוליוס קיסר!
אהלן חברים.. ובכן נפתחה לה היום העונה השלישית של דוסונ'ס קריק עד כמה שאני מסכים שהפתיחה הזו עמוסה בקריצות לעונה הראשונה ובעומס מודעות עצמית אני לא יכול להסכים עם דורון ואחרים שמיהרו להספיד בצורה כל כך פסימית ומדכאת את העונה הזו של דוסונ'ס קריק ואת הסדרה בכלל! להגיד שזוהי תחילתו של הסוף?!? מאד מופרך לדעתי.. להגיד שהתסריטאית בחרו בדרך הקלה והפחדנית?! מאד מאד מוגזם !!! מי אמר ששינוי זה דבר רע??? ממתי לקחת כיוון חדש בסדרה ( שלדעתי היה די צפוי כי דוסונ'ס קריק תמיד נעה בגבול ה "סדרת נעורים-אופרת סבון " תגידו מה שתגידו אבל סדרה שיש בה דמות עם כל כך הרבה סבל וקו עלילה מובהק של רומיאו ויוליה לא יכולה רק להסתמך על "דרמת נעורים".. ותמיד היא קוטלגה גם בקטגוריית ה "אופרת סבון נעורים" ) נחשב לבריחה? לדעתי זוהי אחת העונות היותר מרתקות בסדרה כולה ואני לא אתבייש לצעוק זאת בקול רם!! כבר בתחילת הפרק, שאמנם יש בו כמה מגרעות (ג'ן בתור המעודדת הראשית?! ) ורחוק מלהיות מושלם , אנחנו מזהים איזהשהוא ניצוץ אנחנו רואים דמויות חדשות-ישנות. סוף סוף הבחור שלנו דוסון קיבל שכל!! ודורון אתה מכולם פה דווקא לא צריך להיות מופתע מהסירוב של דוסון לג'ואי.. ממתי דוסון היה האיש שיכל לשכב עם מישהי לא בלב שלם?? דווקא אתה שמסכם ומפרט כל מילה, ג'סטה וקצב נשימה בסדרה היה אמור לדעת שעד כמה שהמעשה מצד ג'ואי היה לא צפוי וכל כך לא היא דוסון בחיים לא היה שוכב איתה כשהיא במצב כזה.. אז לקרוא לו הומו ולזלזל בהחלטה שלו?.. זה מה שהפתיע אותי מצידך באמת.. דוסון סוף סוף השלים והפנים את המשפט "איזהוא החכם... הרואה את הנולד " .. דוסון ידע למה הוא ייכנס אם יחזור לג'ואי.. לדוסון שלנו נמאס להיות שק החבטות שלה נמאס לו מהפיתויים של ג'ואי רק ע"מ לחזור לאותה דרמה-טחונה-ופתאטית של "הם יעברו את זה הפעם" , "האם האהבה תתגבר" .. מסתבר שגם לדוסון שלנו יש קש ששבר את גבו ואני אישית מצדיע לו על כך! לדעתי הסדרה הזאת לקחה כיוון חדש ומרענן בכך שהיא הכתיבה לעצמה מטרה מסויימת וחדשנית - "מה אם ניתן לצופים משהו אחר חוץ מאותה קו עלילה שכבר נחרש עליה מכל כיוון ביחסי דוסון-ג'ואי " , " מה אם נוסיף כאן צלע שלישית ונערער את הסירה קצת" , הרי תחשבו על זה: האם באמת היינו שורדים עוד עונה שמתעסקת ב האם היא תסלח לו? האם הם ידברו מתישהוא??? ואם כן הם יחזרו?? .. יש כאן אתנחתא כביכול ביחסים בינהם, נתנו לנו הצופים כמו לגיבורים שלנו זמן להתנתק רגע מהאובר דרמטיות של היחסים האלה ולצלול למשהו אחר, חלק יאמרו קסום יותר מדוסון וג'ואי וחלק יאמרו מעצבן ומרטיט עצבים . וכאן נעוצה הגאוניות.. להכניס את המשולש אהבה הזה.. ותוך כדי לשאול "האם היחסים שלהם ישרדו את המכה הזאת!! " מביא לנו פן אחר , ומרענן שיוצא מתוך המעגל הפנימי של דוסון וג'ואי עצמם אבל לא עוזב את המעגל הזה בכלל!! ועוד דבר שאיני מסכים איתך.. האופן בו אתה רואה את הפרידה של פייסי מאנדי כמהירה ולא במקום , אני מסכים שהבגידה שלה נעשתה ע"מ לפזר את השטח לפייסי במהירות ועל זה אכן אפשר להגיד שזה היה פתרון גס וזול אבל בקשר לפייסי, לדעתי אין כאן מקום ליותר מדי פליאה - פייסי מאז ומעולם היה איש עקרונות אז מכאן יש לצפות שאם חברתו תבגוד בו - זה יהיה נגד כל העקרונות והאמונות שלו והאמון שלו יתערער ואיך אפשר להיות אם מישהי אם לא סומכים עליה? (ראה דוגמת מיץ' וגייל) . בגדול - אין כאן מקום להספיד את אחת העונות המרתקות ביותר בסדרה, עונה שהולכת נגד הזרם ונגד כל מה שצפוי ונגד כל החוקים, עונה שנותנת לנו לראות כיוון חדש ביחסי הרומיאו ויוליה שלנו ובגדול עונה שנבנית בהדרגה לקראת אחת הבגידות הקשות מאז ברוטוס ויוליוס קיסר!
