ערב טוב+סיפור!
בעודי יושבת בחנות הקטנה באיזה חור בעפולה עוברים ככה משום מקום שלושה מלוכסנים מהממים! והם עוברים ליד החנות שלי, נעצרים ובוהים בי! בוהים ב-י! ואני בהם! ככה שעה! ואז הם המשיכו להם... ואני נשארתי בחנות... עצוב... ובנוסף לזה איך שהם הלכו מתחיל אחד השירים הכי עצובים מהפסקול של הונג גיל דונג.... שמשהו ירצח אותי וזהו... תאילנדים הם לא... סינים... אולי... אבל הם היו בהירים מידיי בשביל סינים או תאילנדים... בקיצור אני מגרדת את הלשון שלי מהרצפה בינתיים. נקווה שהם יעברו פה שוב. עם מישהו מהם חייב היה להיות "הרגע"!!