בוקר אור

NOGA HONEY

New member
../images/Emo42.gifבוקר אור

שאלה לי אליכם.... קרה שסיפרו לי שעדיף לא/אסור להסתפר אחרי רדת החשכה (כמו כן לגזוז ציפורניים). אני לא זוכרת מי המקור כמו גם מה התכלית אז הנה אני שואלת...יש דברים בגו? ואם כן אז מדוע? מה עומד מאחורי זה? תודה
 

tkhri

New member
בדיוק לפני כמה ימים שאלתי על שיער

ארוך לגבר ואם מותר או אסור וכו'. בתשובות שנתנו לי דובר גם על זה שבאמת עדיף שלא להסתפר אחרי רדת החשכה. ליותר פרטים את יכולה לחפש בארכיון או לחכות לתשובה יותר טובה ממישהו אחר. :)
 
אני לא יודעת לגבי רדת החשיכה

אבל אני יודעת שיש ימים שבהם עדיף להסתפר, לטפח ציפורנים ועוד ע"י צורתו של הירח. הירח משפיע על זירוז הצמיחה, על טיבה וחוזקה בימים מסימים ולהפך בימים אחרים.
 
לא שמעתי על כזה איסור...

להסתפר או לגזוז צפורניים עם רדת הליל. ואולם - לא שמעתי אינה ראיה!.
 

asaf2000

New member
האר"י ז"ל לא היה מסתפר אחרי חצות

האר"י ז"ל לא היה מסתפר אחרי חצות היום. עפ"י הסוד כתוב שבשעות האלה מתגברים הדינים. עפ"י הפשט בגלל שכתוב שאסור להכנס לספר חצי שעה לפני מנחה.
 
יש הלכות ברורות

ביום חמישי לדוגמא. כל השאר קשור למנהגים שונים שא"א לומר שהתקבלו עד כדי שיהיה אסור. ימי הספירה ובין המצרים לדוגמא זה מנהגים שהתקבלו. אבל לא יותר מכך. לפעמים אנשים מגזימים באיסורים. יש הבדל בין אסור ובין מנהג מסויים שנהג גדול מסויים. הנה לדוגמא האר"י הקדוש לא היה אוכל בצל חי. בברסלב כמדומני גם לא אוכלי בצל חי, אבל לא בגלל האר"י הקדוש. בהלכה לא מובא שום איסור גזיזת שיער וצפורניים אחרי החשכה.
 

D BOOK

New member
בצל חי ,גם הבעש"ט לא היה אוכל

אבל ביום שבת כן. רבי נחמן אמר שלא לאכול גם בשבת.
 
כן, אני יודע.

אלא שחושבני שהמקור לדברים אלו זה חסידות ברסלב. כך שמעתי. שברסלב הם אלו שאמרו זאת משמו של הבעש"ט. ולכן התייחסתי לברסלב. והמציאות היא אכן שבשאר חסידויות לא הקפידו על בצל חי. אמנם חלילה איני טוען שמה שאומרים בברסלב על הבעש"ט שלא אכל בצל חי אינו נכון. אבל בכ"ז, כמדומני כנ"ל. תקן אותי אם אני טועה. יום טוב.
 

D BOOK

New member
אם זיכרוני לא מטעני

זה כתוב בסגולות הבעש"ט . יש את הסגולות האלה בסוף הספר בעש"ט על התורה.
 
תודה.

רק אמור נא לי. סגולות הבעש"ט זה ספר שנכתב על הבעש"ט לכאורה. יש המוני ספרים שנושאים את שם הבעש"ט. פרט לממש ספרים מסויימים, הרי כל השאר צריך לדעת מי כתבם. אולי באפשרותך לבדוק עבורי בספר שהזכרת, מי כתבו והיכן. כי אין לי את הספר הזה. כי בסה"כ זה לא כ"כ התקבל בחצרות החסידים מהבעש"ט כאמור. תודה מראש.
 

