Like A Virgin
העונה השלישית נפתחת באחד הפרקים המוזרים, המפתיעים והמתעתעים שדוסון קריק ידעה. לאורך כל הפרק אנחנו מתקשים להכריע האם הפרק מסמל את חזרתה של הסדרה לימיה העליזים של העונה הראשונה, או שמא את צלילתה לרמות שכמותן עוד לא הכרנו. זה מתחיל רע. רכבת דוהרת? דוסון יושן? אנחנו בכלל בדוסון קריק? על ההתחלה דוסון קריק פורצת את כל המוסכמות כאילו כדי להתריע אותנו להכין את עצמנו למשהו שעוד לא ראינו. אולם, מייד אחרי אנחנו מתוודעים לאיב שמצד אחד באה אלינו מ"סוויט ואלי", אך מצד שני, מתגלה כשילוב די מעניין בין ההתנשאות של דבון, חוסר הבושה של אבי, ודימוייה הפנטסטי של ג'ן ע"י דוסון בעונה הראשונה. איב מתעקשת להישאר לאורך כל הפרק כרעיון, קונספט ותו לא, מוגדרת אך ורק לפי תפיסתו של דוסון, כאילו נוכחותה קיימת אך ורק כדי להשליך את דוסון (אפילו שמה, איב, חווה, כשם האישה הראשונה, משהו ג'נרי וכללי). במילים אחרות, כל מה שהיה חסר זה שתשב לו על הכתף בתלבושת שטן סקסית. אך שוב חוזר התעתוע. מצד אחד חזרנו לימי הרדיפה אחרי הבלונדינית בעונה הראשונה, אך מהצד השני, איב נראית הרבה יותר שטוחה (במובן עומק הדמות לפחות...) מג'ן, ובקושי יכולה להיות מוגדרת כדמות, קל וחומר כצלע במשולש רומנטי. דוסון יחד עם זאת נראה כרגיל לאורך הפרק. הוא אמנם מצהיר שהוא עם ג'ואי גמר, אבל הצהרות כאלו שמענו כל פרק שני בעונה השנייה, ולמען האמת, גם בעונה הראשונה ביחס לג'ן. בסופו של דבר, תמיד ידענו שהכל תלוי בג'ואי כפי שפייסי ציין. גם התנהגותו בתגובה לאיב נראית מאוד "עונה ראשונה", וכמעט שאובה מ"roadtrip". מה שמפתיע הוא שגם פייסי חוזר להיות פייסי של אותו פרק, ואותה עונה בכלל. פייסי האחראי והבוגר פתאום נעלם כאילו לא היה. היעדרה של אנדי כאילו הפיג את כל בגרותו החדשה, והחזיר את פייסי שמבריז כדי ללכת למועדון חשפנות, ומציע מסיבה מטורפת עם חשפניות בבית של דוסון. אז האם אכן חזרנו לעונה הראשונה? ובכן, אם היינו מסתכלים על פייסי לבד אז אולי היינו חושדים שכן, אך בהתבוננות רחבה נראה שהחזרה של פייסי היא מעט לא טבעית ואף מוקצנת לעיתים על מנת לשרת מטרה אחרת. למה הכוונה? בוא נסתכל בעוד כמה פרטים שוליים בפרק: הנאום של המנהל גרין על מתבגרים שלא מתנהגים כמו מתבגרים, השיר נוסח "i don't want to wait" במבחני העידוד, ההערה של פייסי על כך שכולם ציפו לדעת מה יהיה עם דוסון וג'ואי באופן דומה מאוד לאזכור של חופשי על הבר בפתח העונה השנייה, הסצנה בה דוסון ופייסי נכנסים לבית של דוסון ומופתעים לגלות את איב באופן דומה מאוד לסצנה בה דוסון ופייסי הופתעו לגלות בפיילוט את הוריו של דוסון. הפרק מלא לכל אורכו במעין קריצות של מודעות עצמית שבשלב מסויים יותר דומות לעווית חולנית בשריר העין. כל זה נותן לך הרגשה שהפרק מנסה, נורא בכח, להיות דוסון קריק הישנה, של העונה הראשונה, אבל יותר, הרבה יותר. הרבה יותר קיצוני. כל המוטיבים מקבלים שדרוג, החל מהמודעות העצמית, ממשיך בפייסי, ונגמר, כמו תמיד, בסקס. כן, הרבה יותר קיצוני זה גם סוג של שם קוד ללקחת את העונה הראשונה ולהזריק לה מנה גדושה של סקס . כך פייסי לוקח אותנו למועדון חשפנות, איב נוטפת סקס אפיל בכמות שגורמת לג'ן להראות כמו נזירה, וג'ואי מתפשטת פעמיים בפרק. ומה עם ג'ואי באמת? הכל הרי היה תלוי בה, והיא נותרה סימן השאלה הגדול מכולם בסיום העונה השנייה. האם תסלח? איך חודשי הקיץ ישפיעו עליה? הפרק מנסה לשמור את הקלפים קרוב לחזה במעט תחילה, הוא מראה את ג'ואי מתדלקת סירות אצל בוס מגעיל וכמעט גורם לנו לחשוב שחזרנו לג'ואי הכעוסה