מי מופתע?
כתבתי שהוא עשה את הצעד האמיץ המתבקש. אבל אי אפשר לברוח שמשהו מאוד התפספס בסצנה הזו. אם תרצה לספר את סיפורם של דוסון וג'ואי, אחת הדרכים היעילות והזריזות לעשות זאת היא ע"י בחינת שלושת הסצנות החשובות ביותר שלהם, והשוואה ביניהם. אני מדבר כמובן על סצנות הסיום של הפיילוט, "decsions", ו"the dance". הסצנה הזו היתה אמורה להיות החלק הרביעיי ואולי אף הסופי בסאגה הזו. אולם דווקא ע"י השוואה שלה לשאר הסצנות אתה לא לומד על התפתחות הקשר בין דוסון לג'ואי, אלא על הרס הסדרה. כמובן שאני יכול להמציא כל מיני שטויות. להקביל את הקרבת הבושה של דוסון בפיילוט לזו של ג'ואי בפרק הנוכחי, להתייחס לחילוף התפקידים שמתרחש כאשר ג'ואי שואלת את דוסון אם הוא אוהב אותה אבל לא רוצה אותה, כסגירת מעגל וצדק פואטי, ולתאר את צעדו של דוסון כהתפכחות מאוחרת. הבעיה היחידה שהסדרה לא מאפשרת לי אפילו לחשוד בפרשנות שכזו. אם כן, מהו ההבדל בין שלושת הסצנות הנהדרות האלו לסצנה הזו? התשובה פשוטה. כל אחת מהסצנות הקודמות היתה נקודת שיא שבה התפוצץ תהליך שנבנה בהדרגתיות. גם בפיילוט התפוצץ תהליך, רק שלא הספקנו לראות אותו, אבל בהחלט הספקנו להבין אותו. איזה תהליך הבשיל בתחילת העונה השלישית? מה גרם לג'ואי להתנהג כפי שהתנהגה? אם דוסון באמת התפכח והבין שג'ואי תחבל בקשר הזה במקודם או במאוחר, איך הוא הגיע למסקנה הזו? למען האמת, אפילו קשה לראות שהוא הגיע למסקנה הזו. דוסון רק מדבר על כך שאם ייפרדו אז לא בטוח שיוכלו אי פעם לחזור להיות יחד. באותן שלוש סצנות תמיד קיבלנו התפתחות מעניינת שלימדה אותנו משהו חדש על הזוג הזה (גם אם לא תמיד מפתיע), מה למדנו כאן? וזה לא שהיתה חסרה הזדמנות, אפשר היה להתייחס לסיבת הפרידה הראשונית בעומק פה ע"י ג'ואי ולנסות אולי להסביר איך מה שחוותה עם אביה שינה את יחסה לדוסון, אפשר היה לקבל התייחסות ישירה לנושא מדוסון, אפשר היה פשוט להקדים את הדיאלוג הקשה מפתיחת העונה השישית. הרי מספיק זעם היה בשביל זה, וזה בטח היה הרבה יותר אקטואלי. אבל לא, מה שקיבלנו זה התנצלות לאקונית של ג'ואי (עוד פספוס. במקום מה קרה לימים שבהם אפילו כשג'ואי הסבירה דברים שהבנו עדיין יצאנו מבולבלים?), וידוי של דוסון שהוא התגעגע, אוהב את ג'ואי, אבל בינתיים מפחד לחזור להיות ביחד. וגם היה כמובן הכחשה פאתטית של ג'ואי (זה לא ניסיון לחזור לדוסון? זה סתם נפלה החולצה?), והתקפה די הזויה בקשר לזה שג'ואי השאירה את דוסון בתול או משהו כזה. כן, סקס. על זה הם התווכחו, זה נשאר השורה התחתונה. למעשה, השורה התחתונה לא היתה שורה אלמותית, או רגע רומנטי מרגש, אלא ג'ואי מורידה חולצה. במקום רגש, במקום דרמה, קיבלנו כמה שניות של ג'ואי בחזיה. אז תהרוג אותי, אבל בשבילי זה לא נקרא אמיץ, ולא מקורי. כי כשלהפשיט את ג'ואי נהיה המטרה, ברור שמשהו הלך לאיבוד, וגם אם הסדרה נעה מאז ומעולם על גבול הדרמה והסבון (והיא לא), אז זה כבר חציית אותו גבול בק"מ.