D BOOK

New member
בדקתי בבעש"ט על התורה

בהוצאה שיש אצלי (הוצאה מאד ישנה) ואין את התוספת של סגולות הבעש"ט. אבל אני זוכר בוודאות שראיתי את התוספת הנ"ל בבעש"ט על התורה ,או שזו מהדורה של דפוס מסוים ,או שזה בכל ההוצאות החדשות. לגביי הליקוט של הסגולות ,איני יודע מי אספן.
 
ושוב תודה.

אנסה לאתר כל מיני הוצ' של הבעש"ט על התורה. אין לי בבית, אבל אני מסתובב בבתיכ"נ חסידיים. יום טוב.
 

asaf2000

New member
בבקשה הנה המקור (רבי נחמן מברסלב)

ספר בעש"ט על התורה "עניני סגולות": "סגולה בשם בעל שם טוב זי"ע, למנוע מלאכול בצלים חיים אפילו על ידי תערובות שמן ושומן ביצים וכיוצא. ואפילו ביום שבת קודש לא יאכלום חיים רק מבושלים, והוא סגולה למנוע חלאים ומכאובים (יתרו אות נ"ו ושם בהגה נ"ז)." והנה הציטוט מבעש"ט על התורה אות פרשת יתרו אות מ"ו: "שמענו בשם הבעל שם טוב שהזהיר מאוד לבלי לאכול בצלים חיים" -ובהערה: "ושם בספר שיחות הר"ן האריך הזה וז"ל, [מוהר"ן ז"ל] הזהיר מאוד בלי לאכול בצלים חיים כלל אפילו עם שמן או שומן ואפילו על ידי תערובות כגון ביצים וכיוצא, ואפילו בשבת, והלעיג על האומרים שאפילו בשבת מצוה לאכול דבר המזיק שהם בצלים חיים, ואמר שהם מזיקים מאוד לכמה דברים, וחשב אז כמה עניני חולאות ומכאובים וחלישות שגרומים אך שכחתים בפרטיות, אך הכלל שהחמיר מאוד והזהיר מאוד לבלי לאכלם חיים כלל אפילו על ידי תערובות ואפילו בשבת רק מבושלים מותר לאכול, ובתחלה שאלנו אותו על זה מחמת ששמענו זה בשם הבעש"ט שהזהיר מאוד לבלי לאכול בצלים חיים, ואמר שבוודאי כן הוא והתחיל לחשוב לכמה דברים הם מזיקים וכו', עכ"ל".
 
תודה אסף.

התעניינתי כי אני יודע שבברסלב אומרים זאת בשם הבעש"ט. אני יודע שהאר"י הקדוש נהג שלא לאכול בצל חי כלל אף לא בשבת. מיכיון שזה לא כ"כ מוקפד בחצרות אחרים, לכן אני חוקר אחרי זה. ושוב תודה
 

אלי ו.