והמרירה מהעונה הראשונה, שגם קיבלה שדרוג מכעוסה, לעצבנית רצח על העולם. אבל בהמשך התמונה משתנה. כשבסי מתחקרת אותה לגבי דוסון, ג'ואי לא משיבה באופן כעוס או מריר, אנחנו מגלים שאין פה בכלל שאלה של סליחה, היא כבר מזמן סלחה. אפילו אין פה שאלה של וידוי, אין לה בעיה אמיתית להתוודות על סליחתה או על תסריט החלומות שלה כפי שהיא מתארת לבסי. זוהי ודאי לא ג'ואי של העונה הראשונה, שלא הייתם מחלצים ממנה את פנטזיה מפורטת כזו גם עם אקדח לרקה. אז אם ג'ואי סלחה, מה הבעיה? לרגע זה נראה כמו לא יותר מקומדיה רומנטית סתמית שבה שני הגיבורים אוחזים בתפיסות שגויות אחד על השני ורק לקראת הסוף, בסצנה מרגשת, הם מגלים את האמת, משלימים או לא יודע מה, וחיים באושר ועושר. תדמית הג'ואי הזו, שרוצה את דוסון אך מסתירה זאת תחת מעטה של שתיקה (בניגוד למעטה הציניות והכעס החביבים בהרבה של העונה הראשונה), נסדקת כשהם נפגשים לראשונה, יחד עם פגישתם הראשונה של הסירה של מיץ' עם הרציף (אגב, איפה סצנת ההתרסקות? תקציב הפעלולים המיוחדים הלך כולו על מדורת הל"ג בעומר באייס האוס?). דוסון עושה היכרות רשמית, וג'ואי מגיבה בסרקזם. רק היה חסר שתוסיף "thrilled". למען האמת, עדיף היה אם הייתה עושה זאת. תגובתה היתה די חוצפנית, במיוחד אם נזכר במילותיה האחרונות ששיגרה לעבר דוסון. מהביקורת והכעס אפשר היה לחשוב שדוסון וג'ואי מעולם לא נפרדו. גם בעונה הראשונה כשג'ואי פגשה את ג'ן היה הרבה מרמור, אבל הוא היה מוצנע לפחות (אולי לא היית צריך להיות פסיכולוג מומחה כדי לזהות אותו, אבל בכל זאת). כאן ג'ואי פשוט משתלחת בדוסון בצעד שיותר מזכיר את ג'ואי החוצפנית מהעונה השנייה. גם כשהיא מדברת עם בסי העסק נראה הזוי. ג'ואי ממשיכה עם גישת "איזה חרא לי בחיים" שפשוט ממשיכה לאתגר את מעט הסימפטיה שנותרה אליה בשלב הזה. יש לה גם את החוצפה לתאר את דוסון, כלא פחות ולא יותר מבוגדני! היא כועסת שלא סיפר לה, וזה אחרי ששילחה אותו לפילדלפיה במילות ברכה כה חביבות ונעימות. אחרי זה היא ממשיכה במונולוג שגורם לך להסתכל בזריזות אל לוח השנה ולבדוק אם לא חזרנו בטעות כמה שנים אחורה. את הפזמון של "לבלונדה יש הכל, היא סקסית, לא כמוני" שמענו כבר עד שהתפוצץ השכל. עוד רגע חשבתי שהיא תתחיל להתפייט על כך שדוסון תמיד יראה בה את הנערה עם הפלסטר על הברך. כמובן שצריך להיות מאוד סתום כדי לא להבחין בדימיון הגס שבסי מציינת גם. ג'ואי פתאום נזכרת שבאמת חוותה משהו די דומה לפני שנה, אבל הפעם זה שונה. כמובן שזה שונה, הרי הפעם ג'ואי יודעת שדוסון מאוהב בה, היא הרי כבר יודעת שמה יש ביניהם מתעלה מעל כל דבר פיזי, היא למדה שמי שמנצח במשולשים שכאלו, הוא לאו דווקא הסקסי ביותר, אלא האהבה. לכן זה ממש לא מפתיע, שכשג'ואי מחליטה לגשת לדוסון היא בוחרת ללכת בדרך הסקס כדי לחזור אליו. מה? זו לא המסקנה המתבקשת? אבל נחזור לסצנה הזו בהמשך, בינתיים יש לנו חוב לנספח של הפרק, הצמד ג'ק וג'ן שנותק לחלוטין מהפרק וכאילו הודבק עליו בכח תווית "אנחנו האתנחתא הקומית", תווית שתשאר עד סוף הסדרה. מה היתה העלילה הזו? לא ממש ברור. פתאום קיבלנו תואמת נלי בשם בלינדה (וזו לשם שינוי, חזרה לעונה הראשונה שממש לא עושה טוב לסדרה) שהיא המעודדת הראשית הביצ'ית. לרגע חשתי כאילו נשאבתי לסרט נעורים טפשי (האמת שכשפייסי טען במועדון החשפנות שדוסון חייב לזיין השנה, תהיתי לרגע אם אני צופה באמריקן פאי). משומקום צצה איזו יריבות בין ג'ן לבין הבלינדה הזו, וג'ן, שהשילה מעצמה את כל בעיות העבר ונהייתה הקולית האולטימטיבית, מתעקשת להרשם למבחני העידוד.