כתבתי שהוא עשה את הצעד האמיץ המתבקש. אבל אי אפשר לברוח שמשהו מאוד התפספס בסצנה הזו. אם תרצה לספר את סיפורם של דוסון וג'ואי, אחת הדרכים היעילות והזריזות לעשות זאת היא ע"י בחינת שלושת הסצנות החשובות ביותר שלהם, והשוואה ביניהם. אני מדבר כמובן על סצנות הסיום של הפיילוט, "decsions", ו"the dance". הסצנה הזו היתה אמורה להיות החלק הרביעיי ואולי אף הסופי בסאגה הזו. אולם דווקא ע"י השוואה שלה לשאר הסצנות אתה לא לומד על התפתחות הקשר בין דוסון לג'ואי, אלא על הרס הסדרה. כמובן שאני יכול להמציא כל מיני שטויות. להקביל את הקרבת הבושה של דוסון בפיילוט לזו של ג'ואי בפרק הנוכחי, להתייחס לחילוף התפקידים שמתרחש כאשר ג'ואי שואלת את דוסון אם הוא אוהב אותה אבל לא רוצה אותה, כסגירת מעגל וצדק פואטי, ולתאר את צעדו של דוסון כהתפכחות מאוחרת. הבעיה היחידה שהסדרה לא מאפשרת לי אפילו לחשוד בפרשנות שכזו. אם כן, מהו ההבדל בין שלושת הסצנות הנהדרות האלו לסצנה הזו? התשובה פשוטה. כל אחת מהסצנות הקודמות היתה נקודת שיא שבה התפוצץ תהליך שנבנה בהדרגתיות. גם בפיילוט התפוצץ תהליך, רק שלא הספקנו לראות אותו, אבל בהחלט הספקנו להבין אותו. איזה תהליך הבשיל בתחילת העונה השלישית? מה גרם לג'ואי להתנהג כפי שהתנהגה? אם דוסון באמת התפכח והבין שג'ואי תחבל בקשר הזה במקודם או במאוחר, איך הוא הגיע למסקנה הזו? למען האמת, אפילו קשה לראות שהוא הגיע למסקנה הזו. דוסון רק מדבר על כך שאם ייפרדו אז לא בטוח שיוכלו אי פעם לחזור להיות יחד. באותן שלוש סצנות תמיד קיבלנו התפתחות מעניינת שלימדה אותנו משהו חדש על הזוג הזה (גם אם לא תמיד מפתיע), מה למדנו כאן? וזה לא שהיתה חסרה הזדמנות, אפשר היה להתייחס לסיבת הפרידה הראשונית בעומק פה ע"י ג'ואי ולנסות אולי להסביר איך מה שחוותה עם אביה שינה את יחסה לדוסון, אפשר היה לקבל התייחסות ישירה לנושא מדוסון, אפשר היה פשוט להקדים את הדיאלוג הקשה מפתיחת העונה השישית. הרי מספיק זעם היה בשביל זה, וזה בטח היה הרבה יותר אקטואלי. אבל לא, מה שקיבלנו זה התנצלות לאקונית של ג'ואי (עוד פספוס. במקום מה קרה לימים שבהם אפילו כשג'ואי הסבירה דברים שהבנו עדיין יצאנו מבולבלים?), וידוי של דוסון שהוא התגעגע, אוהב את ג'ואי, אבל בינתיים מפחד לחזור להיות ביחד. וגם היה כמובן הכחשה פאתטית של ג'ואי (זה לא ניסיון לחזור לדוסון? זה סתם נפלה החולצה?), והתקפה די הזויה בקשר לזה שג'ואי השאירה את דוסון בתול או משהו כזה. כן, סקס. על זה הם התווכחו, זה נשאר השורה התחתונה. למעשה, השורה התחתונה לא היתה שורה אלמותית, או רגע רומנטי מרגש, אלא ג'ואי מורידה חולצה. במקום רגש, במקום דרמה, קיבלנו כמה שניות של ג'ואי בחזיה. אז תהרוג אותי, אבל בשבילי זה לא נקרא אמיץ, ולא מקורי. כי כשלהפשיט את ג'ואי נהיה המטרה, ברור שמשהו הלך לאיבוד, וגם אם הסדרה נעה מאז ומעולם על גבול הדרמה והסבון (והיא לא), אז זה כבר חציית אותו גבול בק"מ.
המאפיה של שמיכי
New member
שלוםםם 
וואי לא נכנסתי לפה מלא זמן אני בספק אם מישהו זוכר בכלל.. אבל זה לא אומר שהפסקתי לעקוב... בכל אופן אני חייבת להגיד שהניתוחים שאתם עושים הם מדהימים אפשר לראות אתם משקיעים מכל הלב וזה מה שהעושה את זה כל כך כיף לקרוא..
וואי לא נכנסתי לפה מלא זמן אני בספק אם מישהו זוכר בכלל.. אבל זה לא אומר שהפסקתי לעקוב... בכל אופן אני חייבת להגיד שהניתוחים שאתם עושים הם מדהימים אפשר לראות אתם משקיעים מכל הלב וזה מה שהעושה את זה כל כך כיף לקרוא..
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.