New member
קראתי, ומה שהבנתי זה

שלא מדובר באיסור או בהמלצה דתית אלא המלצה בריאותית-תזונתית שאינה מחייבת מבחינה דתית. לי זה הזכיר את תשובת רב שרירא גאון לשאלה בנושא "מי אחזו קורדיקוס" (בגיטין) המעונינים יכולים לקרוא: (העתק מהודעתו של מיימוני מפורום עכ"ח) ודשאלתון למיכתב לכון הני אסואתא דמי שאחזו קורדיקוס מן רב ושמואל עד פסאקא דמתניתין, האיך קיבלוהו ופירושו בלשון הגויים. צריכין אנן למימר לכון, דרבנן לאו אסותא אינון, ומילין בעלמא דחזונין בזמניהון וכחד חד קצירא אמרונין, ולא דברי מצוה אינון. הילכך, לא תסמכון על אילין אסותא, וליכא דעביד מינהון מידעם, אלא בתר דמבדיק וידע בוודאי מחמת רופאים בקיאים דההיא מילתא לא מעיקה לה, וליכא דליתי נפשיה לגבי סכנה, והכין אגמרו יתנא ואמרו לנא אבות וסבי דילנא, דלא למעבד מן אילין אסותא אלא מאי דאיתיה, כגון קיבלא דקים ליה לההוא דעביד ליה דלית ביה עקתא. וכולהי מילי לא צריכינא לפרושנון וטעמי ליכא לגלואינון, אלא מילי דחזיננא דעמיקן עליכון התם. (אוצר הגאונים, גיטין סח/ב, חלק התשובות עמ' 52, תשובת רב שרירא גאון. מועתק מתוך "המחלוקת בהלכה", לקט מקורות, כרך ב' עמ' 967). תירגום לעברית: וששאלתם לכתוב לכם אותן רפואות של "מי אחזו קורדיקוס" (פרק במסכת גיטין) מן "רב ושמואל" עד פסקי המשנה, איך קבלוהו (=מהיכן ידעוהו חכמים ומי נתן להם אותו) ופירושו בלשון הגויים (=בשפה שאתם מדברים בה). צריכים אנחנו לומר לכם, שדברי חכמים אלו אינם רפואות, ודברים מן העולם הם, שראו בזמנם, ורק בחולה אחד אמרום, ולא דברי מצוה הם. לכן לא תסמכו על רפואות אלו, ואין מי שעושה מהם מאומה, אלא רק לאחר שבדק וידע בוודאי מדברי רופאים בקיאים שאותו דבר לא יזיק לו, ואין מי שיביא עצמו בסכנה, וכך לימדנונו ואמרו לנו אבותינו ואבות אבותינו, שלא לעשות מאותן רפואות אלא מי שיש, כגון "קיבלא" (-איני יודע מהו, ושמא הוא נזכר שם בגמרא ושכחתיו), שידוע לו למי שעושה את הדבר שאין בו מיחוש. וכל אותם דברים אינם צריכים שיפרשום, ואין טעמים לגלותם, אלא רק אותם דברים שראינו שקשים עבורכם שם (בפרק). הסבר לנצרכים כדרך הימים ההם, נשלחה שאלה לרב שרירא גאון, ראש הישיבה בבבל. הנושא היה עצות סגוליות שמופיעות בפרק "מי שאחזו קורדיקוס". השואלים ביקשו הסבר ותירגום, כיון שיש שם מילים קשות ונדירות בארמית. בתשובתו, הגאון מזהיר שלא לסמוך על עצות אלו, מפני שהן נלקחו מדברי העולם ואינן דברי תורה כלל. וגם הן מתבססות על מקרים חד פעמיים. מי שרוצה בכל זאת להעזר בהן, צריך לבדוק ברופאים אם אין בהן נזק, והוא עצמו מכיר רק דוגמא אחת שמשתמשים בה. וכך היא המסורת שלו מרבותיו ומהוריו, שאין אלו דברים שצריך לסמוך עליהם.
 
אחרי הכל נראה לי

שזה עדיין לא נכנסלקטגוריית סכינתא חמירא מאיסורא. כי המציאות קודם מוכחת שהרוב כן נוהגים לאכול. יש את הדברים המופיעים בגמרא שבהם נאמר סכינתא חמירא מאיסורא. ואם נתבונן בצוואת רבי יהודה החסיד, הרי מה שהוא ציווה התקבל מאד מאד. ושם מדובר בדברים משום סכנה. כדוגמת מי שססותם פתח או חלון משאיר נקב וחרך. לכן באמת אני יודע לאיזו קטיגוריא זה משתייך. אצל החסידים יש מושג הקרוי 'קפידא'. קפידא זה דבר שהקפידו על זה בחצר זו בד"כ אך לאו דווקא באחרת. שבת שלום ומבורך.
 
למעלה