צ'מעי משו:
לא הספקנו במסנג'ר אז הנה פעם האישלי חגג יומהולדת שלו במסעדה עם חברים. כולה לפני איזה שנתיים. זה היה בצהרים, כשלערב הייתה לנו תכנית לצאת יחד לאיזה פאב של זקנים שיש בו גם שירה בציבור כזו. הגענו שעה לפני השירה, הוא הזמין לי ארוחה ולעצמו התנזר - אמר ששבע מהמסעדה של הצהרים. התחלתי להיעלב.. אבל שתקתי. קצת לפני השירה הוא כבר התחיל להזיע ולנוע בכסא בחוסר שקט, עוד כמה דקות והתחיל גם לזרז אותי (כשלי היה ברור שנשארים). המלצרית באה לגבות דמי "שירה בציבור" והוא ככה בלי לשאול אותי אומר לה "אנחנו לא נשארים". לא שאני מתה על שירה.. אבל עוד לא הגעתי לקפה, רבאק! והוא מכיר אותי ויודע שבלי קפה אני לא יוצאת משום מסעדה. קוצר הרוח שלו הכריע, וככה יצאנו ואני בקריזזז. שבוע אחרי זה יצאתי לאותו פאב עם חברה, חזרתי הביתה ב 4:00 בבוקר. מאז הוא לא מזרז אותי בשום מקום. מאז כשהוא יוצא איתי לפי תכנון - אין חגיגות שסותמות לו את התיאבון בצהרים. בכייף שיחגוג עם החברים שלו. אבל לא במקום איתי אלא בנוסף. טוב,,, אני לא אתן לך רעיונות איך מאלפים גברים. כמו שכבר אמרתי , גם אחרי כמעט 30 שנה יחד - מדי פעם הוא עוד שוכח אותי. אני משתדלת ליישר אותו.